מספר הגה"ח רבי אהרון טויסיג שליט"א:
יש להיזהר מאד מההקפדה בקיום מצוות העלולה להביא אדם לידי כעס על הזולת, שכן אדם כזה יוצא שכרו בהפסדו.
מעשה בחסיד מחסידיו של הצדיק הבית אהרן' מקארלין זצ"ל, רבי בערצא שמו, שהכין את שולחן ליל הסדר לפני שהלך לבית הכנסת, כפי שנפסק בשולחן ערוך (סימן תעב סעי' א): 'יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך'. מצות ויין, צלחות וכוסות, הכל בכל, ועלה לבית הכנסת להתרונן בתפילה קארלינאית בעוז ובתעצומות.
בעודו קורא את ההלל בקול גדול, הדליקה אשתו את נרות החג. כשפנתה ללכת נתקלה ועמדה ליפול. בבהלה אחזה בשובל מפת השלחן לייצב את עצמה, ומשכה עמה את המפה ואת כל אשר עליה. הצלחות והכוסות התנפצו, היין נשפך והמצות נשברו, הכל הפך לעיסה של שברי כלים מצות ויין… מובן שגם השמן נשפך, והנרות כבו…
רק עששית התקרה הפיצה אור דל על כל המהפכה. סחוטה היתה מכל הכנות החג, ועתה חרב עליה עולמה. אפילו לבכות לא היה בה כוח. על כן התכנסה בצערה בחדר השינה.
רבי בערצא חזר מבית הכנסת, ותמה לאפלולית שקידמה את פניו. ריח היין היכה באפו, והשולחן הריק הדהימו. ראה את המהפכה, עצם עיניו ונשם עמוק, וקרא 'גוט יום טוב'!
זה הגדיש את הסאה, קמה, ושפכה עליו זעמה: 'איזה יום טוב על ראשך, איך משאירים כך כיסא באמצע הדרך שיהיה למכשול? איך משאירים כזה שובל של מפה?'
ומה היה עליו לומר 'האין לך עיניים לראות, והאם אני פרשתי את המפה?!'… אך לא, גחן והרים, פינה וניקה, בעוד היא פורקת עליו את כל תסכולה ומועקתה. והוא: כלום לא קרה! לא נפר את שמחת החג… שיקם את השולחן במידת האפשר, הבליג ופייס, הרגיע, ושכנע את רעייתו לשבת לסדר ולערכו עם מה שיש.
באותה שעה ישב רבו, ה'בית אהרן' מקארלין זצ"ל וערך סדר מאיר במוחין דגדלות, עם כל ההשפעות המושגות בלילה הגדול והקדוש. כשסיים, נענה ואמר: ה'סדר' שלנו היה נישט קשה (סביר), 'סדר' נאה, אבל איפה הוא, ואיפה ה'סדר' של בערצא! ה'סדר' שלו הרעיש בכל העולמות!'…
(כבודם של ישראל)