אליעזר (לייזר) רוט
"אם בחוקותי תלכו"
מפעם לפעם אנו מביאים ב'לקראת שבת' שיחות מרתקות ומעניינות במיוחד, עם גבאי הצדקה ומזכה הרבים הרה"ח ר' יוחנן בריזל, בשבוע שעבר הבאנו כתבה מיוחדת על סבו, הצדיק הישיש רבי אלעזר בריזל זצ"ל, והשבוע אנו מרחיבים ומשוחחים עמו על דמותו המיוחדת של סבו, מיקירי קרתא דירושלם וממזכי הרבים בדור הקודם.
"סבי היה בן למשפחה צנזאית שעלתה לארץ הקודש, ומאחר ובירושלים לא היה באותן שנים בית כנסת של חסידי צאנז, הם התפללו בבית הכנסת של קרלין, בעיקר בגלל שהם אהבו את התפילה החמה והנלהבת המקובלת בחצר הקודש הזו, תפילה מתוך צעקה היוצאת מהמיית הלב. במשך השנים הלכה משפחת בריזל ונטמעה בתוך קרלין. כשהגיע סבי לפרקו, התחתן עם סבתי, בתו של רבי יהושע וינגרטן מחסידי קרלין, כך שהחיבור שלו לקרלין התחזק עוד יותר, ומשם ואילך, הכל היסטוריה…
"הסבא היה גאון עצום, היה לו ידע בכל מכמני התורה הקדושה, ובנוסף הוא היה יהודי בן עלייה בהליכותיו והנהגותיו. הקדושה קרנה מהפנים שלו, והיה לו כח להשפיע על אנשים.
"פעם הורה לו מרן החזון איש זצ"ל לצאת ולזכות את ישראל, להשיב לב בנים על אבותם. הם היו קבוצה של שבעה יהודים יראים ושלמים, שכולם נשלחו לשליחות הזאת על ידי מרן החזון איש. הם היו מתפזרים מדי שבת, כל אחד בעיר או ביישוב אחר, שם היו שובתים, נושאים דרשה, עושים 'זיץ' בליל שבת, לומדים עם ילדים בשבת אחרי צהרים, ומכניסים אווירה של שבת במקומות שבחלקם היתה קרירות. הם הלכו גם למקומות ששם לא היו כמעט בכלל שומרי שבת, וגם למקומות שכן היו, אבל הם ראו צורך לחזק ולהוסיף.
"עם השנים נשרו חלק מחברי הקבוצה, עד שבסופו של דבר, סבא נשאר היחיד שהמשיך בפעילות הזאת, בה דבק בכל כוחותיו עד זקנה ושיבה.
"הוא היה יוצא מביתו בקביעות. כל שבת הוא היה במקום אחר, פעם באשקלון, פעם בבאר שבע, ולאחר מכן בחדרה, בקריית מוצקין, בחיפה, בקריית אתא, רעננה, ועוד ועוד. הוא היה מבקר הרבה במושבים וקיבוצים, בכל מקום שהיה גרעין קטן של שומרי תורה ומצוות הוא היה מגיע להתארח ולחזק.
"לא מזמן פגשתי יהודי שמשמש כמגיד שיעור בישיבה חשובה. כשהוא שמע שקוראים לי בריזל הוא מיד בירר אם אני נכד של רבי אלעזר בריזל ומהשבתי בחיוב הוא סיפר לי שכילד הוא זוכר שסבא היה מגיע לשבתות במושב בו הם התגוררו, והוא היה לומד איתו בשבת אחר הצהרים: "הלימוד הזה איתו, הכניס בי את הטעם בלימוד הגמרא", הוא סיפר לי, "בזכותו השקעתי יותר בלימודים כשהגעתי לישיבה, וב"ה זכיתי להיות בעצמי מרביץ תורה, והכל בזכותו".
