"אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק"
אם יראה אדם נחש שכרוך על עקבו, האם שייך לדרוש ממנו שלא להפסיק בתפילתו? והנה הלכה היא בהלכות תפילה (שו"ע סימן קד סעיף ג רמ"א, ומשנ"ב שם) שאפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק בדיבור לומר לאחר להסירו ממנו, ורק יכול לילך למקום אחר כדי שיפול בהליכתו כי הליכה לא נחשב בזה הפסק, ואם רואה שהנחש כועס ומוכן להזיק, מותר להפסיק מתפילתו ואפילו אינו כרוך עליו רק רואה שבא כנגדו.
ומאיליה עולה השאלה, האם בזמננו יהא אדם מן הישוב, שיראה נחש כרוך על עקבו, ולא יטרד מתפילתו מפחד ואימה? וכן הקשה הגרי"ש אלישיב (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב ברכות ל, ב) שלכאורה בזמנינו, צריכה הלכה זו להשתנות, כי אין אדם מן הישוב שלא יטרד מנחש הכרוך סביבו?
וגם הגרש"ז אויערבך (שש"כ פכ"ה הע' טו) הקשה כן וכתב לפי מה שיש לטעון על מה שיסד הקובץ שיעורים (פסחים אות לב) בטעם הלכה זו שאין להפסיק מפני הנחש, שכתב הביה"ל (ד"ה אפילו נחש) שהטעם הוא משום שרוב פעמים אין הנחש נושך, והקשה הקובץ שיעורי הרי קי"ל שאין הולכים בנפשות אחר הרוב וא"כ היה לנו לחשוש שמא נחש זה הוא מהמיעוט הנושכים, וביאר הקובץ שיעורים שכיון שרובם אינם ממיתים, נחשב שלא שכיח ההיזק של הנחש, ויש לסמוך על כך ששלוחי מצוה אינן ניזוקין. והגרש"ז אויערבך הוסיף להקשות שהרי יש לחשוש שמא מחמת הפחד לא יכוון בתפילה, ועוד, שהרי 'חמירא סכנתא מאיסורא', לכן ביאר הגרש"ז אויערבך שלא כדבריו, שכיון שרואה שאין הנחש כועס, הרי מובטח לו שלא יזיקנו, ולכן בשעת התפלה אין לו להפסיק [ואפילו הכי מותר להורגו בשבת].
(דרשו)