את הסיפור שאספר לכם עוד לא קראתם באף מקום, מפני שהוא אירע בדיוק לפני ימים ספורים, בליל יום טוב ראשון של חג הסוכות התשפ"ג.
ברחוב מיימון בבני ברק מתגורר לו אברך צדיק וירא-שמים, שלומי, אב ל-4 ילדים. שלומי עמל בתורה מבוקר ועד ערב, כשהוא ורעייתו היקרה מתגוררים בשכירות ומשלמים עליה סך של 4,300 מידי חודש. סכום לא קטן בכלל למשפחה של תורה.
בדירה שלהם יש מרפסת סוכה, בה יכולים לישון שני בני אדם בלבד. ילדיו של שלומי הינם קטנים, ולכן החליט הוא כמה ימים טרם החג, להזמין את הדוד מ'קרית-אתא' להתארח אצלו בחג הסוכות ולישון עמו יחדיו בסוכה.
הדוד שמח עד למאד על ההזמנה והגיע בערב חג לביתו. הם יצאו יחד להתפלל, סעדו בסוכה עם כל בני משפחתו, שרו ואמרו דברי תורה, ולקראת חצות לילה סידרו את המקום לצורך שינה בסוכה.
לפתע, מבחין שלומי האברך מבין עצי הסכך בדבר שהכהו בתדהמה. מה קרה? – לשכן מעליו יש גם מרפסת סוכה, אך בד"כ היא אינה מאהילה וחוסמת את סוכתו, מפני שהשכן פותח את הגגון של מרפסת סוכתו לכיוון אנכי, אל הקומה העליונה. אלא שהשנה, למרבה התדהמה, השכן מלמעלה פתח את גגון מרפסת סוכתו לכיוון חוץ, מעל הסוכה שלו. כעת, חצי מהסוכה שלו ממוקמת תחת הגגון – הפוסל את השינה והישיבה תחתיה. במקרה שכזה, הרי שכעת אין מקום שינה לשניהם בסוכה אלא רק לאחד.
שלומי החל להתלבט קשות: האם יוותר על מצוות שינה בסוכה בשביל הדוד האורח, או שמא כיוון שהוא בעל הבית המצווה הינה עליו? ומצד שני, אם המצווה עליו, וכי מה יאמר לדוד שלו: שישן בתוך הבית?!
לפתע צץ במוחו רעיון מבריק, הוא ניגש לדוד האורח ואמר לו: "דוד יקר, שכחתי לספר לך דבר חשוב. מנהג קדום של שנים יש לי, והוא – בכל יום טוב ראשון של סוכות, בעת שהכל עייפים מהכנות ערב החג הנני נוהג להישאר ער כל הלילה ללמוד תורה, ולכן תישן לבד הלילה בסוכתי".
לא היתה לו ברירה אלא לשנות מהאמת בשביל השלום וכדי לא לצערו. לדוד לא היתה ברירה והוא קיבל את דבריו. שלומי, שהיה עייף מאד אחר כל טרחות החג, מסר נפש ולקראת השעה 1:00 בלילה יצא לרחוב ונכנס לאחת הסוכות של חסידות מפורסמת בבני-ברק, שם היה חשמל ומיזוג כל הלילה.
האמת, שהוא יכול היה לישון שם, אך הוא החליט כי אם כבר עושים מסירות-נפש, אז עד הסוף. את הלילה הזה הוא ינצל ללימוד תורה עם כל החשק, דווקא בזמן כזה שכולם עייפים מהכנות החג. הוא החל ללמוד והרגיש שהוא נרדם. מיד קם, שטף פנים והמשיך ללמוד. כך חזרו הדברים על עצמם.
בשעה 2:00 בלילה, בעת שהרחובות דוממים, נכנס לפתע יהודי הדור ומכובד לסוכה, כובע כחול לראשו, פפיון מעונב יוקרתי לצווארו, כשהוא מביט באברך הלומד בהתלהבות בסקרנות רבה. במבטא אמריקאי כבד הוא ניגש לשלומי ושאל אותו לפשר מעשהו בשעה שכזו.
שלומי, שלא ידע מיהו האורח המוזר שהבהילו בסוכה, ניסה להתחמק ולהמשיך בלימודו עם כל הריתחא, אך האורח התעקש ולא עזב עד שבלית ברירה סיפר לו האברך את כל שאירע לו עם הדוד בסוכה.
