לחצו כאן: דפי ההלכה של הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א, להורדה ולהדפסה
ראשון ושני – י"ד וט"ו באדר שני – משנכנס אדר ראשון מרבים בשמחה
גמ' תענית כט ע"א: "אמר רב יהודה ב"ר שילת משמיה דרב, משנכנס אדר מרבין בשמחה"
"מנהג לתלות טבלאות מצוירות [שלטים] "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ויש תולים אותו על המקום שמשאירים בבית ללא טיח זכר לחורבן, כדי לכסותו, ולהזכיר שהוא זמן שמחה" (פסקי תשובות תרפ"ו, ה). אמנם, בספר "אשרי האיש" (פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל), שאין לעשות כן, לכסות "זכר לחורבן", ורק בפורים עצמו, בשערי תשובה, תרצה בשם מור וקציעה: "שאין צריך לערוך בסעודת פורים את השולחן, באופן של "זכר לחורבן", כיון שחייב לבסומי עד דלא ידע.
מאימתי מרבים בשמחה
רבים המסופקים ממתי מרבים בשמחה ? האם כבר באדר ראשון ? וכלשונם: "אין אני מחייך, אלא אם כן כתוב במפורש" !! ואמנם כן, נאמר במשנה מגילה א, ד: "אין בין אדר ראשון לבין אדר שני, אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים" – את ימי הפורים חוגגים באדר שני, כדי "לסמוך גאולה לגאולה" – גאולת פורים לגאולת מצרים. ועל כן, גם את ארבע הפרשות [שקלים, זכור, פרה והחודש] קוראים באדר שני, ואם טעו וקראו את ד' הפרשיות באדר א' – חוזרים וקוראים באדר ב' (הכרעת המשנ"ב תרפ"ח, כ"ג). אבל לעניין "מרבים בשמחה – מתחילים באדר ראשון ! וכן כתב מרן החתם סופר זצוק"ל בחתימת תשובתו בחלק חושן משפט סי' כ: "פרשבורג, כאור בוקר ליום ג' שנכפל בו כי טוב, א' דראש חודש אדר ראשון שמרבים בו בשמחה".
והעיר הגאון רבי אשר וייס שליט"א "שאף שמשיחת חולין של מרן החתם סופר גם באדר א' מרבין בשמחה. אך בדברי רש"י לתענית כ"ט לכאורה יש לדייק שלא כן, דכתב "משנכנס אדר ימי נסים היו לישראל, פורים ופסח". הרי לן דסיבת השמחה משום דבחודש זה יש ימי הפורים וכן בניסן שיש בו פסח, וכך כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ ב, פ"ח אך, אין בזה הכרח ואפשר דאין כוונת רש"י אלא לבאר באופן כללי דסיבת השמחה משום נסים שנעשו בחודשים אלה, אך מ"מ אפשר דגם באדר א' מרבין בשמחה כיון דמכל מקום אדר הוא". יש לציין שהמעיין בחידושי חת"ס למגילה ו ע"ב מוצא מפורש, שאין זו רק שיחת חולין של החת"ס זי"ע, אלא שמרבין בשמחה מן הדין, כבר באדר א'. ראה גם דרך שיחה לגר"ח קנייבסקי זצ"ל סוף פ' מקץ.
הבנים חוגגים והבנות ממתינות
אדר ראשון תשפ"ד – ללא חגיגות "בת מצוה"
בשנה זו – תשפ"ד כל הבנים שמלאו להם 13 שנה, חוגגים בר-מצוה במשך שני חודשי אדר, משום שלפני 13 שנה – תשע"א, הייתה שנה מעוברת, וכל בן נעשה בר מצוה באדר בו נולד – ראשון או שני. מאידך, הבנות, ילידות תשע"ב, השנה, אינן חוגגות כלל בת – מצוה אלא בחודש אדר שני, משום שלפני 12 שנים – תשע"ב הייתה שנה "פשוטה" שאין בה אלא אדר אחד, וכדי להיות "גדולה" יש צורך שיעברו י"ב שנים שלימות ועוד יום. (רמ"א נ"ה, י), ולכן, השנה באדר ראשון, כלל לא יתקיימו חגיגות בת – מצוה, אלא באדר שני.
