מספר המשפיע הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א:
מעשה באברך תושב בני-ברק, שנסע לשבות בבית הוריו שבחיפה. בבוקר השבת, בדרכו מבית הכנסת לבית הוריו, הבחין הלה ביהודי זקן, נטול כיפה, היושב בגפו על ספסל ברחובה של עיר. במשך מספר רגעים התלבט האברך האם לגשת לקשיש ולאחל לו 'שבת שלום'.
'הרי אני בלבוש חסידי מלא, שטריימל, קפטן וגרביים לבנות, והוא נראה כמי שאינו שומר מצוות', הרהר האברך בליבו, 'מי יודע אם כשאגש לומר לו 'שבת שלום', הדבר ימצא חן בעיניו. אך בכל זאת, הרי נצטווינו להקדים שלום לכל אדם, ואפילו לנכרי שבשוק, על אחת כמה וכמה ליהודי'…
האברך הגיע להחלטה מהירה, ניגש אל החילוני הזקן וברכו בברכת 'שבת שלום' במאור פנים.
'שבת שלום ומבורך!' הגיב הזקן המופתע, ולאחר מספר רגעים הוסיף ואמר: 'אם טרחת לאחל לי שבת שלום, כנראה אתה בן אדם עדין ומתחשב. אולי תוכל לעשות לי טובה, איני חש בטוב, אני גר ברחוב הסמוך, אודה לך אם תעלה לביתי ותזעיק את אשתי שתבוא הנה לטפל בי!'
האברך בירר את הכתובת המדויקת, ואץ כחץ מקשת אל ביתו של הזקן. הוא דפק בבהילות על הדלת, אולם אין קול ואין עונה, איש לא ניגש אל הפתח!
האברך החרד לגורלו של הישיש המוטל על ספסל הרחוב באין אונים, החל להקיש בחוזקה, אך כל תגובה לא באה… תוך כדי כך, אחד השכנים, חילוני גם הוא, יצא מביתו והביט בפליאה במחזה הבלתי שכיח – אברך חרדי, בלבוש חסידי מלא, הולם במלוא העצמה על דלת ביתו של קשיש חילוני…
השכן עצר מלכת, ושאל את האברך מה הוא מחפש במקום, ומדוע הוא חובט בדלת. בתגובה סיפר לו האברך, כי בעל הבית יושב על ספסל ברחוב הסמוך, כשאינו חש בטוב, ומצפה לעזרת רעייתו. השכן שמע את דברי האברך והחל לנקוש גם הוא בעוצמה על הדלת. כשראה כי איש לא ניגש לפתוח, שב השכן לביתו, הביא את מפתח דירת הזקן, שהיה מונח בדרך קבע בביתו, ופתח לרווחה את הדלת הנעולה.
השניים מיהרו להיכנס פנימה, ולתדהמתם הרבה, ראו את בעלת הבית שרועה על יד הדלת, מתעוותת בהתקף קוצר נשימה כבד. כרוח סערה רצו אל הטלפון והזעיקו את שירותי החירום, אשר טיפלו בזקנה המעולפת, והן בבעלה המיוסר, שהמתין בחוסר ישע ברחוב הסמוך…
כך, בעקבות זאת שלא נמנע מלאחל 'שבת שלום' ליהודי בלתי מוכר, זכה האברך היקר להציל שתי נפשות מישראל, ולקדש שם שמיים לעיני השכן החילוני, אשר התפעל עד מאוד להיווכח כי אברך חסידי, שאין לו כל קשר לבעל הבית הקשיש, נשלח על ידו לעלות לביתו ולהזעיק עזרה.
והכל בזכותן של שתי מילים – 'שבת שלום'!
(כבודם של ישראל)