הרב יעקב בוצ'קובסקי, מחבר סדרת הספרים "בעצתך תנחני"
הכי מתוק כשזה אלוקי
בתחילת השבוע קיבלנו חיבוק מהקב"ה, הארת פנים מיוחדת: מסוקו של נשיא איראן יחד עם כמה בכירים, התרסק בתנאי מזג אויר קשים במקום שורץ חיות טרף. זו היתה הרגשה נפלאה: אותו אדם שנמצא בראש הפירמידה של האנשים השואפים להשמדת עם ישראל – בא על עונשו משמים בצורה מופלאה, גלויה לעיני כל העמים. בוודאות של כמעט קרוב למאת האחוזים לא היתה זו פעולה הקשורה למוסד הישראלי בשום אופן. היתה זו פעולה של הקב"ה ללא מגע יד בשר ודם. הקב"ה הכריז לעיני כל העמים: מי שמתחיל עם העם שלי – מקבל על הראש, הוא לא יצא נקי!
היו אנשים ששאלו על מה האושר, הרי במקומו ימונה מישהו אחר כנראה מסוכן לא פחות. כמדומני שהמבט צריך להיות שונה. יש שמחה גדולה בעצם הנקמה. לעשות נקמה בגויים. הקב"ה מתערב בצורה גלויה ונוקם את נקמת עמו ישראל. האיש הזה ניסה להרוג אותנו – הוא קיבל על הראש ומת ביסורים קשים בהשגחה פרטית.
יש אלוקים בישראל, אנחנו לא חיים בעולם של הפקר. אנחנו חיים בעולם שמנוהל על ידי מי שנמצא בצד שלנו ומתערב לטובתנו. האם יש לך אושר גדול מזה? התקופה שלנו עם כל היותה קשה ומייסרת היא חלק מתהליך ארוך של הארת פנים מופלאה לעם ישראל. החל ממלחמת השחרור ועד עתה אנחנו חווים שרשרת של ניסים גלויים.
המשגיח ר' חצקל התבטא שניסי מלחמת ששת הימים היו גדולים כמעט כמו ניסי יציאת מצרים. מלחמת יום כיפור שהתחילה בכמעט תבוסה וודאית והשמדה טוטלאית – הסתיימה בנציחון מזהיר. מלחמת המפרץ שבה נשלחו לעם ישראל 39 טילי סקאד מפלצתיים – גבתה רק מחיר דמים אחד של מחלל שבת בפרהסיא להכעיסניק.
כל ה"סבבים" היו רצופים בניסים. ומה צריך יותר מאשר להיזכר במה שחוינו אך לפני כחודש – מאות אלפי ק"ג של חומרי נפץ התעופפו מעל לראשנו ולא פגעו אפילו ביהודי אחד!!
יגידו הציניקנים שזה בזכות מערכות ההגנה האויריות. אין שום מומחה צבאי בשום מקום שיטען שיש בכח מערכת הגנה אוירית לספק מעטפת הגנה של מאה אחוז. אין דבר כזה בשום מקום. תשעים אחוז זו הצלחה כבירה. די היה בעשר האחוז הנותרים כדי להשמיד להרוג ולאבד. הצפי של מומחי הביטחון לקראת התקפה איראנית היה שהמדינה תספוג נזק כבד של אלפי הרוגים ותשתיות הרוסות. בפועל לא קרה כלום כלום! אם זה לא נס גלוי – מה זה כן?
ואם לא היה די בכך, הקב"ה הראה לנו שוב בכבודו ובעצמו שהוא כאן ונמצא לטובתנו. שבוע אחר כך בערב פסח הגיעו שלשה מחבלים חמושים לבית כנסת שוקק חיים עמוס במאות ואולי אלפי בני אדם. ערב פסח בשכונת רוממה הצפופה. ביצעו דריסה אכזרית ויצאו עם נשק שלוף להרוג – וכלום כלום לא קרה! הפעם לא היה שום הסבר טבעי, שום חייל לא יצא לקראתם. שום טיל לא נורה לעברם. הגנה אלוקית!!
ועכשיו שוב, לא רק הצלה אלא גם נקמה שמיימית. והכי מתוק שזה שוב אלוקי, בלי מגע יד אדם, בלי עירובי ספקות. יש אלוקים
בישראל! הוא בחר בנו מכל העמים!
האם אנחנו כל כך טובים?
יש ששואלים – איך יתכן שקורים לנו כל כך הרבה ניסים. האם זה מגיע לנו? האם אנחנו כל כך טובים?
שתי תשובות בדבר.
התשובה הראשונה – הקב"ה לא מושיע רק אנשים צדיקים. הקב"ה אוהב את עמו ישראל, וגדולה אהבה שמקלקלת את השורה. יש הרבה הרבה רחמים. היו שנים קשות בגלות שבהם סבלנו קשות, אבל יש תקופות של הארת פנים. אין ספק שגם עכשיו אין ויתורים, ומאורעות שמחת תורה האחרון הוכיחו לנו שיש עונשים. גם הפיגועים שהתרחשו ומתרחשים למרבה הצער והכאב מפעם לפעם מוכיחים שיש גם מידת הדין. אבל התמונה הכללית היא תמונה של חסד ורחמים, שלא על פי הדין.