יש לציין, שבעזרת ד' בעוד 13 שנה – תשצ"ז , תהיה שנה "פשוטה" בת אדר אחד בלבד. וכל הבנים ילידי שני האדרים של תשפ"ד יגיעו למצוות, כולם בחודש אחד – אדר תשצ"ז, ובכל ערב, בס"ד "הרצים ייצאו דחופים", ומתנות בידיהם, מאולם לאולם….. מומלץ בזאת, להורי הבנים הנולדים השנה, בשני חודשי אדר, מיד לאחר הברית, להזמין את האולם לחגיגת הבר – מצוה שתתקיים בתשצ"ז , ויתקיים ממש: "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולמצוות וכו' באותו האולם, ובתקווה, ש"הנחה למדינות עשה" בהזמנה כפולה ומכופלת.
שנה מעוברת – אדר ראשון ואדר שני
במהלך כל מחזור של 19 שנים, מאז בריאת העולם, ישנן 7 שנים מעוברות, על פי הסדר: ג ו ח א ד ז ט היינו, השנים: שלישית, ששית, שמינית, אחת עשרה, ארבע עשרה, שבע עשרה ותשע עשרה – הינן שנים מעוברות. השנה, היא ה' תשפ"ד- 5784 שנים לבריאת העולם, בחלוקה ל 19 התוצאה הינה: 304.42 [אותה מכפילים ב 19 ואת התוצאה מחסרים מ 5784 והתוצאה 8]. כלומר, מאז בריאת העולם חלפו 304 פעמים 19 שנה, וחלפו עוד 8 שנים, ועל כן, תשפ"ד הינה השמינית [- ג ו ח ] למחזור הבא – ה 305 לבריאת העולם. וכידוע מידי 19 שנה מקבילים התאריך העברי והתאריך למניינם – בהתמלא החסר בין שנת הלבנה (354 ימים) לבין שנת החמה (365 ימים) בתום מחזור 19 שנה בעזרת 7 השנים המעוברות
מזל דגים – בלבוש (תרפ"ה ס"א) : "ואדר ראשון בשנת העיבור אין מזלו מזל דגים עד אדר השני, שאין אדר הראשון אלא תשלומים לחדשים שעברו בג' שנים להשלים חדשי הלבנה לחודשי החמה". אמנם, ביערות דבש ב, דרוש ב שידוע שמזל דגים משותף לשניהם.
יום פטירה – "יאהרצייט" ר"ל
הנפטר ר"ל בשנה שבה שני חודשי אדר, ראשון ושני, ציון יום פטירתו בשנים הבאות: בשנה מעוברת – בתאריך הפטירה (אדר ראשון או שני). נפטר בשנה "פשוטה" שאין בה אלא אדר אחד, בשנה מעוברת: מנהג בני אשכנז – לציין את יום הפטירה באדר ראשון (שהרי התענית והקדיש לעילוי הנשמה ולפדיון הנפש העומדת לדין מחודש בכל יום פטירה – "ילכו מחיל אל חיל", ואין דוחים תיקון הנפש) ומנהג בני ספרד – באדר שני, (שולחן ערוך תקס"ח, ז וביו"ד ת"ב, י"ב) ובמשנה ברורה שם, שהשואל מזכירים לו דעת הגר"א ועוד מהפוסקים, שיש להתענות [הנוהגים בתענית] בשני החודשים, ואם קשה, יעדיף בן אשכנז אדר ראשון (משנ"ב שם, מ"ב) וכן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל לבני ספרד, יציינו גם באדר ראשון ב"אזכרה קטנה". מכל מקום, לעניין תפילה לפני העמוד וקדימה לקדיש, אינו דוחה שאר האבלים אלא באחד מהם (משנ"ב שם).
הערה: ביום השנה (יאהרצייט) הראשון לפטירה ר"ל, גם לדעת השולחן ערוך – נוהג באדר ראשון (ב"י יו"ד רנ"ג בשם התשב"ץ ) שסוף השנה הראשונה – בתום י"ב חודש.
