את הסיפור הבא סיפר רבי ירחמיאל קראם לנכדיו.
הימים ימי הרחמים והסליחות שלהי חודש אלול ור' ירחמיאל נקרא לבוא ולדבר בפני אנשים באים בימים כאלו שכבר מזמן עברו את רוב חייהם, דרי בית אבות נחשב בירושלים הבירה.
שומעי לקחו מעולם לא נמנו על סקטור מסוים כזה או אחר כל מי שרצה בא ושמע, לכל מי שרק היה איך לשמוע היה ר' ירחמיאל עומד ומשמיע, מחזק ומיישר, מלהיב ומעודד. כזה הוא האיש.
'תקעו בחודש שופר' זעק ר' ירחמיאל, 'בכסה ליום חגינו' – איזהו חודש שהלבנה מתכסית בו הוי אומר זהו חודש תשרי. בתחילת החודש הלבנה מכוסה מאיתנו איננו רואים אותה, אבל לאחר מספר ימים היא שוב מתגלה והפעם כשהיא בחידושה. אף בעולמנו הנגזר מלשון 'נעלם' ונסתר, פעמים שאנו נתונים בהסתר פנים ארוך ומייגע אולם תמיד אחר כך אנו זוכים לראות גילוי והארת פנים מאת ריבון העולמים.
בעודו מרצה בחן בפני אותם שבעי ימים נשמע קול בכי מאחת מפינות האולם…
כולם סובבו את ראשם בספונטניות, אף ר' ירחמיאל עצר באחת את משאו. היה זה ר' זונדל ווייס מוותיקי בית האבות שנשנק מבכי פתאומי ללא כל הכנה והתראה, כשכמה מחבריו נגשו אליו וניסו להרגיעו אך המשימה הייתה קשה מידי עבורם. ר' ירחמיאל ניגש אליו והתיישב בכיסא שלידו.
אמרו לי לא לדבר על השואה אמר ר' ירחמיאל לנכדיו, משום שרבים מהשומעים את ההרצאה עברו את מאורעות השואה האיומה ולא כדאי לעורר אצלם את הרגש החבוי בהם. אולם הרהרתי לעצמי מה כבר אמרתי?! לא דיברתי על השואה ולא על המלחמה ואף על פי כן אחד השומעים לא יכול היה לכלוא את רגשותיו…
אט אט נרגע ר' זונדל והחל חוזר לעצמו.
'מה אירע ר' זונדל'? שאלו ר' ירחמיאל ברגש.
נזכרתי, נזכרתי ביערות אליהם ברחתי מהתופת באושוויץ, סיפר ר' זונדל, היערות בהם שהיתי חודשים רבים מבלי לראות בן אנוש. העצים הרבים גוננו עלי הסתירוני מאין רואה, את העלים שעליהם אכלתי, ומהטל היורד עליהם שתיתי. סבור הייתי כי הגיע קץ הפלאות, פחד ואימה היו מנת חלקי ביום ובלילה מבלי משען ומשענה, חסר תקווה ותוחלת הייתי.
הדבר היחיד שנסך בי מעט כוחות זהו מראה הלבנה אשר בתחילת החודש הייתה נעלמת מעיני ואט אט לאחר יום או יומיים הייתה זו מתגלה באיטיות וגדלה בעקביות, ושוב כריטואל קבוע לאחר מספר ימים שוב הייתה הלבנה מתקטנת ונעלמת וחוזר חלילה.
זהו הדבר היחיד שעודדני במצבי הקשה שעברתי, אמרתי לעצמי: כשם שהלבנה נעלמת ומסתתרת אולם אחר כך היא שוב גדלה ומתעצמת, כן, אף לי יש סיכוי! אף אני עוד אגיע ואגדל, אתרומם ומעפר אקום.
ואכן בחסדי הבורא יתברך לאחר סיום אימי המלחמה נשאתי אשה ונולדו לנו שלושה בנים אהובים ויקרים. הלבנה אכן גדלה, התעצמה והתחדשה כנגד כל הציפיות. תמיד תמיד עומדת לנגד עיני תמונת הלבנה במיעוטה ובחידושה והמסר שהיא טומנת במכתשיה – גבעותיה.
סיים ר' ירחמיאל את סיפורו המרגש על ר' זונדל ומיד כהרגלו החל להלחין את השיר האחרון בחייו, 'פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש'…
(מתוך הספר 'ירחמיאל' קווים לדמותו של גדול מזכי הרבים)