יום הפורים בהיכלו של ראש ישיבת קרית מלך היה אחד הימים המיוחדים בשנה.
להלן תיאור על יום הפורים במחיצתו מתוך הספר 'ר' שמואל יעקב' שעתיד לצאת לאור בתקופה הקרובה.
יום הפורים אצל ר' שמואל יעקב נחלק לשניים:
לאחר תפילת ערבית וקריאת המגילה – מה שנעשה על ידו בלהט כדרכו ובאושר אין קיץ שנגלו לכל בשירת 'שושנת יעקב' – הסתגר ר' שמואל-יעקב בחדרו, נעל אותו מבפנים, ועסק בלימוד במשך שעות על גבי שעות. כך גם בבוקר – אחר תפילת שחרית, קריאת המגילה וקיום המצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, נעל את עצמו בחדרו וישב ולמד באין מפריע עד השעה 3:00 או 4:00 אחר הצהרים. בכל הזמן הזה לא יצא מחדרו אלא לתפילת מנחה, ומיד אחריה שב לחדר הסגור. הוא הבין כי אם לא ינהג כך, יופרע בבקשות שונות, ורק כך יוכל להתאחד עם קודשא-בריך-הוא והתורה, ביום של קבלת התורה מאהבה.
בשעות אחר הצהרים יצא מחדרו, והחל ב'משתה היין', שנמשך עד שעה מאוחרת.
בדרכם של גדולי החסידות ניתן לומר, כי הוא נהג בפורים 'חציו לה" ו'חציו לכם'; 'חציו לכם' – הזמן בו היה ספון בחדרו כשהוא מתענג בשקידתו על התורה, ו'חציו לה" – במשתה הפורים בו דיבר ושר דברי התעוררות והתעלות של קירבה להקב"ה…
לסעודת הפורים הסבו בני משפחה, תלמידים, מקורבים ושכנים. לסעודה זו היתה הרבנית מכינה מאכלים ומשקאות כיד המלך.
גם האכילה בסעודה זו היתה אצל ר' שמואל-יעקב מכלל עבודת ה'. הוא היה אומר למסובים: בסעודה זו אנו מתקנים את מה שקלקלו היהודים במשתה אחשוורוש.
סדר הדברים היה זה: במהלך הסעודה היה ר' שמואל-יעקב אומר 'מאמר' מעניינו של יום, כאשר כל קטע מסתיים בקריאת 'לחיים! לחיים!', לאחריו שתה כוס יין, ועתה – שיר וזמר. שבע או שמונה פעמים חזר על עצמו סדר זה. מפעם לפעם גם קם לרקוד עם הציבור, כשהוא מקפץ בכל הכוחות. בסעודה היה גם פותח פיו בשירי גראמען (חרוזים) שכללו דברים עמוקים באגדה עם דברי מוסר והתעוררות, וגם 'פורים תורה'. עוד היה נוהג לשיר את שירי כל המועדים לפי סדר, מפסח ועד פורים, שהלא השפעתו של הפורים מתפשטת על כל השנה כולה… בהגיעו לשירי ראש השנה היה שר את 'ארשת שפתינו' בנוסח 'ותקבל ברחמים וברצון סדר שתייתנו' – ולדבריו כן נהג ר' יצחק הוטנר, ומהנימוק שגם לשתיה יש מהלך וסדר…
בין לבין נכנסו ויצאו המונים, והוא קיבל את פניהם בחמימות ובסבר פנים יפות, וברכם בהארת פנים מיוחדת.
ר' שמואל-יעקב היה שותה בסעודת הפורים יותר מהרגלו, ובהיותו מבושם, יצאו מפיו דברי תורה ומוסר מחודשים ונפלאים.
בעת הסעודה היה ר' שמואל-יעקב שרוי בהתעוררות מיוחדת. בשנה אחת, בה היה ר' מאיר סולובייצ'יק שרוי בחוליו, קם וזעק באמצע הריקודים ובשיאם – 'רפואה שלימה לרבי מאיר בן הענדל'…
בשנה בה היתה הרבנית מאושפזת כשהיא במצב קשה, ערך את סעודת הפורים עם תלמידיו בביתו של ר' אהרן הוניגסברג (ר"מ בישיבת תפארת ציון שהיה איש חסדו של ר' שמואל-יעקב). אותה שנה שתה ר' שמואל-יעקב עוד יותר מהרגלו בשאר ימי הפורים. השנה, אמר, אני עובר צרות רבות, ולא אוכל לשמוח שמחה אמיתית, ללא שאשיל מעלי את מחסומי הגוף… אכן, אותה שנה הרבה לדבר ולספר, לבכות ולשמוח, ואישיותו הגדושה במוסר ויראה, נתגלתה אז לכל ביתר שאת וביתר עוז, יותר מבשאר שנים. אותה שנה, בהיותו יינו עליו, חשף מעט ממעמקי פנימיותו.