"ז אדר" – יום פטירת משה רבנו ע"ה
בגמ' סוטה י"ב ע"ב שמשה רבנו נולד ונפטר בז' אדר, ובמכילתא בשלח, ו לדעת ר"א המודעי, משה נפטר בשנה מעוברת באדר א'. ובשו"ת הלכות קטנות ב, קע"ג כיון שאמרו חז"ל בסוטה שם, שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום וודאי שאם הייתה פטירתו בשנה מעוברת, הייתה באדר שני, וכן כתב רבי יונתן אייבשיץ ב"יערות דבש" א, דרוש ג שמשה נולד בשנה מעוברת באדר א' אולם נפטר באדר ב' כמפורש בגמ' קידושין ל"ח ע"א שנפטר באדר הסמוך לניסן ומיום פטירתו, 33 ימים עד י' בניסן שנכנסו לארץ ישראל.
הלכה למעשה: "חברא קדישא" והנוהגים להתענות בז' אדר [תענית צדיקים] לדעת המשנ"ב תק"פ, א המנהג להתענות באדר א, אמנם בלוח לא"י שהמנהג בארץ ישראל, על כל פנים, לבני אשכנז, שרק ה"חברא קדישא" מתענים, ועורכים סעודה במוצאי התענית באדר שני.
"ולכפרת פשע"
המשנ"ב הביא בסי' תכ"ג, ו שלש שיטות מתי מוסיפים בתפילת מוסף של ראש חודש בשנה מעוברת, את המילים: "ולכפרת פשע", לדעת א"ר תכ"ג, ו וערוה"ש שם, ה יש לאמרו כל השנה, לפי שבקטע "אלוקינו וא"א חדש עלינו את וכו' " י"ב לשונות בקשת טוב, ובשנה מעוברת מוסיפים בקשה י"ג כנגד חודש העיבור. והמשנ"ב לא הכריע. והמנהג לומר עד ר"ח אדר שני ועד בכלל (כדעת פמ"ג שם, מש"ז, ב) וכך כוונת הנכתב בלוח לא"י.
הסבר ההוספה: בטעמי המנהגים עמ' קצ"ז בקונטרס אחרון: "כי שמא השנה אינה מעוברת, ונמצא שאוכלים חמץ בפסח" בדומה ביאר הגר"י הוטנר זצ"ל את ההוספה, עפ"י הגמ' בסנהדרין י"ב ע"ב לעניין חזקיהו המלך שעיבר ניסן בניסן, ולא הסכימו עמו חכמים, והתפלל וביקש "ד' הטוב יכפר בעדי" – מכאן הלשון "ולכפרת פשע".
וידי"נ הרה"ג ר' יעקב קופשיץ שליט"א הוסיף, עפ"י הידוע מהגה"צ רבי אליהו לאפין זצ"ל שאמירת יום כיפור קטן בערב ראש חודש היא בדומה לחולה הממתין להגיע למקום רפואתו [יום הכיפורים], ובינתיים זקוק מידי פעם לחיזוק, ובשנה מעוברת מחמת יתר הריחוק מיום הכיפורים צריך ל"כפרת פשע".
בדיקת המזוזות
מבואר בשו"ע יו"ד רצ"א, א שצריך לבדוק את המזוזות בבית – פעמיים בשבע שנים, וכדי שלא לשכוח הלכה זו, כתב בהגהות רבי משה מיינץ על ספר יוסף אומץ רצ"א, אות ג שבפרנקפורט ע"מ, נהגו לבדקם בכל שנה מעוברת בחודש העיבור (אדר שני), שבכל שבע שנים ישנם כשתי שנים מעוברות.
תשלום שכירות בתים והתקשרויות ממוניות
השוכרים בית או דירה לשנה, ונכתב בחוזה: "השכירות למשך שנה מתאריך היום.. במחיר .. לשנה" – אין השוכר חייב לשלם עבור חודש העיבור. אמנם, אם נכתב: "תשלום השכירות בסך ..לחודש – חייב השוכר לשלם גם עבור החודש הנוסף, ואין אומרים שכוונתו הייתה לשנה.