שבתות קבועות
"הסדר היה", ממשיך הרב בריזל לספר, "שסבא היה מגיע ליישוב מסוים בשבת קבועה. אני לא זוכר מה היה הסדר שלו, אבל לצורך הדוגמה נניח שבשבת פרשת 'בראשית' הוא היה שובת באשקלון ובשבת פרשת נח בבאר שבע, וכן על זה הדרך. כך שאנשים ידעו מראש להיערך. בדרך כלל הוא גם היה מודיע לפני כן, ויוצר קשר עם מישהו שאירח אותו.
"בחלק מהמקרים סבא היה מביא איתו את כל האוכל בעצמו. לא תמיד הוא היה מתארח בבתים של אנשים, לפעמים היו מקצים לו חדר בבית הכנסת ושם הוא היה עושה את כל השבת, כולל הסעודות.
"בהקשר זה אני נזכר בסיפור מעניין מאוד שאירע כשסבא התארח בשבת באחת מערי השרון, והיה שם רב מקומי שהיה מארח אותו כל שנה בקביעות. הרב היה יהודי תימני ירא שמים המהדר במצוות, וסבא זצ"ל, היה סומך עליו בעיניים עצומות ואוכל על שולחנו ללא חשש. הם היו מביאים לו לאכול 'חילבה', וסבא מאוד שיבח את המאכל הזה ואמר שהוא ערב לחכו.
"באחת הפעמים הביאו חילבה כמו תמיד, אבל סבא התעלם. הם חשבו שאולי הוא לא שם לב, קירבו אליו את הצלחת עם המאכל התימני, והוא המשיך להתעלם. אמרו לו: "כבוד הרב, יש כאן חילבה, אתה אוהב לאכול חילבה…", אבל הוא התחמק ולא אכל.
"אותו רב תימני הבין שיש דברים בגו. במוצאי שבת הוא הרים טלפון ליהודי שעשה את החילבה ושממנו הם קונים את המאכל הזה בקביעות, וכשהתחיל לשאול שאלות נבהל אותו יהודי ונזכר שבאמת הפעם הוא שכח לעשר את זרעוני החילבה ובלי כוונה הכשיל יהודים באכילת מאכל שאינו מעושר.
"הרב התימני נרעש ונפחד. הוא התקשר לסבא שלי ובפיו טענה ניצחת: "אני מבין שהרגשתם שהמאכל הזה אינו כשר, ולכן נמנעתם מלאכול ממנו. אבל למה לא אמרתם גם לנו? הוא שאל. "הרי אני ובני ביתי כן אכלנו מהחילבה הלא מעושר, למה כבודו לא הזהיר אותנו".
"סבא השיב לו שמאחר ולא היו לו הוכחות או ידיעה ברורה שהמאכל אסור, אלא רק הרגשה בלבד, הוא עשה חשבון שהפרשת תרומות ומעשרות ממיני ירקות וזרעונים זה חיוב מדרבנן, והלבנת פני חבירו זה ממש מדאורייתא, לכן הוא העדיף שלא לומר מילה.
"שנים מאוחר יותר, הייתי בעצמי עד למעשה כעין זה, כשסבא זצ"ל היה מאושפז ב'הדסה' בחול המועד סוכות, וב'הושענא רבא' בבוקר היה התור שלי לשהות לצדו.
"הגישו לאכול ארוחת בוקר חלבית, כמה פרוסות לחם על מגש, עם עגבניה, מלפפון קופסת גבינה קטנה, לבן, כמו שמגישים בבתי חולים.
"סבא רצה לאכול גבינה, וביקש ממני שאשיג לו כף חד פעמית כי הוא לא רצה להשתמש בכף הברזל.
"אמרתי לו: הרי בבית החולים שומרים על כשרות. אנחנו רוצים להחמיר קצת, נו, בסדר, אבל מדובר במאכל קר, עד כד כך צריכים להחמיר, אפילו לא להשתמש בכף קרה שאנחנו חושבים שאולי בטעות פעם מישהו השתמש איתה לאכול רבע עוף?
