בעקבות מאמר שהתפרסם ב'לקראת שבת' ובו שיחה עם הרה"ח ר' יוחנן בריזל, אודות סבו, הגה"צ רבי אלעזר בריזל זצ"ל, הגיב אחד הקוראים במעשה נוסף מזיכרונו, ונביא אותו אל הקוראים בשינויי עריכה קלים ובהשמטת הפרטים המזהים.
נזכרתי מעשה באותו צדיק ששמעתי לפני שנים מכבוד אאמו"ר שליט"א, שהיה שנים רבות רבו של ישוב מסוים.
במסגרת שבתותיו בישובים, הוא היה מגיע בערך פעם בשנה לאחד מיישובי הדרום, ובשבת היה צועד רגלית גם לשאת דברים בשני יישובים סמוכים שנמצאים בתוך תחום שבת. והיה נוהג בדרשותיו להוכיח בלא משוא פנים על מה שראה שנוהגים שלא כהלכה, ומעשה שהיה נוכח בבית הכנסת הספרדי שם במעריב של ליל שבת וראה שלא עונים אמן אחר סיום ברכותיו של הש"ץ, ומיד נעמד לדבר על מעלת עניית אמן וחומר ביטולו, ורק אחר שסיים דבריו אמרו לו המתפללים שכך מנהג הספרדים.
פעם אחת [שנת תשמ"ה כנראה] ראוהו המתפללים מן החלון שהוא בדרך לביהכנ"ס, כשאחזו בברכות ההפטרה, ואם הוא מגיע אז, היו עושים הפסקה לדרשה קודם מוסף, לכן הם זירזו הש"ץ כך שעד שהגיע כבר אחזו בקדיש של מוסף ולא יכלו להפסיק לדרשה. הוא התעכב שם והתפלל עמם, ואחרי התפילה נעמד לדבר. אדהכי והכי אלו שגרמו לכך תפסו את עצמם, וניגשו אליו לבקש את סליחתו על שעיכבו אותו להמתין עד אחרי מוסף.
ענה להם ר' אלעזר כך: כאשר התחלתי להסתובב מידי שבת כ'מגיד', נגשתי לרבי ה'בית ישראל' מגור לבקש ממנו עצה וברכה שאצליח בדרכי. הרבי הסכים שאלך בדרך זו רק בתנאי אחד – שאקבל על עצמי מראש בהחלטה גמורה, שאני לא נפגע מאנשים, יהיה מה שיהיה. ואמר לי הרבי שאם לא אקבל עלי תנאי זה, הוא אינו מסכים לכל הענין, כי לפגיעה יש כח נורא ואיום. (כנראה, מכיון שמצוי שאנשים לא רוצים לשמוע, ומפריעים או אפילו מבזים את הדרשן (כנזכר כמה פעמים בחפץ חיים ובשמירת הלשון) חשש הרבי שהרי זה בא לברך ונמצא מקלל, שכנגד מה שירבה זכויות לציבור בדברי ההתעוררות, מאידך ירבה חובות בכך שיגלגל קפידא על חלק מהציבור, ולכן אם יש חשש שיפגע הנזק גדול מהתועלת ויצא שכרו בהפסדו.
"אשר על כן", השלים רבי אלעזר בריזל את דבריו, "איני יכול להקפיד עליכם שלא רציתם לשמוע את דרשתי, וממילא אינכם צריכים לבקש מחילה".