כשהחלה תוכנית 'עמוד היומי' בפועל וחלוקת החוברות יצאה לדרך, אנשים באו אלי ב'טענה', איזו מן תוכנית זו שאורכה מעל חמש עשרה שנה, למי יש כוח וסבלנות לתוכנית ארוכה כל כך שסיומה לא נראה באופק? לימוד דף היומי שמחזור מסתיים לאחר שבע וחצי שנים זה משהו מאד ארוך, אז להכפיל את משך זמן הלימוד בשתים? מעל 15 שנה? לא רואים את האור שבקצה המנהרה… מה חשבתם?…
והנה, עברו להם כבר ארבעה חודשים, ואותם 'מתאוננים ומתלוננים' חזרו עם 'פנים חדשות באו לכאן', רעיון גאוני! איפה הייתם עד היום?! והם מסבירים: כשלומדים את העמוד היומי, אין צורך לאור בקצה המנהרה, הלימוד העצמו הוא האור, המנהרה לא קיימת, הלימוד הוא ברוגע – כמות הלימוד היומי לא מלחיצה, וגם עצם הידיעה שאם יום אחד לא מתאפשר, השלמתו למחרת לא בשמים היא…
ואכן, תוכנית זו גורמת גם לנערים צעירים – ילדים בגילאי עשר ומעלה, להצטרף אליה. 'המשא לא כך כך כבד', אמר לי אחד האבות שדרבן את בנו להצטרף אליה. הסיפוק שיהיה לו מעצם תחושת השייכות לתוכנית לימוד 'עמוד יומי' כבר שווה את הכל, עצם הלימוד עצמו כמובן, וגם כל ה'אור המקיף' שמסביב, המושגים שיקבל במרחבי הש"ס, לקיחת אחריות על השתתפות בשיעור מדי יום, השמחה והסיפוק ב'סיומים' שיבואו בעז"ה, גם אם הוא לא יידע את מסכת ברכות ושאר המסכתות מכריכה לכריכה, ואפילו הרבה הרבה פחות מכך, זוהי השקעה מוצלחת ביותר – תשואה גבוהה לדעת כל יועצי ההשקעות…
ביום הראשון שהחלו ללמוד את מסכת ברכות, עצר אותי ה'שומר' של גן הילדים של אחד מילדיי ואמר לי: שמעתי שיש תוכנית לימוד חדשה מתחילת התלמוד בבלי, אני רוצה להצטרף, עם מי צריך לדבר? איך מתחילים?
לאחר כמה רגעים הוא ישב על משמרתו כשחוברת עיון העמוד בידיו וחיוך גדול על פניו…