הרב ישראל ליוש
וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ…
מרן רבינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטין זצ"ל שואל: אנחנו מבינים את העניין של מעטים וחלשים מבני החשמונאים נשיצחו רבים וגיבורים ממלכות יון, אכן נס עצום וגדול, אך מהו הנס בכך שטהורים, צדיקים ועוסקים בתורה ניצחו טמאים, רשעים וזדים, הרי אלו מעלות רוחניות ואינן קשורות כלל לעסקי מלחמה?
אכן, מיישב ר' גרשון, המעלות הללו הן מעלות רוחניות, אך לא רק, הן גם מרכזיות ומיוחדות וכוללות את כל חלקי השלימות של האדם השלם, ובזכותן ראויים בני החשמונאים לניצחון…
טהרה, צדיקות ועסק התורה, מסביר ר' גרשון, הם כנגד שלושת העמודים שעליהם העולם עומד, תורה, עבודה וגמילות חסדים. 'טהרה' כנגד 'עבודה', והיא מידה גבוהה בעבודת ה', כמ"ש "וטהר לבנו לעבדך באמת". 'צדיקות' כנגד 'גמילות חסדים', כמו שכתב הגר"א עה"פ (משלי ב כ) "לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר", וז"ל: 'טוב' הוא נקרא המטיב עם הבריות, ו'צדיק' הוא העושה צדקות ונותן משלו לבריות בחינם אף שלא היה ראוי אף להטיב עמהם והוא עושה עוד צדקה עמהם…". והעוסקים בתורה הרי מעמידים את עמוד התורה.
בעלי המעלות הללו אף זוכים לענוד על ראשם כתר מיוחד, כפי שכותב הרשב"ץ ששלושת הכתרים עליהם דיבר רבי שמעון (אבות ד יג), כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, הם כנגד שלושת עמודי העולם, התורה היא כתר תורה, העבודה היא כתר כהונה, וגמילות חסדים היא כתר מלכות.
והענין בזה כי 'כתר' מורה על 'מלכות' ומלך הרי מושל ומנהיג ומשפיע על הציבור, על כן מי שזוכה להשפיע מתורתו, מיראתו וממידותיו הטובות על הציבור, אכן ראוי לכתור לו כתרי מלכות, ובזכותן ראויים בעלי מידות אלו לנצח את היפוכם: הטהורים, עובדי ה' ינצחו את הטמאים, עובדי עבודה זרה. הצדיקים בעלי המידות הטובות יגברו על הרשעים, בעלי המידות הרעות. והעוסקים בתורה ירימו קרנם מעל הזדים, הלא הם השפלים, הריקנים והזדוניים, חסרי הגבולות, שנפלו ברשתו של היצר הרע.
ואם נתבאר, ממתיק ר' גרשון, שמעלות טהורים, הצדיקים והעוסקים בתורה, הן מעלות רוחניות שבכוחן לנצח מלחמות, נבאר שאף המעלות של 'גיבורים ביד חלשים' ו'רבים ביד מעטים', אף הן מעלות רוחניות, וכפי שכתב בפירוש 'שיח יצחק'י בסדור הגר"א, ש'חלשים' היינו שהיו כ"כ צדיקים שלא תלו ניצחונם בגבורתם ובעוצם ידם, אלא תלו הכל מחמת עזרת הי"ת.
ורבים ביד מעטים, מבאר ר' גרשון, הלא היא מידת הענווה, כפי שדרשו חז"ל (חולין פט א) עה"פ (דברים ז ז) 'לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים', "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר לפני 'ואנכי עפר ואפר', למשה ואהרן אמר 'ונחנו מה', לדוד אמר 'ואנכי תולעת ולא איש', אבל עובדי כוכבים אינן כן…"
נמצא שכל מעלותיהם של החשמונאים בגבורתם על היוונים היו רוחניות, כי באמת המלחמה היתה רוחנית, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, וברחמיו הרבים עמד להם בעת צרתם ועשה לעמו ישראל תשועה גדולה, וע"כ אנו מודים ומהללים לשמו הגדול.
אחר הניצחון הגדול במלחמת תש"ח, הרגיש מרן הרב מבריסק זי"ע לאחר שיחה עם כמה ממקורביו, כי הם מתרשמים מה'כוחי ועוצם ידי' של ראשי הצבא, אמר להם הרב מבריסק: "וכי אתם סבורים שהתותחים והטנקים נצחו במלחמה? לא ולא! התהילים והתפילות, לימוד התורה וקיום המצות של הג"ר זאב צ'צ'יק זצ"ל והג"ר שלמה בלוך זצ"ל (צדיקי ירושלים באותם ימים) הם אלו שניצחו את המלחמה…
"פשוט הוא, המשיך הרב מבריסק, שאצל כלל ישראל החזית אינה ביבשה, בים או באויר, החזית היא בשמיים, האם יתקבלו התפילות והבקשות או לא, האם יגנו לימוד התורה והמצוות או חלילה לא, רק אם ננצח בחזית האמיתית שם למעלה, ננצח אף כאן בארץ, ואם חלילה נפסיד למעלה, ניפול למטה…
"המלחמה כאן בארץ, היא משחק ילדים שאמנם חייבים לשחק אותו, כמו כל השתדלות, אבל החזית היא למעלה… אם כן, לא הצבא ניצח את המלחמה, רבי זאב צ'צ'יק ורבי שלמה בלוך הם אלו שנצחו…"
"אם הצדיקים הם אלו שניצחו במלחמה" – שאלו התלמידים – "מדוע בכל אופן נפלו קורבנות כה רבים?"
"אספר לכם ספור, ועל פיו תבינו את הענין" – השיב להם מרן הגרי"ז – "אחד מבניו של ה'בית הלוי' בא בברית האירוסין עם בת למשפחה עשירה מאוד, והם הבטיחו סכום כסף גדול מאוד, כדי שהחתן יוכל להמשיך ללון באוהלה של תורה מבלי שיופרע ע"י טרדות הזמן והבלי העוה"ז.
הבית הלוי חשש שהוא יתגאה בנדוניא הגדולה שקיבל, הוא קרא לבנו החתן ואמר לו: "אל יעלה בלבך שזכית לסכום כסף כה גדול בזכותך, אין זה אלא כי משפחה מכובדת זו רצתה להשתדך עם הרב מבריסק, ועל כן הבטיחה ממון רב…"
"הבן שחריף היה שאל את אביו: "אם כך שלכבוד אבא עשו, היו צריכים לתת הרבה יותר!"
"אכן" – ענה לו הבית הלוי – "אך כיון שמכל מקום הכסף ניתן לך, לכך נתנו פחות…"
"כך גם בארצנו הקדושה" – הסביר הרב לתלמידיו – "הניסים הגדולים נעשים בזכות ועבור לומדי התורה המתמסרים על לימודם בכל נפשם, אך כיון שבתווך יש אנשים שחושבים שה'כוחי ועוצם ידי' עשו את החיל הזה, הם מקלקלים…"