הרב מרדכי מלאכי שליט"א | בטחוני בצורי
הטעויות של התורמים
השבוע ניגש אלי יהודי וביקש צדקה לכבוד יו"ט.
בידו הוא החזיק מכשיר "תורם" לתרומות בכרטיס אשראי. שלא כהרגלי נטלתי מידו את המכשיר וניסיתי לבצע בעצמי את התרומה. לחצתי על המסך על הלחצן שמיועד לתרומה של 18 ₪. לא הסתדרתי כל כך עם המכשיר וניסיתי 3 פעמים לבצע את הפעולה. לבסוף התברר שבהחלט הצלחתי, ומחשבוני נגבו 3 פעמים ח"י. למחרת פגשתי שוב את אותו יהודי ואמרתי לו שמה שהיה בטעות היה, ואינו צריך להחזיר.
הוא התחייך ואמר לי: "תשמע סיפור!
"שהיתי בארה"ב כדי לגייס כסף לחתונת בתי שתחי'. נסעתי יחד עם שותף שאמור היה להיות בן לווייתי, אך התברר שאנחנו לא ממש שותפים הכי מתאימים… נכנסנו בבוקר הראשון לבית כנסת מפורסם בבורו פארק, ואני פונה קודם כל לחדר הקפה הענק, כמותו איני רגיל לראות בסיבת מגורי, להשיב נפשי בכוס קפה מהבילה.
"השותף שלי הרים קולו עלי: 'כל רגע יקר! באופן הזה אתה לא תוציא את הוצאות הטיסה הלוך חזור! תוך רבע שעה אנו אמורים לסיים פה ולמהר לבית הכנסת הבא בתור!'
"אני לא הסכנתי לסגנון הזה. אמרתי לו שאכן רצון הבורא הוא שאטלטל את עצמי למרחקים לגייס כספים, אבל עדיין יש מי שמנהל את העולם, הגזירה אמת והחריצות שקר. לא מתאים לי הסגנון הזה של אפילו כוס קפה אסור לשתות.
"כשיצאתי מחדר הקפה פגשתי בו שוב והוא נתן בי עינים נזעמות: 'בטלן שכמותך כבר קיבצתי ארבעים דולר בזמן ששתית קפה!'…
"לא עניתי מטוב ועד רע, ונכנסתי לבית הכנסת לנסות את מזלי. בידי החזקתי מכשיר "תורם" דומה לזה שאני מחזיק כעת. ניגשתי אל אברך ליטאי צעיר וביקשתי את עזרתו. הוא נטל לידיו את המכשיר בסבר פנים רציניות והעביר את כרטיס האשראי. כשהוא החזיר לי את המכשיר ראיתי שהוא העניק לי סכום של מאה דולר!
"לרגע שמחתי, אך מיד התעשתתי. האברך הזה לא נראה כמו מישהו שנותן 100$ בלי להניד עפעף. שיערתי מה אירע. על המסך מופיעים כמה "לחצנים" מובנים כל אחד בסכום אחר. 5$, 10$, 18$ 36$ 50$ 100$
"הלחצן של 100$ נמצא מתחת ללחצן של ה5$ וכנראה שהוא רצה ללחוץ על 5 ולחץ מבלי משים על ה100…
"חזרתי אליו ואמרתי לו, האם נכון שרציתם לתרום סכום של 5$? הוא הנהן בראשו. ובכן, היתה לכם טעות, ונלחץ 100… אפשר בקלות לבטל את הפעולה ולתקן…
"האברך חייך במבוכה וביקש את המכשיר, אך רגע לאחר מכן התעשת, ואמר בסבר פנים רציניות: זאל זיין אזיי. שיהיה כך. כאומר: אם מהשמים נתגלגל הענין כך, איני רוצה לחזור בי.
"יצאתי החוצה והראיתי לשותף שלי את הסיכום. יותר הוא לא ניסה לחנך אותי…"
כי הגזירה אמת, והחריצות שקר!
***
התמונה שהגיעה ליעדה אחרי טו"ב שנים
מספר הבה"ח ש. ברנשטיין שיחי', אשדוד:
בשנת תשס"ז אבי מורי שליט"א השתתף במסגרת עבודתו בדינר יוקרתי שנערך לציון שישים שנה לישיבת חכמי לובלין בארה"ק. הוא חזר הביתה מהדינר עם מארז של מתנות ומזכרות שחולקו למשתתפים כמקובל.
המזכרת המרכזית היתה יצירת פאר של מכתב ממרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל יצוק על קרמיקה, בשילוב עם תמונת בנין הישיבה. במכתב כותב הרב וואזנר זצוק"ל מעומק לבו הטהור על אהבתו הגדולה לתלמידיו, "וכמים הפנים לפנים כן אהבתי אליכם אהבת התורה ואהבת הבריות" ומסיים במילים 'כי לא אשכח אתכם לעולם'.
מובן מאליו שאין תלמיד שאינו מחזיק בבית את היצירה הזו תוך רגשי קודש וגעגוע לרב'ה הנערץ.
למשפחתנו אין קשר אישי עם מרן זצוק"ל, ואי לכך התמונה נחה בארון ביתנו ללא שימוש. להשליך דבר יקר ערך כזה לאשפה זו גם לא אופציה שבאה בחשבון, וכך מדי שנה בערבי פסחים היתה רואה את אויר העולם בעת ניקוי הארון, ואחרי שהוסר ממנה האבק הוחזרה אחר כבוד למקומה, עד לשנה הבאה.
השנה הוחלט שעם כל היופי והנוי שיש בתמונה אין לנו מה לעשות עמה. שבע עשרה שנה היא מאוחסנת בארון ללא שימוש. כמעט גמרנו אומר להשליכה. אין לנו מה לעשות עמה, וככל הנראה גם לאף אחד אחר, כי לכל תלמידי הגר"ש יש כבר את התמונה בביתם.
בכל זאת חסתי על היצירה היקרה, ביום רביעי בשבוע שעבר, אמרתי לעצמי, אקח את התמונה, ואשאל את הר"ר פינחס אלימלך קירשנבוים הי"ו משב"ק האדמו"ר מטשארנאביל שליט"א, הוא מתלמידי מרן הרב וואזנר זצוק"ל. אולי יהיה לו שימוש כלשהו בתמונה.
נטלתי את התמונה עמי, והלכתי לעבר ביהמ"ד טשארנאביל באשדוד. מיד בכניסתי לביהמ"ד פגשתי בו, ניגשתי אליו והוצאתי את התמונה מהשקית ושאלתי אותו אם יש לו מה לעשות עמה.
פניו אורו: "בוודאי!"
ואלו דבריו: "כמו כל בוגרי הישיבה היה לי את התמונה הזאת בביתי, מפארת את הקיר המרכזי בסלון הבית. לפני כשלוש שנים אירע והתמונה נפלה על הארץ ונשברה. היה לי קשה להיפרד ממנה, והיא היתה תלויה על הקיר כשהיא שבורה…
"מידי פעם היו אומרים לי בני הבית: בא ונשליך אותה, זה חסר טעם שהיא תולה על הקיר באופן כזה. אך לבי לא נתן לי להפרד מהמילים המתוקות הללו של מורי ורבי 'כי לא אשכח אתכם לעולם'.
השנה, בערב פסח, הוחלט שהתמונה השבורה אינה מוסיפה כבוד… והתמונה הוסרה מהקיר… והנה לא חלפו אלא ימים בודדים ואתה בא אלי ובידך תמונה חדשה ושלימה כאילו זה עתה חזרנו מהדינר! יישר כח!"