"והנה סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (כח ,יב)
כתב "בעל הטורים": "'סולם' בגימטריה 'קול' – קול תפילת הצדיקים הוא סולם למלאכים לעלות בו (זוהר ח"א רסו ע"ב). והתפילה היא העבודה (תענית ב ע"א) ולכך כל מי שמכוין בתפילתו – הסולם שלם בשליבותיו, ויכולים לעלות בו".
עוד כתב: "'סלם' בגימטריה 'ממון', ובגימטריה 'עני' כי זה ישפיל וזה ירים".
רמז נוסף כתב ה"בעל הטורים": "'מצב ארצה וראשו מגיע השמימה' – רמז למי שמושלך לארץ לפי שעה יעלה השמימה".
מעשה בגביר אדיר שנסע עם עוזרו האישי לרגל עסקיו המסועפים. ישבו השניים בנחת במרכבה, מביטים בנוף החולף במהירות לנגד עיניהם, כשלפתע פרץ העשיר בבכי קורע לב. העוזר הנרעש שאל את אדונו על מה ולמה הבכי. והגביר השיב: "הגעתי לשיא, צברתי עושר אדיר ונכסים לאינסוף. אני נמצא במצב הכי גבוה שבו יכולתי להיות. מכאן והלאה אני יכול רק לרדת, לכן אני בוכה!"
שנתיים חלפו, ונבואתו של העשיר התגשמה, התקיים בו מאמר הכתוב: "ואשר יגורתי יבוא לי" (איוב ג, כה). מחודש לחודש הוא צבר הפסדים, והשקעותיו כשלו בזו אחר זו. תוך תקופה לא ארוכה הוא הפך לעני מרוד המחזר על הפתחים.
באותן שנים היה נהוג בחוץ לארץ, שכל העניים שנקלעו לעיירה ביום שישי, פונים אל הגבאי שמסדר עבורם מקום לינה ב'הקדש' וקובע באיזה בית יתארח כל אחד בסעודות השבת. כמו במקרה, לאותו עשיר לשעבר הורה הגבאי לפנות לבית עוזרו לשעבר, שהפך בינתיים לעשיר גדול והתמנה לתפקיד ראש הקהל.
לקראת שבת היו העניים נוהגים להתעניין באיזה בית עלה בגורלם להתארח, והאם מגישים שם יותר חלות או יותר אוכל. הם פשוט היו צריכים לדעת: אם נותנים שם אוכל רב, לא כדאי להתמלא בחלות. ואם לא נותנים שם הרבה אוכל, יש לאכול מראש חלות רבות, כדי לא לצאת בסוף עם בטן ריקה…
כאשר הגביר מלפנים הגיע לטבול במקוה לקראת שבת, הוא פגש את עוזרו לשעבר, ושאל אותו אודות הבית שבו הוא אמור להתארח, מיותר לציין כי ראש הקהל לא זיהה את פניו חרושות הסבל של אדונו לשעבר. כששמע כי האיש לבוש הבלויים הוא העני האמור להתארח בביתו, הגיב בבדיחות: "אצלי אתה אמור להתארח, ואצלי אתה מתעניין?!" תוך כדי כך קלט העני כי האיש העתיד לארחו בביתו, הוא לא אחר מאשר עוזרו לשעבר, אך הבושה גרמה לו לנצור את לשונו ולא לומר מילה בעניין.
השבת פרשה את כנפיה, התפילה התחלה, אך העני לא הגיע לבית הכנסת. בתום התפילה חיפש ראש הקהל את אורחו. בתחילה סבר כי אולי העני הקדים אותו בדרכו הביתה. אך כשהגיע לביתו, גילה להפתעתו כי העני לא נמצא במקום.
"אולי הוא נרדם בהקדש, ולכן לא הגיע לתפילה? אבל גם לסעודה הוא לא בא, אולי אירע לו משהו?"
ראש הקהל יצא למסע חיפושים אחר האורח האבוד. ראשית פנה לחפש ב'הקדש', אך לא מצא שם איש. הוא החל לשוטט ברחובות העיירה ולתור אחר העני שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה. בעודו סורק את הרחובות, חשב ראש הקהל בלבו: "איפה ראיתי את העני המסכן בפעם האחרונה? במקוה! אלך לחפש אותו במקוה!"
ראש הקהל פתח את דלת המקוה וראה את העני, קורן מאושר וכמעט רוקד משמחה. "מה קרה לך? מדוע לא הגעת לסעודה?!"
"גנבו לי את הבגדים!" נשמעה התשובה.
"אז למה אתה כל כך שמח?!" בקעה התמיהה מפי ראש הקהל.
"התבונן נא בפני, האם אתה מזהה מישהו מוכר!"
ראש הקהל כבר ביקש לפתוח בסעודת השבת, הוא העיף מבט קצר בפני העני, אך לא זיהה דבר.
"האם אתה זוכר שלפני מספר שנים שמשת כעוזרו האישי של גביר, שביום בהיר פרץ בבכי ללא סיבה נראית לעין. כאשר שאלת אותו למה הוא בוכה, הוא השיב לך כי הגיע לשיא, ומכאן הוא יכול רק לרדת. מאותה סיבה שבכיתי אז, אני צוחק עכשיו. איבדתי את כל נכסי ונותרתי בלא פרוטה. ועכשיו גנבו לי גם את הבגדים. הגעתי לתהום שממנה אינני יכול עוד לרדת. זהו הסימן שמכאן והלאה אתחיל לעלות חזרה. לכן אני שמח ומאושר!" ואכן לא חלפה תקופה ארוכה, והעני שב לגדולה ונהיה עשיר כבעבר.
גלגל חוזר בעולם
לפני מספר שנים תיארתי את הסיפור הזה בדרשה שמסרתי בעיר בת ים, אחרי שנה וחצי פגשתי יהודי שאמר לי: "כבוד הרב, הסיפור שסיפרת הציל את חיי. אני סוחר תכשיטים מצליח, אך עם הזמן מצבי בעסקים נעשה בכי רע, עד שעמדתי לפשוט את הרגל. באותה תקופה ניהלתי קשרי מסחר עם מספר ערבים בשכם. בפעם האחרונה שבה הגעתי לשכם, כלאו אותי עמיתי הערבים בבור מצחין, ונתנו לי לחם צר ומים לחץ. כשהייתי בגיא צלמות, נזכרתי בסיפור שלך, וזה מה שעודד אותי להחזיק מעמד ונתן לי את הכוח לשרוד. כשהייתי זרוק בבור המחניק חשבתי לעצמי: 'אם הגעתי למצב כה ירוד, זה הסימן שמכאן והלאה נותר לי רק לעלות!' ואכן בחסדי ה' זכיתי להחלץ משביי ולעלות על דרך המלך בעסקי".
הוא אשר אמר "בעל הטורים": "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" – רמז למי שמושלך לארץ לפי שעה, יעלה השמימה".
(מתוך הספר 'אריה שאג')