חדר האוכל הממורק של המלון היה מלא מפה לפה. ריח חג בניחוח פיסחי נישא בחלל. צעירים בשלל סגנונות וצבעים תפסו את מקומם סמוך לשולחן הענק, חבושים בכיפות-בד קלילות אותן הם קיבלו לפני שעה קלה מאחד הפעילים.
הם הגיעו, איך שהם, עם החינוך הריקן לעת עתה, עם הבורות שעדיין היא מנת חלקם, עם החספוס הקשוח החיצוני והנשמה הטהורה שבפנים. צעירים מבולבלים שפעילי ארגון הקירוב אספו מבקרנות הרחוב והביאו אותם היישר אל 'שולחן הסדר' המפואר שנערך במיוחד לאורחים דוגמתם. מציעים להם לצאת מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולת עולם. 'להוציא יקר מזולל'.
לאורך שני צדי השולחן הונחו עשרות קערות-פסח מעוצבות, בתוכן שלישיות של מצות פריכות ושישיות של 'סימני הקערה' מסודרים במקומם. גביעים חד פעמיים מוכספים ומגבות צחורות. זמירוני 'הגדה של פסח' מרהיבי עין ובקבוקי יין סמוקים. כסאות המלון 'הולבשו' בכיסוי בד מלכותי של חברת הפקות מיוחדת ועליהם הונחו כריות-הסיבה תפוחות ומזמינות. נברשות נצנצו את יקרתם על פני 'הנשמות' – כפי שמקובל לכנות אותם בשפה הפנימית של הארגון, ומפניהם התועות והתוהות של המסובים חזרה הילת חן יהודי של חיפוש אחרי האור. האווירה הייתה טהורה ומלאת ציפייה. האורחים ציפו לשמוע על מה ולמה כל זה, איך נבחרנו מכל עם, לשם מה ומה המשמעות, מהי חירות ומהי גאולה, או בקיצור, מה נשתנה הלילה הזה?
הס הושלך, והעיניים הופנו אל קידמת השולחן. אל דוכן הנואמים ניגש אברך צעיר לימים, נחום שמו, אשר חזותו ומבוכתו מוכיחות עליו כי הוא חדש בארגון, חדש גם בדיבור לפני מרקם ציבורי כגון זה.
רק לאחרונה התיידד במקרה אחד הפעילים עם נחום זה, הוא שמע ממנו כי יש לו הרבה מה 'למכור', וכי הוא סבור שהוא יכול מאוד להוסיף בפעילות של ארגון התשובה הגדול, בכנסים או מעמדי הרצאות, הוא ישמח אם תינתן לו הזדמנות להוכיח זאת. הוא יודע, לדעתו, לדרוש ולשכנע בצורה מיטבית, יש להניח כי ציבור המתקרבים ירווה ממנו נחת ותועלת רבה, כך על פי המלצתו של רבי נחום על עצמו.
לא שבארגון ממהרים להכניס אנשים מבחוץ, אבל בדיוק היה לחץ של התארגנות, שני מרצים ותיקים ביטלו ברגע האחרון את השתתפותם ב'ליל הסדר' הגדול. ידידו של נחום הזכיר את שמו לפני המארגנים, עד שהוחלט כמוצא חירום לצרפו אל סגל המרצים של החג. הוא אף נשאל אם יהיה מוכן לקחת את נאום הפתיחה הקצר שלפני אמירת 'קדש' והוא השיב בחיוב, נלהב.
"מורי ורבותי!" פותח האברך בנימה ישיבתית טיפוסית, בעלי חולצות הטריקו מתבוננים בו במצמוץ, מנסים להבין למה הקול שלו כל כך עמוק וכבד.
נשיא הארגון כבר החל לזוע על מקומו בהקמטת מצח. מי יודע מה עומד להיות פה.