שכר מטפלות וגננות, ודמי חבר בבית כנסת וכדומה, מנהג המדינה לשלם עבור כל חודש (שולחן ערוך חו"מ שי"ב, ט"ו סמ"ע וש"ך שם). "סוף הזמן" בישיבות ובכוללים – לכל הדעות, בסוף אדר השני, "ולא כהחושבים שהוא בסוף אדר ראשון…. או בתחילתו…. " (הערת ידי"נ הגרח"א בלייער שליט"א ב"חוקי חיים"). ואין צריך לומר, בעת הזאת, כבר לימדונו חז"ל, "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" (בראשית כז, כב) כשקול יעקב נשמע בבתי מדרשות אין ידי עשו וישמעאל נוצחות (בראשית רבה סה כ).
יום חמישי כ"ז אדר א' – ערב ראש חודש מוקדם – תפילת "יום כיפור קטן".
שבת פרשת "ויקהל" – "פרשת שקלים" – כ"ט אדר א' – "שבת מברכים" חודש אדר שני
הדלקת הנרות: ירושלים – 5:07 מרכז – 5:22 צפון – 5:12 עזה והדרום – 5:16
מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים לשבעה בפרשת ויקהל, ולמפטיר קוראים בספר השני בפרשת "כי תשא" (שמות ל, י"א-ט"ז). קריאת שקלים, להזכיר מצות מחצית השקל שהיו נותנים פעם בשנה ללשכה לקניית קורבנות ציבור, ובקריאה מתקיים "ונשלמה פרים שפתינו" (משנ"ב תרפ"ה, א-ב) ההפטרה: "בן שבע שנים וגו' עד "לכוהנים יהיו" (מלכים-ב י"ב, א-י"ז). ובני ספרד מתחילים: "ויכרות יהוידע (מלכים-ב יא, יז) ומוסיפים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת "מחר החודש" .
ברכת חודש אדר שני
המולד : ביום ראשון בשעה 10, 13 דקות ו 6 חלקים. בברכת החודש, נכון לפרש: "ראש חודש אדר השני, יהיה ביום ראשון וביום שני הבעל"ט" (משנ"ב תכ"ז, ג). ובברכת החודש, עדיין אומרים: "ולגשמים בעיתם" .
אין אומרים "אב הרחמים" ואין מזכירים נשמות. במנחה: אין אומרים את פסוקי "צדקתך וגו' "
סעודה שלישית – משבת קודש לראש חודש
המתחיל לאכול בשבת, ובמוצאי שבת חל ראש חודש והמשיך לאכול פת בלילה: כתב שולחן ערוך קפח, י: הולכים אחר תחילת הסעודה, ויזכיר בברכת המזון, רק של שבת [רצה וכו']. וכן פסק בן איש חי (א) חוקת, כב וכן מנהג בני ספרד (ראה שו"ת יחווה דעת ג, נה). וכן הדין למשנ"ב ס"ק לג) לכל המסיימים אכילת הפת עד השקיעה – 5:47 (מ"ב שם, לג) אמנם, דעת המשנה ברורה "שמוטב להזכיר של ר"ח שהוא חיוב גמור, ומאידך, הזכרת רצה במוצ"ש במחלוקת הפוסקים" וכך נוהגים בני אשכנז, לומר רק "יעלה ויבא". שיטה שלישית, יש אומרים: גם רצה וגם יעלה ויבוא (ט"ז) ואין כאן תרתי דסתרי, שהרי מזכיר של שבת תחילה."ודעביד כמר עביד", בכל אופן יוצא אחת השיטות. עצה למעשה, בקיצור שולחן ערוך מד, יז, שהחכם משתדל לסיים אכילת הפת לפני השקיעה – 5:47 ואזי גם לדעת המשנ"ב (בשער הציון, שם) – מזכיר רק "רצה וכו' " בלבד. והממשיך ואכל פת בלילה – "דעביד כמר עביד וכו' " איך שיעשו, יש על מי לסמוך ויצאו ידי חובה. לעניין בני הפרזים, כשסעודה שלישית בשבת "ויקרא – זכור" תימשך לפורים שלהם, לעניין "על הניסים" – להלן.