"אבל סבא התעקש. הוא רוצה דווקא כף חד פעמית. אז זה לא היה כמו היום שכלים חד פעמיים נמצאים בשפע, להשיג כף פעמית זה היה מבצע, הייתי צריך לעבור בחדרי אשפוז רבים ולשאול אם מישהו יכול לתת לי כף חד פעמית, עד שמצאתי את הכף המיוחלת והבאתי לסבא שאכל גבינה ולבן וירקות, אכל שבע ובירך בכוונה גדולה.
"כשהגיע עובד של בית החולים לנקות ולאסוף את הכלים של ארוחת הבוקר, הוא היה אדם שומר מצוות. הוא לקח את המגש שהיה מונח ליד מיטתו של סבא ונחרד: "מה זה? הביאו לכם כף בשרית! זה לא אמור להיות בכלל עם הכלים החלביים!!!".
"הנסיעות היו כל שבת. הוא היה מאוד מאוד מקפיד על כך לנסוע מדי שבת בשבתו. גם כשהיו שמחות והנכדים התחילו להתחתן, סבא היה אומר תמיד לילדים שלו שיבחרו, או שבת 'אופרוף' או שבת 'שבע ברכות'. לכל שמחה הוא מוכן להקדיש שבת אחת, אבל לא שתי שבתות כי יש לו משימה לבצע, החזון איש הטיל עליו לזכות את ישראל.
"פעם הוא התארח בשבת באיזה קיבוץ שהיתה שם קבוצה של מתחזקים שהחלו לשמור מצוות. באמצע השבת בא מישהו וסיפר לו שבחוץ יש כמה קיבוצניקים שקוטפים פירות מעצי הפרי הנטועים בחצר בית הכנסת.
"סבא נחרד לשמוע על כך, ויצא החוצה כדי להודיע ליהודים הללו שעכשיו שבת, ואסור לקטוף פירות בשבת. זה הרי ממש אב מלאכה מדאורייתא, בטח אם הוא יסביר להם את זה הם יפסיקו מיד לחלל שבת…
"הוא סיפר לי אחר כך ,שאחד הקיבוצניקים שראה את דמותו של היהודי הירושלמי שבא להטיף לו מוסר ולהסביר לו מה מותר ומה אסור, בערה בו חמתו עד כדי השחתה של ממש, הוא הרים מכוש שהיה בסמוך, והחל לרדוף אחרי סבי כשבעיניו זעם בלתי נשלט. סבא החל להימלט על נפשו, והקיבוצניק ממשיך לרדוף אחריו כשהמכוש מונף אל על. בקושי רב הוא הצליח להימלט בעור שיניו ולהציל את חייו.
"היו גם מקרים שבהם הוא הגיע ליישוב להתארח, ותכנן לישון בבית הכנסת, אבל כשהגיע הגבאי וראה אדם זר שמתארגן לישון בבית הכנסת, הוא פשוט גירש שאותו החוצה ונעל את המבנה. בכאלו מקרים הוא היה ישן על הרצפה, ליד פתח בית הכנסת, ובבוקר קם ונכנס להתפלל כאילו לא אירע דבר.
"אני עצמי התלוויתי אליו פעם לאיזה אירוע שהיה בקיבוץ סמוך לרעננה. היתה שם קבוצה של בעלי תשובה שהתארגנו לערוך סעודת מצווה, אני חושב שזה היה סעודת ראש חודש. אני הבאתי איתי רמקול, וכך נסענו באוטובוס מירושלים לרעננה ואחד מחברי הקיבוץ הגיע לרעננה ואסף אותנו ברכב, הביא אותנו לקיבוץ.
