זה הפלפלין
אחד מתלמידי הרה"צ ר' אשר פריינד זצ"ל סיפר שבאחת הפעמים שהוא שוחח עמו, התאוננתי בפניו כאברך צעיר: החברים שלי יושבים בכולל, ואני נמצא בשוק, ובשוק מסתובבים לצערי הרב אנשים ברמה של עולם תחתון.
ר' אשר הסביר לי כי אם רוצים ואם מחפשים את הבורא עולם, אז הוא מצוי בשוק לא פחות מאשר בכולל, ואם לא מחפשים את הבורא עולם, אפשר לשבת בכולל ואין בורא עולם, רק האדם והאגואיזם שלו. תחפש את הבורא עולם בשוק היה אומר לי שוב ושוב. ואני הייתי משתאה איך באמת ראיתי את הבורא בשוק, לפעמים הייתי יכול לחפש פלפלים בכל השוק ולא מצאתי, ופתאום כשעברתי בחנות מסוימת רק בשביל לקצר את הדרך ולעשות בה קפנדריה, פתאום ראיתי שם בצד בדיוק את הסחורה שאני מבקש, תוך כדי הליכה מהירה ותציית החנות כדי לצאת מצידה השני. ר' אשר היה אומר לי גם לְלַמֵּד אמונה את כל מי שאני נתקל בו בדרכים, בשוק, להגיד לאנשים מילים של אמונה, אף פעם אי אפשר לדעת אצל מי זה ייקלט, כך עשיתי במשך כל השנים.
תלמיד אחר סיפר: פעם בימי הקיץ נכנסתי לר' אשר בעת שאכל אבטיח, הוא כיבד אותי בחתיכת אבטיח, ואח"כ שאל אותי האם אתה מוצא לפעמים את הקב"ה? עניתי בשאלה איך מוצאים את הרבש"ע? זה כה פשוט ביאר ר' אשר, הנה האבטיח הזה הוא טעים, איך יש לו טעם? הרי זה דומם כמו עפר, איך דומם נעשה ערב לחיך? אלא שיש בו ניצוצות אלוקיים והם נותנים בו טעם, והנה לך את הקב"ה בתוך האבטיח.
נכנסתי אל ר' אשר ביום שבת קודש -שח הרה"צ רבי נחום כהן שליט"א- הוא אך ראני ומיד אמר לי בשמחה: הלילה מצאתי את הקב"ה בתוך שק של סמרטוטים. השתוממתי על הדברים ושאלתי אותו מה כוונתו? ר' אשר סיפר לי שבאמצע הלילה סבל מיסורי שבר איומים, הוא חיפש רצועת בד לחבוש את מקום הכאב, אולם בגלל החושך לא מצא מאומה, אור נרות השבת כבה כבר מזמן, שלא לדבר על אור המנורות ששעון השבת הפסיק אותם מזה שעות. פתאום ה' הכניס לי מחשבה במוח לחפש בצד. איני יודע איך זה קרה, אבל היה שם שק מלא סחבות נקיות מיועדות לניקוי אבק וכדומה, מיששתי בידי בתוך השק ותוך זמן קצר מצאתי רצועת בד שכאילו נוצרה בגודל המדויק לחבוש שבר, כך היתה לי הרווחה והוקלו הכאבים החזקים. אז אני שואל אותך, חייך ר' אשר בשמחה של מאמין השמח לגלות את אלוקיו על כל צעד ושעל, האם לא מצאתי את הרבש"ע בתוך שק מלא סמרטוטים?
ר' אשר איבד פעם את הגומייה של הארנק, כרגיל היה כורך את הארנק שלו בגומייה, כעבור יום יומיים מישהו מצא את האבדה והוא שמח עם הגומייה שעולה פרוטה, כאילו מצאו מליון שקל שאבדו לו בגלל שה' גילה את עצמו דרך הגומייה. באותו זמן נדרשו לו שני מיליון שקל עבור מוסדות יד עזרה כדי לעשות איזה פעולה, והוא טען אז: "אין הבדל אצל הקב"ה בין גומייה שעולה פרוטה לבין שני מיליון. כמו שהקב"ה גילה את עצמו דרך הגומייה, כך יכול לגלות את עצמו דרך שני מיליון שקל", וכך דיבר על זה שבוע שלם שאצל הקב"ה אין הבדל בין גומייה לשני מיליון.
(ר' אשר)