שבת פרשת "פקודי" – ו' אדר שני
הדלקת הנרות: ירושלים – 5:12 מרכז – 5:27 צפון – 5:18 עזה והדרום – 5:21
שבת "חזק"
עם גמר קריאת "פקודי" הפרשה האחרונה של חומש שמות, ולפני שהעולה מברך את הברכה האחרונה, אומר הציבור: "חזק חזק ונתחזק", והעולה עצמו לא יאמר עם הציבור, כדי שלא להפסיק בין הקריאה לברכה (לוח לא"י, ויחי) בתום הקריאה ממהרים לסגור הספר, כדי שלא יחשבו שגם המילים "חזק חזק וכו'" כתובות בתורה.
הפטרת פרשת "פקודי"
בשנה זו, שקריאת "פקודי" נפרדת מ"ויקהל" [-שבת הפסקה], מנהג בני ספרד: לקרוא הפטרת "ויעש חירום וגו'" (מלכים-א ז, מ-נ) ומנהג בני אשכנז, לקרוא את הפטרות שתי הפרשיות ויקהל-פקודי "ויעש חירום וגו' וממשיכים : "ותשלם כל המלאכה" עד "בהוציאי אותם מארץ מצרים" (מלכים-א ז, נא ח, כ"א). – לוח לא"י עפ"י גאוני ירושלים זצ"ל. וכן דעת האדר"ת הגר"ש סלנט ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, כיון שהשנה, בשבת חנוכה (שלא הייתה אלא שבת אחת) לא קראו "ויעש חירום", יש לקרוא ב"פקודי" את שניהם – מ"ויעש חירום" עד סוף "ותשלם כל המלאכה", וכן נהג מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל.
יום ראשון – ז' אדר שני
נוהגים חברי "חברא קדישא" בירושלים להתענות בו ואומרים בעשרה סליחות המיוחדות ליום זה (נדפס בגשר החיים סוף ח"א). ובסוף היום עושים סעודה לחזק ולשפר עבודת הקודש.
שבת פרשת ויקרא ו"פרשת זכור" – י"ג אדר שני
הדלקת הנרות: ירושלים – 5:17 מרכז – 5:33 צפון – 5:23 עזה והדרום – 5:26
מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים לשבעה בפרשת ויקרא, ולמפטיר בספר השני "פרשת זכור" (דברים כ"ה, י"ז-י"ט). ואין מעלים קטן למפטיר (משנ"ב רפ"ב, כ"ג). בפסוק האחרון קוראים פעם "זכר" – בצירי תחת הז' ופעם "זכר" – בסגול תחת הז' (משנ"ב תרפ"ה, י"ח) ונוהגים לחזור רק על המילים "תמחה את זכר עמלק" ולא את כל הפסוק (הליכות שלמה י"ט הערה 12 וכן הובא בשם הגרש"ז זלזניק זצ"ל). ובשם הגרי"ד סולובייציק זצ"ל ראש ישיבת בריסק שבעל הקורא בבריסק הג"ר שמחה זעליג ריגר זצ"ל חזר רק על המילה "זכר" בלבד. ובאג"מ ד, כ אות לב שאם קוראים כך, אפשר לטעות שהציווי רק למחות את זכר הזכרים של עמלק עי' שם. ומנהג כל בני הישיבות לחזור על כל הפסוק. ההפטרה: "כה אמר ד' צבקות פקדתי, עד גבעת שאול" (שמואל-א ט"ו, ב-ל"ד).
