יעקב א. לוסטיגמן
תוצאותיה של מתקפת הדמים על יישובי הדרום מרעידות את הלב, ומטילות אימה וחרדה על כולנו. איכה היו בני עמנו כצאן טבחה בידי אויב רשע ואכזר. איככה אוכל וראיתי משפחות משפחות נחטפות על ידי בני עוולה ונלקחות אל ארץ אויב?
הצער נורא, הכאב אדיר ובלתי נתפס. קשה להכיל את האימה והחרדה, אבל מעל לכל מרחפת גם פליאה עצומה.
איך זה קרה?
זה הרי לא הגיוני! לא שמענו על דבר כזה באף מדינה אחרת! ארגון טרור מצליח לכבוש יישובים ולהתל בצבא ענק במשך למעלה מיממה ואולי אפילו שתי יממות, מחבלים בכל מקום, חמושים מהלכים בחופשיות, שעות ארוכות של 'טיילת' של ממש כשכלי רכב מכל הסוגים חודרים לתוך מדינה זרה, הורגים, רוצחים וחוטפים מכל הבא ליד, והצבא החזק במזרח התיכון לא מצליח לעצור אותם.
מישהו חייב להסביר לנו, איך קורה דבר כזה?
והאמת שהעולם כולו עומד המום! אף אחד לא מצליח להבין. הזאת המדינה שיאמרו כלילת יופי, ארץ הטכנולוגיה המתקדמת והסטרטאפים המשנים את פני תבל?
ככה? כמו איזו רפובליקת בננות אפריקאית, בלי צבא מתפקד ובלי כוחות ביטחון שמסוגלים לסכל מתקפת טרור גם אחרי שעות רבות כל כך?
איך זה ייתכן??? איך???
התשובה טמונה בפרשת האזינו… "לו חכמו ישכילו זאת, יבינו לאחריתם… איכה ירדוף אחד אלף, ושניים יניסו רבבה? אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם!!!".
זה באמת לא הגיוני ולא טבעי! על פי דרך הטבע מתקפת הטרור הזאת היתה אמורה להימנע בקלות יחסית, או לפחות להיעצר בשלבים מאוד מוקדמים.
על פי דרך הטבע, המחבלים היו אמורים להיות מחוסלים עוד לפני שהספיקו להגיע אל גדר הגבול, זה מה שכל מדינה אחרת היתה עושה.
גם אם הם היו מצליחים להפתיע עם מנצחי רחיפה וכדו', עדיין התגובה היתה אמורה להיות מיידית ואפקטיבית.
דווקא בגלל שההצלחה שלהם היא לא הגיונית, אנחנו צריכים להסיק מכך את המסקנה המתבקשת. 'צורם מכרם וה' הסגירם'. אויבינו פלילים! מסביר רש"י האויבים שלנו הם השופטים אותנו, הם עושים בנו את המשפט שהקב"ה בכבודו ובעצמו גזר עלינו.
**
בימים אלו, כמו בכל סבב לחימה, מתגברת הטענה כלפי ציבור לומדי התורה בני הישיבות המסולאים בפז, למה אתם לא מתגייסים? למה אנחנו לא רואים אתכם עולים על מדים ומכתפים נשק בעודכם מסתערים לעבר האויב.
הפעם, יותר מתמיד, אנחנו רואים במוחש שהמלחמה אינה טבעית. שההצלחות של האויב אינן הצלחות טבעיות, יש לו 'סייעתא דשמיא' יוצאת דופן באופן שלא ראינו בשום מקום אחר – וזה מה שמחזק את הקריאה עבורנו ועבור תלמידי הישיבות הקדושות, להתחזק בתורה ובמעשים טובים, להתאמץ יותר, כי לא היד היא זו שעושה את המלחמה, אלא העיניים שלו והשאלה להיכן הן נשואות. אם הן נשואות למרום, הניצחון בוא יבוא, ואתו הישועה והנחמה.