על פי מה כן הקב"ה מרחם? החפץ חיים בפרשת שלח כותב יסוד גדול וזה לשונו: "אין הקב"ה אומר לאדם אושיעך רק אם תהיה צדיק, אלא – אושיעך אם לא תמרוד בי!" כלומר: אם הכיוון של האדם הוא ללכת אל הקב"ה, לעשות את רצונו ולהתקרב אליו – אזי גם אם הוא חוטא ומתעצל ולא ממלא את תפקידו, עדיין הוא בנו של הקב"ה וזוכה לרחמיו. רק אם הוא מפנה עורף, בוגד, לא רוצה קשר – אז הוא מקבל את עונשו בקצף.
התקופה האחרונה בכללותה מאופיינת ברצון למצוא את ה'. יש רעב לתוכן רוחני, יש ביקוש לרצון ה', יש רצון לעשות את הטוב והישר והנכון. יש גם הרבה הרבה טעויות וכשלונות ועצלות ותאוות, אבל יש באופן כללי כיוון של "רצוננו לעשות רצונך". והקב"ה בוחן כליות ולב רואה את התוך ואת נקודת העיקר. הוא רואה שיש מצב של רצון לקשר איתו, וזה לבד מספיק כדי שנזכה לרחמים. אבל יש נקודה עמוקה נוספת, שאותה ניתן לראות בכל המהלך הכללי שהקב"ה מנהל בה את עמו ובעצם את כל ענין היסורים.
בפרשת השבוע אנחנו לומדים דינים רבים על מכירה עצמית שבה האדם מוכר את עצמו לעבד. התורה מתארת השתלשלות מקרים עצובה של אדם שחוטא ולא שם לב לכך, ונענש שוב ושוב, עד שהוא יורד ויורד ומגיע לדרגה התחתונה ביותר: הוא מוכר את עצמו לגוי, ולפעמים גם לכומר לעבודה זרה. והשאלה נשאלת: מה הרווחנו? האיש הזה מכר פירות שביעית, בשביל לנער אותו הוצרכנו להגיע למכירתו לידי כומר. האם זה יעשה אותו צדיק יותר? האם כשהוא ישרת גויים הוא יחזור בתשובה או יתדרדר יותר?
שאלה עצומה
וזו השאלה הנשאלת במלוא עוצמתה על כל הגלות. היינו בארץ ישראל וחטאנו, היה לנו את בית המקדש וחטאנו. נשלחנו לגלות קשה, לסבול תחת ידיהם האירופאים וגויי המזרח. יצא מזה משהו? האם כל השעבוד הזה לרשעי גויי הארצות עשה אותנו טובים יותר כמובן שכן, אחרת זה לא היה קורה. הקב"ה לא עושה דברים שמזיקים. אבל היכן זה קרה? איפה היה התיקון?
לכאורה התיקון נמצא בנקודה הפנימית. הקב"ה לא בוחן את האדם רק לפי מעשיו, אלא גם ובעיקר לפי ליבו. השאלה היא האם אתה שייך לקב"ה או אתה מפנה לו את הגב. כשהיינו בארץ ישראל אולי היינו פחות חוטאים, אבל הכיוון היה כיוון של ריקבון, של הפנית גב לקב"ה. בשנות הגלות אמנם חטאנו רבות בעקבות טומאת העמים שהיינו בתוכם, אבל למדנו להתכופף, למדנו לרצות את הקשר עם ה' ולהבין שהוא לא מובן מאליו, למדנו לחפש אותו. ירדנו וירדנו ירדנו, ובכל מכה ובכל ירידה קיבלנו עוד שיעור בהכנעה, ונחרץ לנו עוד חריש עמוק בלב שלהיות יהודי זה לא מובן מאליו וזה דבר שצריך לשלם עליו מחירים.
זה גם ההסבר ביהודי המסכן שמכר פירות שביעית, ולצורך תיקון נשלח להיות עבד לכומר. כשהוא מוכר פירות שביעית הוא יושב בארץ ישראל לבטח ו"בסך הכל" עובר על מצות עשה, אבל הכיוון שלו הוא כיוון רקוב. התחושה שלו היא שהארץ הקדושה שייכת לי, ואני יכול לחלל את קדושתה רק לצורך הכיס שלי. הוא יורד מנכסיו ובסוף הוא מגיע להיות עבד של כומר. שם הוא צריך להילחם על הזהות היהודית, למצוא פינה להגיד שמע ישראל כשאין צלבים מולו, לזכור שלהיות יהודי זו האמת. יכול להיות שהוא נכשל עכשיו הרבה יותר במצוות, אבל הלב שלו הולך ומזדכך. כשהוא יצא מתחת יד הגוי – הוא יקפוץ בבת אחת לדרגה גבוהה ונקיה.