אלו חלק מדבריו שנאמרו מתוך שכרות:
האנשים תרים אחר תענוגות, בעוד התורה מתוקה מדבש ומענגת יותר מכל תענוג; 'התורה הקדושה', התייפח, 'כמה היא מתוקה, כמה היא נחמדת, התורה הקדושה…'
בעולם הזה יש לכל אחד רצונות משלו, תאוות משלו, אבל לנו יש רצון אחד לכולנו; וכאן פרץ בבכי גדול: הרצון שלנו הוא שיתגדל ויתקדש שמיה רבא, זה מה שאנחנו מבקשים, שיתגדל שמו הגדול בעולם..
ובתוך הדברים קם וזעק: 'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי!' 'ואני קרבת אלוקים לי טוב'!
החרוזים הייחודיים אותם היה משורר לפני בחורי הישיבה בעת סעודת פורים מבוססים על חרוזים אותם כתב בעת מגוריו בחו"ל בשפת האידיש. לימים לקח ראש הישיבה את הרעיון והעתיק ללשון קודש כמעט בתרגום מלא של החרוזים המקוריים.
להלן החרוזים המלאים בלשון הקודש:
שמעו נא אחי ורעי היקרים
שבו במקומותיכם והאזינו היטב לדברים
דברים היוצאים מן הלב ומן המוח
במטותא סייעו נא בידי ואל תעזבוני לבדי לטרוח
היום פורים גדולה קדושתם של אלה הימים
היום הכל צריכים להכנס לפני ולפנים
יום הקדוש עצמו ליום הזה נמשל
על כן אל נא תחמיצו את הזמן הזה כל רגע יהא מנוצל
ידועים הם דברי הגר"א אדונינו
שעליהם יש ברצוננו ליסד את חרוזינו
כי פורים הוא אך חצי חיבור
החצי השני הוא יום הכיפור
בכל יום טוב מצות התורה הקדושה
חציו לה', לעסוק בתורה צוה לנו משה מורשה
והמחצית השניה – לכם – לגילה ושמחה
לאכול ולשתות בטוב לבב בעונג ומנוחה
אבל פורים דומה שהוא אך "לכם" שמחה וששון ליהודים
לשמוח בתענוג אכול ושתה בשירות וריקודים
אכן זו טעות כי פורים הוא אך חצי חיבור
החצי השני הוא יום הקדוש יום כיפור
יום כיפור הוא יום מתן הלוחות בשנית[1]
ופורים קבלת התורה מרצון מתוך תשוקה פנימית
שני הימים הם ימי קבלת תורה מחדש ברצון ובאהב
ימים של יום חתונתו ויום שמחת לבב[2]
יום כיפור הוא ה"יום טוב" של צד המתן
ולפיכך לכולו לה' הוא ניתן
לעומת זאת פורים הוא ה"יום טוב" של צד המקבל אנו היהודים
ולפיכך אכלו ושתו שישו ושמחו בשירות וריקודים
ישראל נעשה ונשמע קבלו עליהם כאחד
מכל מקום הוזקקו לכפיה ולהטלת פחד
את ההר כפה עליהם כגיגית אם תקבלו מוטב
שם תהא קבורתכם חלילה אם לאו
משום שהקבלה התיחסה לכוחות הגבוהים וההרגשים העליונים
אבל לא אל הכחות הפשוטים והתחתונים
לפיכך למרות ההכרזה הגדולה אשר גזרו אומר
היה צורך להכניע את כוחות הגוף והחומר
אך בפורים התרחש החידוש הגדול
כי שום כח לא נשאר מחוץ לקבלת העול
כל הכוחות, מאהבת הנס, נרתמו לדבר השם
ברצון, באהבה, בלא שום אונס קבלו עליהם ועל בניהם[3]
משום שנס פורים מכל הניסים הוא הגדול ביותר
כיון שאירע בגלות בזמן חורבן במצב של הסתר
בחוץ לארץ לפני שבנו בשנית את הבית המקודש
כמבואר בדברי הגר"א ברור ומפורש
וביתר עומק הענין מובן ומבואר
באותו זמן כאשר ישראל התיצבו בתחתית ההר
היתה תכלית הגילוי תכלית הראיה
גילוי כזה שכמוהו לא נהיה
אך מדרגה כזו לא היתה אלא לשעה
ולפיכך באה טענת מודעא
כי מדרגה כזו היא בחינה של הכרח
כאשר כותב במשך חכמה רבינו בעל האור שמח
אבל בפורים כאשר בכל מקום אור השם זרח והאיר בִּמְלֹא הַבַּרְקוּת
והטבע שימש ככלי לגילוי אלקות
מכל פינה התגלה כי זרח אור ה' עלינו
ולפיכך: וראו כי אפסי ארץ – אפילו הכוחות הנמוכים – את ישועת אלוקינו
חז"ל אמרו לנו כי אלמלי לא אירעה בלוחות השבירה
לא נשתכחה תורה מישראל כי היתה שמירה יתירה
משום שיחד עם נתינת הדברות נשרשו בנפשה של כנסת ישראל גם כלים