"התברר לנו, שאנשי הקיבוץ כועסים מאוד על הגרעין הדתי שהתהווה להם פתאום, וכשהם שמעו שמגיע רב אורח, 'חרדי ממאה שערים', הם נבהלו מאוד, וארגנו הפגנה ספונטנית מול בית הכנסת. בשלב מסוים התלהטו הרוחות, והיו צעירים חמומי מוח שהחליטו להיכנס לבית הכנסת ולעשות בנו שפטים. התושבים החוזרים בתשובה מאוד חששו שלא ניפגע, הם הבריחו אותנו מדלת אחורית של מבנה בית הכנסת הישר לתוך המכונית שחיכתה לנו בחוץ, ויצאנו בנסיעה מהירה במיוחד מהקיבוץ הישר אל התחנה המרכזית בכפר סבא, ממנה נסענו לירושלים, שבנו כלעומת שבאנו…
"אבל למרות שהוא הקפיד לנסוע בכל שבת, היו שתי שבתות בשנה שבהן הוא הקפיד מאוד שלא לנסוע לשום מקום. 'שבת הגדול', ו'שבת שובה'. ולמה? כי בשבתות אלו נהוג שרבני הקהילות נושאים דרשות, וסבא לא רצה לפגוע בכבודם של הרבנים ולבוא כאורח שמכבדים אותו לשאת דרשה".
מוסר עקיף
הרב בריזל מספר לנו סיפור מעניין ומרתק במיוחד, על האופן שבו היה הסבא הגה"צ רבי אלעזר פועל את פעולתו.
"פעם נודע לסבי שבאשקלון יש ראש עיר שעינו צרה בפעילותה של קהילה החרדית בעיר. היתה שם פעילות ברוכה של הרב בלוי, רב העיר, ואותו ראש עיר לא רק שלא רצה לעזור ולסייע, אלא שגם היה מציק ומפריע, וזאת למרות שהוא היה אדם שפוקד את בית הכנסת מדי שבת.
"סבא ביקש שיגידו לו באיזה בית כנסת מתפלל אותו ראש עיר, ומה הן שעות התפילה. הוא הגיע לשם בלי הודעה מוקדמת ובלי תיאום עם הגבאים, בבוקרו של יום השבת, ולפני התפילה הוא ביקש שייתנו לו לומר דרשה. אכן, הם ראו יהודי בעל צורה בלבוש ירושלמי שורשי ולא התנגדו. סבא עלה, נשא דרשה מחממת לב, וסיים בלי להתייחס במילה אחת לראש העיר.
"לאחר התפילה ניגשו כולם להודות לו ולאחל לו 'שבת שלום', או אז הגיע ראש העיר והציגו אותו בפני הסבא ואמרו: "זה ראש העיר שלנו…".
"סבא כיבד אותו מאוד, התייחס אליו בכבוד גדול, וביקש ממנו לצאת אתו לטיול קצר, כי הוא רוצה לראות את העיר אשקלון, ויהיה מאוד מעניין לעשות את הסיור יחד עם ראש העיר בכבודו ובעצמו.
"כמובן שראש העיר לא סירב, הרב החשוב שהגיע מירושלים רוצה שהוא יספר לו על פעליו בעיר, הוא הסכים בשמחה. וכך יצאו, וראש העיר הראה לו את הכיכר היפה שהוא שיפץ ברחוב הזה, ואת הנדנדות החדשות שהוא בדיוק התקין בגן השעשועים ברחוב הסמוך, וסבא כל הזמן מתפעל ומשבח את ראש העיר על המסירות הרבה שלו למען העיר ותושביה.
"בין לבין, השחיל סבא שוב ושוב את הנושא של חשיבות הסיוע ללומדי תורה ולהפצת תורה. הוא אמר לראש העיר שהוא ממש מקנא בו, כי מהתפקיד שלו הוא יכול להיות מגדולי מזכי הרבים בעיר, הוא יכול לתת סיוע לישיבות, בתי כנסת, תלמודי תורה, פעילות עם בני נוער, וכל הפעילות ולימוד התורה שיתרבה הודות לפעליו הברוכים ייזקף לזכותו בשמים. איזו זכות עצומה!!! "אתה יכול בקדנציה אחת לצבור זכויות בכאלו היקפים שאנשים רגילים לא מסוגלים לצבור במשך כל ימי חייהם", אמר לראש העיר שהתרגש מאוד לשמע הדברים.
