סיפר הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
שמעתי מיהודי שנוהג להשכים קום כל יום בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר חוק ולא יעבור, וכך סיפר:
לפני קרוב לשלושים שנה הייתי מתקשה מאוד לקום לתפילת השחר, הגיעו הדברים לידי כך, שבהיותי משמש כמלמד דרדקי, הייתי הולך לבית התלמוד קודם התפילה, מתחיל ללמוד עם תלמידיי ומתפלל בהפסקה בחטף.
יום אחד קיבלתי התעוררות, הבנתי שאינני יכול להמשיך כך. אומר ועושה! התחלתי להתגבר כארי ולקרוע את עצמי ממיטתי בשעה ארבע וחצי. כך נמשך הדבר כמה ימים, אך התעורר אצלי קושי מצד אחר, מפני שהרגשתי מאז עייפות גדולה במשך היום.
יום אחד, לאחר תפילת שחרית, עלתה מחשבה במוחי שאולי הגיע הזמן לחזור להרגלי הישן, 'ישן' תרתי משמע, וכך אהיה יותר רענן במשך היום.
יצאתי מבית הכנסת, והנה נקלע לנגדי הצדיק רבי אליהו ראטה זצ"ל, משמשו בקודש של הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זיע"א. הצדיק עצר אותי והתחיל לדבר אלי:
"דוד המלך ע"ה אמר בתהלים 'שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות', מדוע אמר עבדי ה' ולא ידיד ה'? התשובה היא, כי ידיד, הגם שיעשה טובה לחברו, אך לא ימסור לו את כל אשר לו, ואילו העבד ימסור לאדונו את כל אשר לו, ואפילו את שעות השינה שלו, ואע"פ שיהיה בעבור כן עייף ותשוש כל היום. העומדים בבית ה' בלילות הם בבחינת עבדי ה', והם אלו שזוכים לברך את ה'.
ויהי כי יצאו הדברים מפי הצדיק ותיפעם רוחי בקרבי, בראותי כי הקב"ה שלח לי תשובה מן השמים. הוספתי לקום באשמורת הבוקר למרות עייפותי, ועדיין אני נוהג כן עד היום, כאשר חלפו כמעט שלושים שנה מאז.
('הבינני')