יעקב א. לוסטיגמן
רק לפני ימים אחדים עמדנו בהושענא רבא, כשאנו לבושים בקיטל לבן כמנהג אנשי ירושלים, מעוטפים בטלית, ומצוידים בלולב ואתרוג, ושאגנו בקול גדול "הושענא נפש מבהלה". פחות מ-24 שעות לאחר מכן כבר נסנו אל המקלטים, מאימת הטילים המעופפים, ולכאורה תפילתנו לא התקבלה.
אתמול הראה לי ידיד ווארט נפלא בספר 'ליקוטי דברי דוד' – לעלוב: אמר הרבי ה'ברכת משה' מלעלוב זיע"א בשם זקנו אבי השושלת הרה"ק רבי דוד'ל מלעלוב, שיהודי צריך לדעת להחזיק ביכולת לעשות שלושה דברים שהם לכאורה דבר והיפוכו, אבל באמת אינם מהווים סתירה:
- להתבודד בתוך בית מרזח מלא בערלים שיכורים
- לשמור על יישוב הדעת וצלילות המחשבה גם כשהראש מלא בדאגות.
- לשמור על מקום מנוחה, גם כשהעיר כולה מלאה בזבחי ריב חלילה.
המצב הביטחוני לא פשוט, הוא מעציב מאוד, מלחיץ ומדאיג. אבל זה שהראש מלא דאגות לא אומר שצריכים להגיע למצב של פיזור הדעת, למצב של 'נפש מבוהלת'. אפשר לשמור על הנפש שלא תגיע למצב של בהלה, גם כשבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.
אפשר, וגם צריך!
וזאת משתי סיבות האחת רוחנית והשניה גשמית יותר:
א. כי זה הבסיס של האמונה היהודית, לדעת שהכל מאת ה', וגם אם המצב שלנו לא טוב כרגע ואנחנו מתמודדים עם קשיים וניצבים אל מול סכנה גדולה, עדיין הכל מאתו יתברך, ויהודי צריך לבטוח בו בכל מצב.
ב. כי זה פשוט יותר חכם לנהוג כך. מעולם לא היה אדם שהרוויח רווח כלשהו מבהלה. לא היה אדם שהצליח לתפקד כראוי בזמן שהוא בהתקף חרדה. אדרבה, שמירה על קור רוח היא תנאי ראשון והכרחי כדי להתנהג כראוי. כשאדם מבוהל ומתנהג בהתאם, הוא מכפיל את הסכנה פי כמה וכמה.
ויש גם סיבה שלישית, והיא הסביבה. הקב"ה טבע בנו טבע כזה שאנחנו מושפעים מאוד האחד מזולתו. כשאדם אחד מפחד, גם הסובבים אותו מתמלאים פחד, וכבר אמרה התורה "מי האיש הירא ורך הלבב… ואל ימס לבב אחיו". וכבר כתב הרמב"ם שהיו מעמידים שוטרים במלחמה ומי שינסה לברוח משדה הקרב היו מקפחים את שוקיו כי הפחד מדבק ומתפשט לאחרים, ולכן צריכים לעצור את הזליגה בעודה בתחילתה לפני שהמנוסה תהפוך להמונית.
הדברים נכונים שבעתיים כשהורים לילדים מתמלאים פחד, הילדים שלהם, שרואים בהם דמות הורית שמספקת להם ביטחון בימים כתיקונים, מגלים שהוריהם מלאי חרדה, והדבר משפיע עליהם בהתאם.
ולכן צריכים אנו לשמור על כך מאוד, גם כשהראש מלא דאגות ואפילו פחדים וחרדות – המוח צריך להמשיך לפעול בצלילות הדעת, במתינות ובצורה מיושבת. רק כך נוכל בסייעתא דשמיא לעבור את התקופה הזאת בשלום, לפחות מבחינה הנפשית.