"למחרת בבוקר, ביום ראשון, הגיע ראש העיר לישיבה שלה הוא כל כך הציק, ושאל "איך אפשר לעזור לכם?". הוא הוציא דף ועט ועשה רשימה של פעולות שיש לנקוט באופן מיידי כדי לחזק את הפעילות ולהעניק ללומדי התורה את היכולת ללמוד בנחת והרחבה ואף להגדיל ולבסס עוד יותר את הפעילות של קירוב רחוקים".
אמונה שלמה
"אחד הנושאים שבהם היה סבא מתחזק ומחזק יומם ולילה, היה הנושא של אמונה פשוטה ותמימה בבורא עולם. בקרלין נהוג שאחד מחשובי הקהל קורא בפני הילדים בשמחת תורה, את כל י"ג ה'אני מאמין' עם 'טייטש', הוא מפרש כל מילה ומילה ביידיש "אני מאמין – איך גלייב, באמונה שלמה – מיט א גאנצע גלויבינע", וכו' וכו', ואחרי כל עיקר ועיקר הילדים שואגים פה אחד 'אמת'.
"במשך שנים רבות החזיק סבא בחזקה להיות זה שמקריא את ה'אני מאמין' בפני הילדים. מעבר לכך, בכל ימות השנה יכולת לשמוע אותו אומר את כל ה'אני מאמין' עם הפירוש ביידיש, עוד פעם ועוד פעם. הוא היה חוזר על זה הרבה.
"כשהגיעה עת פטירתו, התקבצנו ילדיו ונכדיו סביב מיטתו, ועלה בדעתי שאולי כדאי שנאמר יחד 'אני מאמין' כי זה היה העיקר בחייו. ואכן שאר בני המשפחה הסכימו איתי, וכך קראנו את כל ה'אני מאמין' בהתרגשות גדולה ובדמעות שליש.
"אחרי שהוא השיב את נשמתו הטהורה לגנזי מרומים בי"ד בסיוון, פתחנו את הצוואה שלו ונדהמנו. הוא מבקש בצוואה שבשעת יציאת הנשמה שלו, יאמרו הסובבים את המיטה 'אני מאמין'.
"עוד בקשה מעניינת היתה בצוואה. הוא ביקש שאת המיטה שלו ייקחו רק בעלי תשובה. אנשים שנולדו חילונים, שחיללו שבת ואכלו נבילות וטריפות רחמנא ליצלן, אבל זכו להכיר את בוראם, ועשו תשובה בלב שלם. הוא ייקר וכיבד מאוד את בעלי התשובה כל ימי חייו, היה לו כבוד אליהם על ההקרבה הגדולה שהם מקריבים יום יום כדי לשמור תורה ומצוות מבחירה מלאה.
"באחת מתחנות הרדיו החרדיות, דיווחו על פטירתו של הצדיק הירושלמי הישיש הרב אלעזר בריזל, הודיעו על מועד ומיקום ההלוויה, וציינו שבצוואתו הוא ביקש שבעלי תשובה יישאו את מיטתו.
"וראה זה פלא, יהודים שחזרו בתשובה הגיע בהמונים, מכל רחבי הארץ באו מאות ואולי אפילו אלפי בעלי תשובה, אנשים שלא הכירו אותו ושלא ידעו עד לאותו רגע מי הוא הרב אלעזר בריזל, והם לא רק נשאו את מיטתו, אלא שהמיטה היתה מוקפת מכל צדדיה בבעלי תשובה, שעשו לו כבוד גדול במותו, כנגד הכבוד שהוא נהג בהם בחייו. אחד מהם אמר לי "אני לא הכרתי את הרב ואני לא יודע מי הוא היה, אבל כשאני רואה שיש רב שיודע להעריך אותנו ואת הוויתורים העצומים שוויתרנו למען הקב"ה – עשיתי מאמץ גדול להגיע לכאן ולכבד אותו בחזרה!!!".