שמי יעקב מינצברג. אני גר בבית שמש, ומתרגש מאוד ממה שקרה לי. אפשר ללמוד מהסיפור שלי הרבה מוסר השכל, מכמה וכמה כיוונים. אבל את העבודה הזאת אשאיר לכם. אני רק אניח בפניכם דברים כהווייתם.
בליל ראש חודש אדר ב' ה'תשע"ט, קיימו קרובי היקרים את מאמר חז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה" והזמינו אותי להשתתף בחתונה שהתקיימה בארמונות וולף. באותו לילה התקיימה גם שמחת אירוסין של קרוב נוסף באולם פארהאנד בבית ישראל. אני עשיתי את דרכי בששון ובשמחה לעבר האולמות. לקרב את קרובי ולשמוח בשמחתם. קניתי ברב-קו תוכנית של 'חופשי יומי' כדי שאוכל להתנייד בחופשיות בין האוטובוסים מבית שמש לארמונות וולף, מארמונות וולף לפארהאנד, ומפארהאנד לבית שמש. באופן זה השתתפתי בחתונה, ושימחתי את החתן.
בשעה עשר וחצי בלילה עליתי על קו 55 לכיוון בית ישראל. בשעה זו התדירות של האוטובוסים, כמובן, אינה גדולה. נכנסתי לתוך האוטובוס וחיפשתי מקום לשבת. פעולה כל כך פשוטה. אך באותו הזמן גיליתי די מהר, שהעניין לא כל כך פשוט. בסך הכול חיפשתי מקום לשבת. בספסלים הקדמיים לא יכולתי לשבת מטעמי צניעות, לכן עברתי לעמוד ליד הדלת האחורית. ברוך השם, מקום טוב מצאתי לי. אולם לאחר תחנה נוספת בה עלו וירדו נוסעים נוספים, כבר לא התאפשר לי לעמוד גם במקום הזה, ולכן החלטתי לרדת בתחנה הבאה. התקשרתי לקל-קו כדי לברר מתי יגיע קו 55 הבא. שמעתי, שהוא יגיע רק בעוד כעשרים דקות. כיוון שכך, עליתי על קו 52 כדי להתקדם עוד קצת, וירדתי בתחנה שברחוב המ"ג.
המשכתי את הדרך ברגל. כשהייתי ליד המגדל, מול 'טרם', ראיתי את קו 55 בתחנה. איזה יופי! חשבתי לעצמי, זהו בוודאי האוטובוס הבא. נראה שקצת הקדים. מיהרתי לכיוונו, ושם גיליתי כי אין זה 55 הבא, אלא אותו אוטובוס שעליו עליתי בתחילה. ראיתי, שמהומה של ממש מתחוללת בתחנה. רכב של הצלה מהבהב ושולח אלומות אור מתחלפות. על המדרכה נראים חובשים באפודות כתומות. אנשים עמדו שם מבוהלים. חלק מהאנשים ישבו על המדרכה. נראה, שמשהו עבר עליהם. הם לא נראים טוב. הבחנתי, כי לאחד מהם יורד דם מהמצח, ואילו לשני ירד דם מהיד. הבגדים שלהם היו מוכתמים בדם. האוטובוס עצמו היה נראה כמו אחרי פיגוע. ריק לגמרי. כל החלונות בצד הימני שבורים. הדלתות מנופצות לרסיסים. בדיוק במקום בו עמדתי רק לפני זמן קצר, ליד הדלת האחורית, השטח זרוע זכוכיות חדות ומשוננות. זהו המקום שספג את הפגיעה באופן החמור ביותר.
שאלתי את אחד הנוסעים מה קרה?, התברר לי, שכאשר רצה הנהג להיכנס לתחנה, כבר עמד שם אוטובוס. הנהג החליט לעקוף אותו ולהתמקם לפניו. כאשר האוטובוס הראשון סיים להעלות ולהוריד נוסעים, היה עליו לעקוף את האוטובוס השני. אבל הוא שגה בהערכת המרחק בינו לבין האוטובוס. הוא התחיל לנסוע . ונכנס ל"ע בעוצמה באוטובוס של קו 55 שמעתי את הנהג שואל את החובשים: "האם צריך לפנות נפגעים לבית הרפואה?". אחד החובשים הסביר, שכולם נפגעו קלות. חלק מהם סובלים מחתכים כואבים ולא נעימים כלל, אך לא מסוכנים. רק נוסעת אחת, שהשעינה את ראשה על הדלת נפגעה באופן שנדרש לפנותה לבית הרפואה. ואילו אני שעמדתי ליד הדלת, יצאתי ללא פגע. הן ירדתי לפני התאונה…
עשיתי אז מה שהיה צריך לעשות באותו הרגע. בלי לקחת בחשבון את העובדה שבדרך הטבע, ככל שהשעה מתאחרת האוטובוסים התדירות של האוטובוסים יורדת משמעותית. לא עשיתי שום חשבונות, והקב"ה הציל אותי, ועשה איתי מופתים ונִסים. הרי אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית, יודעים, שבורא עולם מכוון את צעדינו תמיד, והוא נותן לנו רשות ללמוד מהנהגתו אותנו. איני יכול שלא לחשוב באשר לעניין של שמירת גבולות הקדושה. כמה זה חשוב בשמיים, וכמה עלינו להיזהר בכך.
על קו 55 הבא לא עליתי. עם ה'חופשי-יומי' נסעתי ישירות לכותל המערבי, כדי להודות לבורא עולם על ההצלה המופלאה בזמן שאני חושב מה היה חלילה עלול לקרוא לי לו הייתי נשאר באותו מקום שספג את הפגיעה באופן החמור ביותר.
(גיליון השגחה פרטית, הובא בפניני עין חמד)