היהודי, שהתגורר בקנדה, התפעל מהסיפור ושאל אותו היכן הוא גר. שלומי הרגיש כי האורח מבזבז את זמנו, ענה לו את הכתובת המדויקת, והמשיך בלימוד עם כל החשק, תוך כדי שהוא רומז ליהודי שלא יפריע לו.
לילה של מסירות נפש לתורה עבר האברך שלנו, הכל כדי לא לגרום אי נעימות לדוד שהזמין לישון בסוכה.
רבותיי, פונה הרב זאיד לקהל, שלומי האברך התקשר אליי מיד במוצאי יום טוב ראשון של סוכות, ביום שני בערב, שבוע שעבר, ותיאר לי בתדהמה מה שקרה לו באותם רגעים.
בסיומו של יום טוב הראשון של סוכות, בעודו מסיים את ההבדלה, נשמעות דפיקות על דלת ביתו. בפתח עמד היהודי מקנדה בעל הכובע הכחול והפפיון. הוא ביקש רשות להיכנס ואמר לי: "כעת אוכל לספר לך מה תפס אותי כל כך אמש. אני איש אמיד ובעל עסקים גדולים ומשגשגים בקנדה. במשך השנה אני תומך במוסדות של האדמו"ר אשר למדת באותו לילה בסוכתו, וכהכרת הטוב הוא מזמין אותי כל שנה להתארח בסוכתו למשך החג.
"בסיום הסעודות אצל האדמו"ר, אני ניגש אל אחת הדירות שבבעלותי בארץ, הממוקמת באיזור, וישן בה. אמש, בליל החג, סיימתי הסעודה והשמחה אצל האדמו"ר בשעה 2:00, ובדרכי לדירה שבבעלותי, החלטתי לעבור דרך הסוכה של מוסדות החסידות. כשראיתי אותך, התפעלתי עד עומקי נשמתי, לראות יהודי לומד בכזו התפעלות, ואף ראיתי את הצער שהיה לך כשניסיתי לדבר איתך.
"אך כעת", המשיך היהודי, "הרגשתי כי ה' הושיע אותי… מדוע? – כבר כמה שבועות שאני מחפש לעשות הסכם 'יששכר וזבולון' עם אברך ירא שמים הלומד בהתמדה עצומה. כל כולי שקוע בעסקים, אך מעריך אני את התורה ורוצה חלק בה. אני מחפש כבר זמן רב אברך מעל כולם, אברך שהתורה בשבילו היא רמת אחת מעל כולם. כמו שאני משקיע בעסקים, חיפשתי השקעה באברך מיוחד. כשראיתי אותך לומד בלילה כזה ובשעה כזו עם כל הכח – החלטתי שזה אתה! אנא ממך, בוא עמי כעת אל שלושה דיינים בחסידות שלנו לעשות טיוטת הסכם 'יששכר וזבולון'".
שלומי האברך שלנו לא האמין למשמע אוזניו. האם היהודי שלפניו דובר אמת או שהוא ממשיך בדבריו המוזרים מאמש. הם יצאו יחדיו אל בניין החסידות ושם נחתם הסכם 'יששכר וזבולון' ע"י שלושה דיינים, בו כתוב במילים הללו: "מיום זה – ליל יז בתשרי התשפ"ג, כאן בעיר בני ברק, תורתו של האברך שלמה בן …. למשפחת… תהא שייכת גם ל… בן …. המתגורר בקנדה, ובתמורה הוא מעניק לו בהסכם – דירת 5 חדרים ברחוב בן פתחיה במתחם 'אוסם' (מתחם דירות יוקרה בבני ברק), החל מתאריך… ובנוסף הוא אף יעביר לאברך שלמה 5,000 יורו מידי חודש, למשך כל חייו תחת הסכם זה".
האברך לא ידע את נפשו מהלם. "דירת ה-5 חדרים בבן פתחיה היא אחת הדירות שבבעלותי כאן בבני ברק", הסביר לו הגביר. "כעת היא מושכרת עד סוף השנה, מיד בסיום השכירות אתה נכנס לשם לכל חייך!".
תשקיע בתורה? – בורא עולם יעביר ממך עול אחר של 'דרך ארץ', קושי ועמל אחר שנגזר עליך!
(גיליון טוב לחסות בה')