אך משום כך אפשר שתהיה התורה שרויה אף אצל אנשים שפלים
זאת לא יכול היה משה רבינו לשאת
שבר את הלוחות ומעתה יש לעמול על התרה ביתר עוז וביתר שאת
מעתה צריך אדם מישראל להכין בעצמו את הכלים ביתרון ובכושר
כאשר כותב רבינו רבי שמעון בהקדמתו לשערי יושר
ולפיכך למרות כי לוחות הראשונות גם הכתב היה מכתב אלוקים
ואף הלוחות עצמם מעשה אלוקים המה הוא יתברך אותם הֵקִים
אבל הלוחות השניות משה רבינו נצטוה לפסול אותם בידיו
כי מעתה צריך האדם בעצמו לעמול הכנת הכלים מוטלת עליו
וכיון שהכלים הם מעשי ידי אנוש הרי הם זקוקים לשמירה יתירה
התעיף עיניך בו ואיננו חוזרת התורה ומזהירה
היסת הדעת כל שהוא גורם שכחה וסילוק הדעת
יש לעמול רבות, להשתדל עד מקום שידו מגעת
על כל פנים לוחות השניות זקוקות לבית קיבול עצמי
הגוף עצמו צריך לשמש לתורה כלי
ובפורים זכו ישראל לזאת המדרגה והמעלה
כחות הגוף נתעוררו מאהבה מעצמם בלא התעוררות מלמעלה
וכאן נתאחדו יחדיו שלובים המה וצמודים
יום הכיפורים ופורים יום שמחה וששון ליהודים
כי הכלי עמד מוכן בהתאמה לתוכן, מקבילים היו הלוחות לכתב הכתוב
והגוף נעשה מיוחס גדול ומאד חשוב
זאת הכונה בדברי קודש רבינו הגר"א אדונינו
שעליהם אנו מיסדים את חרוזינו
כי יום הפורים מהוה השלמה של המשתה מתוך שמחה וגילה
החסר ביום כיפור יום סליחה ומחילה
והוא הסוד של של החיוב של עד דלא ידע במשתה הפורים
כי הכל רשאים ומצווים להיות שיכורים
משום שבפורים אפשר אף על הגוף להיות סמוך ובטוח
כי יתאחד עם הנפש, יחדיו יצמאו ויכמהו לה' בשר ורוח
אכן זו המדרגה איננה המסקנה
הצד השני של המטבע הוא עצם התקנה
כאשר כותב המהר"ל כלפי דברי הגמרא
כי הסכימו מלמעלה על על מצוות ימי הפורים העשיה והמקרא
וכאשר בית דין של מטה באו לידי זאת ההחלטה
קיימו למעלה מה שקבלו למטה
זהו חידוש שלא מצינו דוגמתו בשום מצוה שבתורה
לא במצוה דאורייתא ואף לא בתקנת חכמים או גזירה
כי מצוה דאורייתא אך מלמעלה באה ונתקבלה
ומצוה דרבנן של בית דין של מטה היא כל כולה
ואילו המצוה הזאת משני הצדדים נתיסדה והוקמה
התחילה מלמטה ולבסוף באה מלמעלה ההסכמה
שרש הדבר הוא כי מצות מקרא מגילה חשובה היא הוספה על התורה
ולפיכך פ"ה זקנים היה להם צער גדול ומורא
בשעת התקנה של המקרא ביום שמחה וגילה
כמבואר בירושלמי פרק אלף של מסכת מגילה
מדוע חשובה זאת הוספה יותר מכל מצוה דרבנן
זאת ביאר לנו היטב רבינו משה בן נחמן
בהשגותיו לשרש השני של ספר המצוות
כי המצוה הזו הוקבעה חובתה לדורות
ראה זה פלא כל מצוות דרבנן כלולים המה בזאת ההגדרה
הלא כולן הן לדורות מה היא אם כן כאן הסברא
אכן פירוש הדבר כי מקרא מגילה לעולם לא יתבטל
אף כאשר נזכה לישועת ה' בבוא הגואל
על אף שכל ה"ימים טובים" שנתקנו לזכרון של נס והצלה
יתבטלו לעתיד לבא באותה תקופה גדולה ונעלה
כדברי המדרש כי ימי הפורים אינם בטלים הגם שיתבטלו כל המועדים
ומקור הדבר בקרא דימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים
וזהו התוקף של מצות מקרא מגילה
אשר אנו מקיימים ברוב שמחה וגילה
כי יש לה התוקף של מצוה דאורייתא אשר לעולם לא תתבטל
שלא כמועד דרבנן שהוא אך עד בוא גואל
וזו היא ההדגשה המיוחדת, זהו יחוד ההבלטה
כי קיימו למעלה את אשר קיבלו למטה
שהרי נתגלה אשר הכלי עוד נותן ומוסיף אור
כי נתעלה עד כדי להשפיע תוכן בעצמו של המקור
וכאן בתקנה של ימי הפורים בימים אשר בזרעו של עמלק ניתנה הנקמה
הגיעה כנסת ישראל לזאת ההתאמה וההשלמה
לעומק מדריגתה ומעלתה היתירה
בתורת לוחות לכתב בתורת כלי לתורה