המקוה לישועה זוכה לסיעתא דשמיא מפלאה
"לישועתך קויתי ה'" (מט, יח)
האר"י הקדוש מביא, שאם חלילה באה על האדם צרה, עליו לומר את הפסוק "לישועתך קויתי ה'" בשלשה אפנים: "לישועתך קויתי ה', קויתי ה' לישועתך, ה' לישועתך קויתי".
לכאורה תמוה: לשם מה משחק המלים הזה?
אלא, כשיהודי אומר זאת, הוא מכריז ואומר: 'רבונו של עולם, אני יודע שתביא לי את הישועה, וזה כלל לא משנה באיזו דרך היא תבוא. האם תחלה יהיה הקווי ואחריו תבוא הישועה, או שעוד לפני שאספיק לקוות, כבר תבוא הישועה'. צורת התפלה של היהודי היא: 'אני לא יודע מאיפה תביא לי את הישועה, אבל אני סומך עליך שתביא לי אותה!'
כותב הרמח"ל (דרוש הקווי) שבזכות שעם ישראל מקוים לישועת ה', הם זוכים לגאלה. זהו שאומרים בתפלה: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" מדוע? "כי לישועתך קוינו כל היום!" מי שמקוה לישועת ה' – יזכה לראותה.
*
רבי אלימלך בידרמן שליט"א מספר ספור נפלא:
רבי משה ובר זצ"ל, היה אחד מהמשמשים בקדש של רבי אהרן מבעלזא זצ"ל. פעם הוא היה צריך לנסע באוטובוס למסר שעור. הוא עמד בתחנה והמתין לאוטובוס, אך שלושה אוטובוסים מלאים בנוסעים חלפו על פניו ואפלו לא עצרו בתחנה. תמה הרב ובר והרהר: "רבונו של עולם! אני צריך לנסע לשעור. למה אני נתקע?"
סוף סוף הגיע האוטובוס הרביעי, ולשם שנוי הוא עצר בתחנה. רבי משה עלה לאוטובוס ופגש יהודי שהושיט לו את ידו.
"שלום עליכם רבי משה"
"עליכם השלום".
"ספר לי דבר מרבי אהרן מבעלזא בקשר לשואה הנוראה!"
רבי משה נענה לאותו יהודי, וספר לו שבשואה היו יהודים רבים במחנות שלבם קפא ונאטם, והם שתפו פעלה עם הנאצים. כדי להחניף לרשעים ולמצא חן בעיניהם, הם היו מתאכזרים לאחיהם, ולעתים בצורה גרועה אף יותר מהנאצים עצמם. אמנם רבי אהרן התבטא ואמר: "הכרתי את פלוני אלמוני שהיה קאפו, ולמרות שמנה על ידי הנאצים, הוא עמד בנסיון, וסיע לאחיו היהודים בכל מאדו".
לאחר מספר ימים, מקבל הרב ובר טלפון מיהודי לא מכר, והוא מזמין אותו לארוסי בתו.
"סלח לי", אמר הרב ובר בפליאה. "לא זכור לי שאנחנו מכירים!"
אמר היהודי: "למרות זאת אני מבקש ממך לבוא. יש לי מה לספר לך!"
הרב ובר מגיע לארוסין, והיהודי פונה ואומר לו: "האם ידוע לך שהשדוך קרם עור וגידים בזכותך?"
תמה הרב ובר: "כיצד זה יתכן? אני אפילו לא יודע מי אתה!"
אמר לו היהודי: "הציעו לבתי שדוך. היא נפגשה עם הבחור והם רצו להתקדם, אך אז נודע לנו שהסב היה קאפו. אמרנו לעצמנו: 'מה לנו ולצרה זו? קפידותיהם של היהודים שהתעלל בהם בשואה יתנקמו בצאצאיו. אנחנו לא מענינים בשדוך!'
ואז אני נוסע באוטובוס ואתה יושב במושב לפני ומשוחח עם יהודי, ומה אני שומע שאתה מספר לו? שאותו קאפו עמד בנסיון ולא שתף פעלה עם הנאצים! מיד חזרתי אל השדכן ואמרתי שאנחנו מענינים להמשיך בשדוך!"
אמר הרב ובר: "באותו הזמן, לא הבנתי כיצד יתכן ששלושה אוטובוסים עוברים בתחנה ולא עוצרים, ומדוע כשאני עולה על האוטובוס הרביעי, מתישב לידי אדם ומבקש שאספר לו על השואה. אך הקב"ה מסובב כל הסבות, גלגל זאת כדי שיהודי יקבל אינפורמציה על שדוך שכמעט והוריד!"
כך נראה יהודי טהור שמחבר לרבונו של עולם. הוא אינו יודע מהיכן תבוא הישועה, אם זה יהיה באפן של "לישועתך קויתי ה'", או באפן של "קויתי ה' לישועתך", אך הוא בוטח בקב"ה ללא כל פקפוק. כאשר אדם מחבר לקב"ה – זהו המפתח לזכות לסיעתא דשמיא מפלאה!
(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך)