הרב ישראל ליוש
"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר…" (כ טו)
"רואין את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר". [רש"י]
קול הנשמע אינו נראה. אם הוא נראה הוא כבר לא רק קול, הוא גם מראה, אלא שבמעמד הר סיני אירע נס ופלא, הקולות שיצאו מפי הגבורה לא רק נשמעו לעם ישראל, הם גם נראו לעיניהם, והשאלה: מדוע? הרי הקב"ה אינו עושה ניסים אלא אם כן יש בהם מטרה, מה, אם כן, המטרה בנס המופלא הזה שעם ישראל ראו את הקולות?
דברי הרמב"ן בפרשת ואתחנן על אזהרת התורה לבל נשכח את מעמד הר סיני, יסבירו את ענין מראה הקולות…
מעמד הר סיני, מבאר הרמב"ן, עם התפאורה המיוחדת, הקולות והברקים, האש הגדולה והלפידים, קול השופר וההר עשן, עשה אותו הי"ת כדי שנלמד ליראה אותו כל הימים ונלמד את בנינו לדורות עולם את האמונה המוחלטת בה', בתורתו ובמשה עבדו.
לו היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אף שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים, בכל זאת, אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצוונו הפך מן התורה, אף אם יתן אות או מופת, יכנס ספק בלבנו. אך אם נשמע באזננו את דברי התורה מפי הגבורה, ללא אמצעי, ייקל לנו להכחיש כל חולק וכל מסתפק, ולא יועילו לו האות והמופת, כי אין ספק בידינו ושקרו מוכר וידוע.
נמצא, שמעמד הר סיני, אינו אירוע סתמי שבו התורה עברה מהמצווה אל העם. מעמד הר סיני הוא אירוע מכונן, מרכזי ויסודי בבסיס אמונתו של כל יהודי, ומצווה וחובה עלינו להעבירו מדור לדור. לכן לא הסתפק הקב"ה שנקלוט את המידע במעמד הנשגב ע"י חוש השמיעה בלבד, הוא רצה שנגייס גם חוש הראיה, כדי שנחווה היטיב את הדברים ורישומם ייחרט בליבנו, כך נוכל להעבירם לדורות הבאים במלוא העוצמה והאמונה, כי הרי אינה דומה שמיעה לראיה…
♦♦♦
על אלו שמעמד הר סיני נשכח מליבם, המשיל הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א משל נאה, לחתונה שכל בני המשפחה לבושים בבגדי שבת נאים ויפים, הרי יקשה לזהות מיהו החתן מבין כל בני המשפחה, רק למחרת כאשר כל האורחים יחזרו ללבוש בגדי יום חול, נוכל לזהות מיהו החתן, הוא נשאר בלבוש שבת חגיגי, נאה ויאה לימי ה'שבע ברכות'.
כן הדבר במעמד הר סיני, בקבלת התורה, כולם היו במעמד וכולם לבשו חג, אבל 'חתני התורה' הם אלו שנשארו חגיגיים גם למחרת החתונה ועטו אליהם את עול התורה ודבקו בה בשלמות.
♦♦♦
"זכיתי לשבת מאחורי הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל בשובו מהכנסיה הגדולה השישית בירושלים" – סיפר הרב משה שרר זצ"ל, "לידו ישב מזכ"ל הסתדרות העובדים בארץ ישראל, והם התווכחו בעייני יהדות. רבי יעקב השיב בסבלנות רבה לכל שאלותיו הקנטרניות של המזכ"ל, ושיאו של הוויכוח ארע לקראת סוף הטיסה…
"לכל אורך הטיסה עקב מזכ"ל ההסתדרות אחר ה'כיבוד אב ואם' של בנו של רבי יעקב, הוא התאמץ לספק לאביו הגאון את כל צרכיו, הגיש לו שתיה, סידר את מושבו ולא הסיט את עיניו רגע אחד מאביו, ביראת כבוד ובדרך ארץ מופלא…
"רבי" – פונה המזכ"ל לרבי יעקב – "הדברים שאמרת לא ממש שכנעו אותי שעלי לעזוב את דרכי, אך מחינוך הילדים שלכם התפעלתי מאוד, אתם כנראה יודעים כיצד לחנך היטיב את ילדכם. מילדיי אינני מצפה ליחס מכבד כל כך כמו שבנך נהג בך… מהו סוד החינוך המדהים הזה…?"
"אין כאן סוד ואף לא שיטה חינוכית" – השיב רבי יעקב בלבביות – "לשיטתכם האדם מתחיל מהקוף, ומאז האנושיות מתקדמת ומתפתחת ועולה בדרגות התרבות, כל דור חדש מפותח יותר מהדור הקודם, שהרי הוא מתרחק מן הקוף הפרימיטיבי, אין פלא אם כן שהדור הצעיר מורד בדור העבר, הוא הרי חכם ומתקדם יותר… לעומת זאת, אצלנו ייחוסנו כעם היהודי מתחיל מ'מעמד הר סיני', הדור הצעיר אינו שואף להתרחק משם, אדרבה הוא רק מברר כיצד להיות דומה למעמד ההוא, הוא מחונך להבין כיצד להתקרב לתכנים והמצוות שנאמרו שם, כל שאיפתו להידמות לדור הקודם שהיה יותר קרוב למעמד הר סיני, אין פלא אם כן שהוא רוחש לו כבוד, כי הוא רואה בדור הקודם בבוא