זה אולי ההסבר גם במה שקורה סביבנו. הקב"ה מראה לנו שהוא איתנו, ומנהל אותנו בניסי ניסים. זה לא סותר את העובדה שיש גם מכות, ואנחנו לא חיים בשלוה כמו השוויצרים. כי מה לעשות, יש לנו תפקיד מרכזי בעולם, והתפקיד שלנו דורש מאיתנו עבודה שלא תמיד אנחנו עושים אותה בשלמות.
אנחנו מקבלים מכות, אבל מקבלים תזכורות מפעם לפעם שהקב"ה הוא זה שמנהל את עם ישראל ואת כל העולם כולו, ואנחנו נמצאים בצד שלו. אנחנו מראים לו נאמנות. אנחנו רחוקים מלהיות מושלמים, אבל מראים נאמנות שוב ושוב. יש היום בעם ישראל ביקוש עצום לקב"ה, יש חיפוש, יש רצון טוב מאוד, עם כל הטעויות שנעשות כל הזמן. העיקר הוא הלב. "תנה בני ליבך לי". הקב"ה מחפש את הלב.
חוד החנית
אבל זה לא הכל. יש נקודה נוספת שהולכת ומתפתחת בעם ישראל – ההתמסרות לתורה, הישיבות והכוללים, היכלי התורה שבעבר לא היו קיימים כמעט. והעיקר הוא – ההתמסרות העצומה לתורה שאותה אנחנו רואים יום יום ושעה שעה בקרב הציבור הכי פחות מפורסם בעולם היהודי – ציבור האברכים. הם העיקר, הם חוד החנית. הם האנשים שקיבלו על עצמם עול תורה ופרקו את עול החשבונות. הם אלה שחיים למען הקב"ה ומראים לו נאמנות אמיתית בלי גבולות.
השבוע קיבלתי לזה דוגמא מוחשית מרגשת מאין כמותה. לפני כמה חודשים פנה אלי אדם שלא הכרתי, וכתב לי שברצונו להוציא לאור מגזין שבועי דיגיטלי עם תוכן ברמה גבוהה, שיפנה אל הציבור התורני, לגברים ולנשים, בשם "להעמיק". התכנית היתה למלא את המגזין בהרבה תוכן רוחני והשקפתי, הרבה תוכן פרקטי, קצת אקטואליה וכדו'. הוא ביקש ממני לכתוב שם טור בהתנדבות.
הסכמתי. האיש גיבש סביבו צוות כותבים מהשורה הראשונה, חלקם ממש תלמידי חכמים, גם כותבות מצויינות היו שם. השקיע בפרסומת ובתוך תקופה קצרה השיג כמדומני קרוב ל10,000 מנויים. אחרי עבודה לא קלה הוא החזיר את ההוצאות, ועכשיו סוף סוף הוא היה אמור להתחיל להרוויח, ולכאורה גם להרוויח בגדול. השבוע קיבלתי ממנו מייל, ובו הוא כותב בפשטות, שהוא נמנה על לגיונו של מלך בכולל רצופות, והעיסוק סביב המגזין בשעות בין הסדרים גוזל ממנו את השקיעות בלימוד. הוא מוצא את עצמו חושב הרבה על המגזין ועל הדרכים לקדמו. משכך הוא מחליט – ככה בפשטות – לסגור את העסק. עסק מרויח, שהושקע בו המון כסף והרבה מחשבה ומאמץ, הוא פשוט סוגר, בלי רעש וצלצולים, רק משום שזה לוקח לו את השקיעות בלימוד!
אז לא תהיה על זה כותרת ב'יתד', אבל בשמים בוודאי עושים מדבר כזה כותרת ראשית. כמה אהבת תורה וכמה התמסרות וגילוי נאמנות לקב"ה יש במאורע כזה. אחר כך אין שאלות למה אנחנו מקבלים מהקב"ה הארת פנים. כי האיש הזה שייך ללגיונו של מלך, ובלגיון הזה יש חברים נוספים שכולם נאמנים למלך עד הסוף. הוא מאוד מרוצה מעמו!
נסיים את הדברים ברעיון מעשי ופשוט: הקב"ה סילק מהעולם ביסורים קשים את אחד מאויבי עם ישראל. אשרינו שראינו את נקמת ה' באלה שנלחמים בנו ובעצם בו. וצריך להתפלל גם על כל שונאי ישראל וכל מסייעייהם, שימותו גם הם במהרה במיתה משונה, וידעו כל העולם כולו שיש אלוקים בישראל. ושנזכה כולנו להבין שאין לנו על מי לסמוך באמת אלא רק על אבינו שבשמים.
(להצטרפות לרשימת התפוצה: [email protected])