שינה על הארץ
מצינו בגמרא, תניא בן עזאי אומר, על כל משכב שכב, חוץ מן הקרקע. ופירש בהגהות היעב"ץ הטעם שאין נכון לשכב על הקרקע, שמא יצטנן, וכן אמרו (גיטין ע.) ששה דברים העושה אותן מת מיד, ואחד מהם הישן על גבי קרקע. והקשה ממה ששנינו בפרק קנין תורה (אבות פ"ו מ"ד), בין הדברים שהם מדרכה של תורה, 'על הארץ תישן', וכן פסק הרמב"ם (תלמוד תורה פ"ג ה"ו). ותירץ שאין הכוונה במשנה שצריך לישון על גבי קרקע, אלא שלא ישכב על גבי מטה כבודה, אך לא יישן ערום וגופו נוגע בקרקע, אלא בכסותו או שיניח כסת תחתיו. ועל דרך זה כתב בשו"ת שלמת חיים (סי' שמא) בישוב הקושיא מהמשנה באבות על סוגייתנו, שאין הכוונה במשנה באבות לישן על הארץ ממש, אלא על ידי הפסק דבר, והכוונה היא שאין לו מיטה כראוי.
ובמעשה רוקח (תלמוד תורה שם) כתב לבאר את כוונת המשנה, שעל האדם להסיר תאוות ותענוגי הזמן מליבו, אבל אם יש לו, אינו צריך לסגף עצמו. ובפירוש המשניות [מיוחס לרמב"ם ואינו לו] כתב, שאין הכוונה שיש לאכול פת במלח וכו', אלא הכוונה שאפילו אם אין לאדם מה לאכול אלא פת במלח, לא ימנע מלעסוק בתורה. ועל פי זה כתב בשו"ת שלמת חיים (יו"ד סי' תקג), שצריך אדם להתרגל שאפילו אם לא יהיה לו כי אם לחם צר לא יבטל עצמו מן התורה, וזהו ששנינו 'כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל', אבל למעשה אין ראוי לו לדור אלא במקום שימצא בו מזונות ושאר צרכיו בהרחבה, כמו שאמרו (עירובין נה:) שאין ראוי לתלמיד חכם לדור בעיר שאין בה ירק, והטעם משום שאולי לא יוכל לעמוד בנסיון, ולכן אין לו לחפש אחר חיי צער. ועל דרך זה הביא בספר בתורתו יהגה (ח"א פ"ז עמ' קיח) בשם בעל הדרך אמונה, שאף על פי שאין נכון לחפש אחר נוחיות בלימוד התורה, מכל מקום גם אין לחפש אחר קשיים, אפילו אם נראה לו לפי דעתו שקשיים אלו לא יפריעו למהלך לימודו הרגיל.
והמקובלים הזהירו שלא לשכב על הארץ ממש, וכמו שכתב בספר תקון חצות (ח"א עמ' קעג) בשם ספר זכות אבות, שדקדקה המשנה לומר 'על הארץ תישן' ולא 'בארץ תישן', לומר שלא ישן על הארץ ממש אלא על גבי הפסק, כי הישן על הארץ החיצונים נאחזים ונדבקים בו, וכמו שהזהיר האר"י ז"ל.
בשו"ע (או"ח סי' תקנב ס"ז) כתב שנהגו בסעודה המפסקת בערב תשעה באב לשבת על הקרקע, וכתב בברכי יוסף (סק"ח, הו"ד בשערי תשובה סק"ח) בשם מהר"ש שער אריה, שצריך להפסיק בבגד בינו לקרקע על פי הקבלה, כי אין לישב בקרקע אפילו עם בגדיו, אלא על בגד שאינו מיוחד למלבושיו. וכן כתב בבן איש חי (שנה ראשונה וישלח אות יא) לענין תיקון חצות, שקודם שיושב על הקרקע יפרוש מטפחת או בגד אחר קל על הקרקע, כדי שיעור המושב, שאין לישב על הקרקע ממש. אך כתב בשערי תשובה (שם) שנראה מדברי המהרי"ל שלא חשש לזה. ובכף החיים (ס"ק לט) כתב, שיתכן שאין הקפידא אלא על קרקע עולם ולא על קרקע אבנים, ומהרי"ל היה יושב על קרקע אבנים, אך כתב שבמקום שאפשר נכון להחמיר גם בקרקע אבנים. וכ"כ בשו"ת מחזה אברהם (סי' קכה) שאין להקל גם בקרקע אבנים, שהרי כל המחובר לקרקע כקרקע.
ובספר רוח חיים (סי' תקנד סק"ב) כתב, שבארץ ישראל אין חשש בכל זה, כיון שאין רוח טומאה שורה באדמתה.
(מתיבתא – פניני הלכה)