מצוות זכירת מעשה עמלק ומחייתו
שו"ע תרפ"ה, ז ומשנ"ב, י"ד: מצוות עשה לזכור מעשה עמלק, שנאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק וגו'" ולא תעשה: "לא תשכח". ומצוות הזכירה בקריאה מתוך ספר תורה מהודר ובדוק (שערי אפרים שער ח, פ"ה). ומשתדלים לשמוע, כל אחד בהברת עדתו, אף שאין זה מעכב בדיעבד, ויש להעלות גדול וגם הקורא יהיה גדול, ויכוונו הקורא והמברך להוציא, והשומעים לצאת ידי חובת "זכירת מעשה עמלק וזכירת מחיית עמלק (כן היה מקפיד להכריז ידי"נ הרה"ג משה לואיס זצ"ל לבקשת מרן ראש הישיבה הגרח"פ שיינברג זצ"ל). ואף שהזכירה פעם בי"ב חודש, הסמיכו הקריאה לפורים כיון שהמן מזרע עמלק, ומקדימים הזכירה לעשיית הפורים, שנאמר: "והימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט, כ"ח). מי שלא שמע "זכור" בשבת, יכול לצאת בשמיעת "ויבא עמלק וגו'" בפורים בבוקר (מג"א), אמנם, המ"ב תמה, הרי לא נזכר שם, לא "זכור" ולא "לא תשכח" ?
הערה: אין נכון לקדש ולאכול לפני קיום מצוה דאורייתא של שמיעת קריאת זכור, אלא אם כן, בשעת צורך גדול, ולאכול פחות מ"כביצה" (56 סמ"ק).כבסי' תרנ"ב, לעניין אכילה קודם נטילת לולב, עכ"פ ביום א' של סוכות, ולעניין אישה הזקוקה לאכילה לפני שמיעת זכור – להלן.
מצות "זכור" בשנה זו – תשפ"ד
אמנם, מאז שמחת תורה, עוסק עם ישראל בהתחלת מחיית עמלק, המעיין במקור מצוות זכירת ואיסור שכחת עמלק בתורתנו, ימצא בגמ' (מגילה י"ח ע"א) שחובת הזכירה איננה זיכרון בלב ובמחשבה בלבד, אלא עלינו לזכור את מעשה עמלק על ידי אמירה בפה. ורק נחלקו הראשונים כיצד מקיימים חובת האמירה. לרמב”ן (דברים שם) אין צורך בנוסח מסוים, ודי בסיפור דברים כללי: “נספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטווינו למחות את שמו”, וכך משמע מהרמב”ם (ספר המצוות, עשין קפ"ט; ומלכים ה, ה), שעיקר העניין הוא לזכור בפה את מעשיו הרעים של עמלק ולעורר את שנאת העם אליו: “שלא תסור שנאתו מהלבבות" (ספר המצוות שם).וסיפור זה עם ישראל עוסק בו כבר כמה חודשים. אולם מהתוספות (מגילה יז ע"ב ד”ה כל) משמע שמן התורה חייבים לקרוא את פרשת זכור כדי לקיים את מצוות הזכירה, וכך כתבו הרא”ש (ברכות ז, כ) וראשונים נוספים (מגילה שם). שעפ"י הגמ' (מגילה יח.) זכירת מעשה עמלק צריכה להיות על ידי קריאה ‘בספר’, וכך כתב גם רבנו חננאל (מגילה שם, ד”ה קראה), שהציווי הוא "זכור בפה מה שכתוב בספר".
הן לפי שיטת הרמב”ן וסיעתו, והן לפי שיטת התוספות וסיעתם, ברור שבשמיעת פרשת זכור מקיימים מצוות עשה מן התורה. לדעת התוס', כי היא הדרך שהתורה קבעה לקיים המצווה, ותקנת חכמים שיש זמן מסוים שבו מקיימים המצווה. ולדעת הרמב”ן והרמב”ם, רק חכמים קבעו לקיים מצוות זכירת עמלק דווקא על ידי קריאת פרשת זכור (אף שקיום המצווה מן התורה אפשרי בסיפור מעללי עמלק בכל ניסוח), כמשמעות ספר החינוך (תר"ג). או לפי הרמב”ם שהביא את חובת קריאת פרשת זכור בדיני קריאת התורה (תפילה יג, כ), אפשר לומר שכשם שחכמים תיקנו לקרוא בתורה בחגים השונים מעניינו של יום, כך הם תיקנו לקרוא בתורה סמוך לפורים פרשה מעניינו של פורים. לפי זה, קיום מצוות הזכירה איננו עיקר התקנה אלא רק פועל יוצא שלה (עיין עמק ברכה (פומרנצ’יק), פרשת זכור).
