הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי
מספר ר' יעקב ו. מירושלים:
אני עובד במשרד לשיווק נדל"ן, והשבוע הייתי עד שמיעה מכלי ראשון לסיפור שלא ניתן להישאר אדישים מולו…
למשרדנו הגיע יהודי אמיד מתושבי אנטוורפן לרכוש דירה בפרוייקט חדש בבני ברק. אני נבחרתי לשבת מולו ולדון עמו בפרטי העיסקה המתוכננת.
תוך כדי משא ומתן נודע לי שמו של הלקוח, ר' נ. השם הזה צלצל לי מוכר.
לאחרונה שמעתי בשטיבל שלנו שהיה קשר מסויים בין ר' נ. ובין האדמו"ר שליט"א, מה שעורר אצלי תהייה בראותי את מראהו. חרף היותו איש עסקים, מראהו הוא של בן תורה ליטאי מובהק, עם כל הסממנים האופייניים. "לחפור" בפרטיו האישיים של לקוח תוך כדי עיסקה – זהו מעשה שלא ייעשה בעולם העסקים, אבל חסיד שנתקל במעשה מקורי ואמין הקשור לרבו הנערץ, זה בבחינת "אם יתן את כל הון ביתו באהבה – בוז יבוזו לו" … בחוסר טאקט מופלג חרגתי מהכללים במשרד, ושאלתי אותו על הקשר בינו ובין הרבי שלי שיחי' לאוי"ט.
ר' נ. חייך כמתחמק, אבל משראה את הנחישות שלי פתח את פיו וסיפר:
אני מתגורר באנטוורפן שבבלגיה שנים רבות. שנים מילדי הנשואים מתגוררים בשווייץ. מפעם לפעם אנחנו נוסעים לבקר אצלם, ואנו שוהים תקופות לא קצרות. בכל הזמן הזה אנו חשים שלא בנוח ליפול למעמסה על צאצאינו שברוך ד' מטופלים בילדים רכים. אנו הורגלנו להיות "נותנים" וקשה לנו מאד להיות "מקבלים".
היות וכך גמלה ההחלטה בלבנו לרכוש לעצמנו דירה נאה בשווייץ, אשר תשמש אותנו, כך שנוכל להיות המארחים ולא האורחים. ממחשבה למעשה, התחלנו להתעניין בדירה מתאימה. אחרי תקופה של חיפושים הגיעה הצעה של דירה למכירה בשווייץ שנראית לנו עונה על דרישותנו. פינינו מזמננו ונסענו לשווייץ, פנינו ישירות להיפגש עם בעל הדירה המוצעת.
המוכר היה יהודי חסידי בשם ר' זושא, שקיבל אותנו בסבר פנים יפות, וערך לנו סיור בדירה יחד עם רעייתו. הסיור התארך, והדירה המושקעת והמטופחת נשאה חן בעינינו, מתאימה לדרישותינו כמו הוזמנה עבורנו בתכנון אישי. רעייתו של ר' זושא ליוותה את רעייתי בסיור, והרבתה לפרט את מעלותיה של הדירה, אותה היא טיפחה בטוב טעם ובתכנון מוקפד ומתקדם. כמעט לכל בורג בדירה היה לה הסבר מפורט מהי מטרתו ולמה הוא משמש ברוב תושיה.
הדבר אמר דרשני. רעייתי שאלה אותה: כמה זמן אתם מתגוררים כאן? והתשובה היתה: שנתיים.
-"והדירה כה טובה ומוצלחת ומטופחת, אז מדוע אתם מוכרים אותה?"
כאן הועמו פניהם של המוכר ורעייתו גם יחד. הוא הסביר לי במילים קצרות שהעסק שלו נקלע לקשיים לאחרונה, הוא לא מצליח לעמוד בהתחייבויותיו, ואין לו מנוס ממכירת הדירה כדי לשרוד את התקופה הקשה.
לא נעים היה לשמוע זאת, אמרתי בנימוס כמה מילים של חיזוק, והמשכנו בסיור.
בסופו של דבר הדירה נשאה חן בעינינו מאד, וקבענו להפגש שוב בימים הקרובים ולסכם את תנאי העיסקה המפורטים ולחתום על חוזה. משם נסענו לבית בננו, שם עשינו את הלילה.
למחרת בבוקר, קודם התפלה אני נוהג כתקנת האר"י הק' לומר "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". תוך כדי אמירת המילים פילחה מחשבה את לבי: אני מקבל עלי לאהבה את רעי, כמוני? ר' זושא היקר בעל הפנים המאירות, נאלץ למכור את ביתו אשר בנה בעמל ובהשקעה מרובה – רק בגלל קשיי נזילות, ואני מתעתד לקבל את הבית הזה כדי להתגורר בו כמה פעמים בשנה, וכל זה רק בגלל שמצבי כרגע שפיר. האם לזאת אהבה תיקרא?
המחשבה הזו העיקה עלי, ואמרתי לעצמי: אני לא עושה שקר בנפשי. עלי לעשות משהו ממשי כדי לקיים את המשפט הראשון אותו אני אומר בדבקות כל יום עם שחר.
אחרי התפלה שיתפתי את רעייתי במחשבותי. מטבע הדברים קשה היה לה מאד לעשות את השינוי בראש. לוותר על הדירה למענה הגענו מעבר ליבשת, והיא כבר נקשרה אליה במחשבתה וטוותה חלומות נעימים על הימים אשר תזכה לשמוח בה עם נכדינו המתוקים.
הוצאתי מהארון ספר העוסק במצוות שבין אדם לחברו, פתחתי את הפרק הדן ב"ואהבת לרעך כמוך" [א.ה. שם הספר נשכח ממני] ולמדנו יחד שעה ארוכה. כשסיימנו את הלימוד, רעייתי היתה בשלה לוותר על החלום, בכדי לזכות לקיים את המצוה הגדולה.
התקשרתי לר' זושא, ואמרתי לו שחשבתי שוב על הנושא, וההחלטה גמלה בלבי שאני מוותר על רכישת הדירה, ואני מעוניין לתת לו הלוואה נוחה בסכום הנדרש לו כדי להתגבר על הקושי בעסקיו.
קבענו להפגש מאוחר יותר בביתו. כעת ביקשתי נתונים יותר מפורטים על הסכום הנדרש. ברגע הראשון שהתוודעתי לנתונים פקו ברכי. חשבתי שהוא נזקק לחלק מסויים משווי הדירה כדי להציל את עסקיו, אך כעת מתברר שהוא זקוק למלוא הסכום של מחיר הדירה… שמונה מליון דולר!
הלוואה של שמונה מליון אינה דבר של מה בכך גם לאדם כמוני… אבל כיוון שהתחלתי במצוה התגברתי על הקושי. קבענו פגישה נוספת אצל עו"ד, וחתמנו על חוזה הלוואה של שמונה מליון דולר בפריסת תשלומים של 25 שנים.
בסעיף מיוחד שנוסף לחוזה, נאסר על ר' זושא לגלות שמץ מכל הענין לאדם כלשהו בעולם.
לאחר מכן העברתי לחשבונו של ר' זושא שמונה מיליון דולר, ושבנו לאנטוורפן, כשאין דירה ל שמנו, אבל ששים ושמחים בכך שזכינו לקיים באמת את המצווה היקרה של ואהבת לרעך כמוך.
מס' ימים לאחר מכן קיבלתי טלפון מר' זושא:
– "ר' נ. היקר. נכון שהתחייבתי לסודיות מוחלטת. אבל כרגע אני נמצא בארץ הקדש ועתיד להכנס לפני ולפנים אל מורי ורבי האדמו"ר שליט"א כאן הוא נקט בשמו של אחד האדמורי"ם המפורסמים, הרבי הוא כמו אבא שלי. אם הרבי ישאל אותי אם מכרתי כבר את הדירה, מה אענה לו?"
– עניתי לו: "אם זה כמו אבא, אני מתיר לך לספר דברים כהוייתם".
עכשיו באתי לבקר בארץ הקדש, ואיכשהו הדבר נודע לר' זושא. ר' זושא חפץ מאד שאכנס לבקר את רבו. פיניתי לי זמן ערב אחד, והגעתי ל"קבלת קהל" של הרבי, דבר שלא הסכנתי לעשות מעודי.
הגבאי שהבחין בי עומד בתור, דמות חריגה בנוף האנושי הרגיל, שאל לשמי, וניכר היה עליו שהשם אינו זר לו. זמן קצר לאחר מכן גבאי קרא לי להיכנס אל הרבי, תוך שהוא מודיע לנוכחים כי הרבי לא יקבל עוד קהל בשעה הקרובה…
נכנסתי אל הרבי שקיבל אותי באהבה מופגנת, הרבי התעניין בשלומי בארוכה, וביקש לשמוע פרטי פרטים על חיי ועל משפחתי. בסיום השיחה שנתארכה מאד, הרבי פנה אלי ואמר בקול נרגש:
"ר' נ. היקר. אני אינני רוצה ממך תרומה או סיוע למוסדות. אחרי המעשה הנאצל שעשית עם ר' זושא, אני חפץ להיות שותף שלך! איך אני יכול להשתתף עם אדם כמוך?"
שאל הרבי וגם ענה: "נעשה שותפות יששכר וזבולון".
הרבי קרא לאחד הדיינים, וביקש לערוך בינינו הסכם כדת וכדין, אני התבקשתי והוצאתי מכיסי שטר של מאה דולר, אותו מסרתי לרבי כ"חלק הזבולון" בשותפות, שנינו חתמנו על השטר, והדיין אישר את ההסכם בחתימת ידו, ורק לאחר מכן הרבי נפרד ממני בידיות ופטרני לשלום…
אז מה היה לנו כאן?
זכינו לשמוע על הנהגה מיוחדת של אדמו"ר חשוב, ובזה מן המותר להאריך…
זכינו להכיר את ר' זושא, יהודי יקר שעמד במצב קשה מאד, איש עסקים שנאלץ למכור את ביתו, ואף עומד לחתום על חוזה, והקב"ה שולח אליו את ישועתו המופלאה, יהודי עשיר מארץ אחרת, כדי להושיעו ברגע האחרון באופן כה לא צפוי,
ללמדנו כי ישועת ד' כהרף עין, ובכל מצב שהוא אין ליהודי להתייאש.
וזכינו להכיר יהודי יקר כמו ר' נ., אשר רק לשמע התנהגותו האצילית הלב אומר: מי כעמך ישראל!
טאטע זיסער, ראויים הם בניך שתגאלם מצרותיהם!
באמת סיפור מדהים על אצילותו של הרב נ.
הלוואי שאצליח לנהוג כמוהו