אמנם כן, הלכה למעשה, גם בשנה זו, שאין צריך להזכיר לציבור רשעות עמלק, ובחסדי ד' מתחילים למחותו, משמעות דברי השולחן ערוך בהלכות קריאת התורה (קמו, ב) כשיטת התוספות, שכדי לקיים מצוות זכירת מעשה עמלק מן התורה חובה לקרוא את פרשת זכור, (ראה משנ"ב תרפה, טז; ושו”ת יחווה דעת א, פד); כמבואר ברמב"ן שם, אף אם יימחה עמלק לגמרי, עדיין תהיה מצוה לזכור ולא לשכוח שנאת העמים לישראל, לעולם.
חמאס וחיזבל'ה ימ"ש בגדר עמלק
כתב הרמב"ם מלכים פרק ה א: "ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" ואין לך צר שקם על ישראל בשנים האחרונות כמו החמאס בעזה שחרט על דגלו להשמיד את עם ישראל כמו המן והיטלר הארורים. ובעצם יום שמיני עצרת – שמחת תורה יצאו אלפי מחבלים וטבחו ושרפו חיים ילדים ומבוגרים, שחטו ובאכזריות שאין למעלה ממנה. החובה להילחם בשונאי ישראל הללו היא מצוות עשה מהתורה, וכל אחד ואחד מהלוחמים שנלחמים בהם, וכן כל מי שמסייע במלחמה זו, מקיים מצוות עשה מן התורה.
חובת אישה בזכירת עמלק
כתב ספר החינוך מצוה תר"ג: "ונוהגת מצוה זו בכל מקום [בין בא"י בין בחו"ל] בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, ולא לנשים" ויש שתמהו: הרי אינה מצוה "שהזמן גרמא" ? ויש בה גם "לאו" ? ואם הנשים (אימהות, גננות ומטפלות) לא תזכורנה, איך יזכרו הקטנים? ואמנם, למעשה כתב כף החיים תרפ"ה, ל: "בעיקר המצווה לזכור מעשה עמלק ודאי חייבות ואם באות לשמוע יש להן שכר". ואכן בעל "ערוך לנר" הגאון רבי יעקב עטלינגר זצ"ל עשה בשבת זכור, את יש לציין, שהחזו"א (בסוף ספר טעמא דקרא פטרן מלשמוע, וכן העיד הגריש"א זצ"ל שאמו לא הלכה לשמוע המוטל על המשרתת היהודייה בבית, כדי שתתפנה לשמיעת "זכור"
ובשו"ת יחוה דעת א, פ"ד: "ראוי ונכון שנשים היכולות לבוא לעזרת נשים של בית הכנסת בשבת זכור לשמוע הקריאה תשתדלנה לעשות כן, לצאת ידי כל הפוסקים, ומה' יישאו ברכה". במקומות שקובעים קריאת זכור מיוחדת לנשים: יוציאו ספר תורה כשיש שם עשרה גברים, ולא יברכו על הקריאה – שו"ת מנחת יצחק ט, סח ובילקוט יוסף חלק ב עמ' קלו.
נשים, שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת, כגון יולדת והמטופלת בילדיה – פטורות. ואפילו רגילה בכל שנה לשמוע הקריאה – אינה צריכה התרה ונכון שתקראנה פרשת זכור בביתן, מתוך החומש (שו"ת תורת חסד, ל"ז משנ"ב תרפ"ה, י"ז, שו"ת אבני נזר, תק"ט תורה לשמה, קפ"ז מנחת אשר (וייס) ה, מ"ח ושו"ת יביע אומר ח"י יו"ד, ז).
הערה: נשים הצריכות לכך, מותרות לקדש ולאכול לפני שמיעת "זכור". אבל נערה, שהיא בשנה שלאחר שנעשתה בת מצוה, ושומעת "זכור", ראוי לה להימנע בשנה זו, מלקדש ולאכול לפני השמיעה, כיון שזו לה הפעם הראשונה, לקיים מצווה, שחיובה, ייתכן, מן התורה (הגר"מ שטרנבוך שליט"א במועדים וזמנים, פורים).
אין אומרים "אב הרחמים" ואין מזכירים נשמות. ובמנחה: אין אומרים "צדקתך וגו'.