"לא התכוננתי בדיוק לדבר", המשיך ר' נחום בעיניים מצועפות מענווה, "מי אני ומה אני. אבל הרי ידוע כי ההדיוט קופץ בראש, ומאידך גם אין מסרבין, והרב הרי כל כך ביקש ממני לומר כמה מילים, אז אומר איזה חידוש שעלה לי ככה תוך כדי בדיקת חמץ לפני שנתיים – – -"
הרב הליט את פניו בתוך ידיו, מלמל תפילה חפוזה שהדרשה הזאת תיעצר בצורה כלשהי ויפה שעה אחת קודם. מבין חרכי אצבעותיו הוא הבחין ב'נשמות' שלו בוהים באברך המדבר כבמהגר זר ממדינה בלתי מוכרת.
"יש הרי את השאלה המוכרת של המהר"ל ועוד", נחום מתפלסף בעסיסיות לקראת ה'ווארט' העיקרי בחידושו, "הרבה שואלים, מה רבי יהודה היה צריך לתת סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב? וכי איננו זוכרים את עשרת המכות בעל פה? הרי כל אחד מאתנו זוכר זאת מהחיידר, מה ה'אופרייס' הגדול בשלושת המילים הללו המרכיבות את ראשי התיבות של המכות?"
"איי איי איי", נאנח נחום בחשיבות כמי שעומד למסור את כל התורה כולה על רגל אחת, "יש הרבה 'מהלכים' להסביר, אבל לפי מה שדיברנו הפשט בכל העניין הזה הוא פשוט נפלא – – -"
רבים מן האורחים הצעירים כבר מזמן החלו לפטפט ביניהם, חלקם נמנמו בשעמום על מקומותיהם וחלקם האחר דפדף ב'הגדה' מנסה למצוא שם טקסט מובן יותר מאשר ה'קודים' שהאיש על הבמה מפריח מעל לבלוריותיהם.
רק אחרי סימוני נדנוד מכמה וכמה גורמים רלוונטיים, נחום סיים את נאומו חוצב הלהבות, הוא ניגש בחיוך שבע רצון אל הרב הנשיא כדי לקבל ממנו 'שכוייח' הוגן.
הרב הביט בו בפנים חיוורות, בזעם עצור.
"תגיד, מה חשבת כשהצעת את עצמך לבוא ולדבר כאן?" הרב התבונן בנחום מקדקוד ועד שרוך נעל "אתה יודע שהבחורים הללו בקושי יודעים מה זה פסח? הם לא שמעו מעולם על המהר"ל ולא על כך שהוא שואל שאלות מוכרות, אין להם מושג היכן כתוב דצ"ך עד"ש, הם לא למדו בחיידר, הם לא מכירים את המונח 'אופרייס' וגם לא את 'איי איי איי' וגם לא 'מהלכים'. בכלל כל הקידומת המסורתית של 'לא הכנתי' ו'מי אני' ו'אין מסרבין', למה אתה חושב שהם הבינו אותך? ואיך בדיוק אתה רוצה שהם ישתכנעו מכך לעשות משהו לקראת חזרה בתשובה? מי יודע אם לא הרסת לנו את כל הרושם של החג הזה…" הרב סיים את דבריו בכאב.
"אבל, הרב", נחום בלע את רוקו, "אני יועץ חינוכי מצליח בתלמוד-תורה מוכר בירושלים, אני גם מוסר 'חבורעס' בכולל אחר הצהריים, ואני מוציא לאור קונטרסים על סוגיות. אמרתי לעצמי שאני יכול להשפיע גם בתחום הזה, למה לא?"
"למה לא?!" חזר הרב על השאלה המקוממת, "בלי לדעת להרצות ולרתק כמו שצריך? בלי להבין את השפה של הקהל? בלי ללמוד כללים מינימליים בהדרכה מקצועית?"
כולנו חכמים וכולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה, אבל מלאכת הדיבור צריכה תלמוד נפרד והדרכה מיוחדת, כמו כל סוגיא הלכתית, וכדי לדבר כפי רצון התורה צריך פשוט ללמוד ולדעת. גם תלמיד חכם בקי אינו יכול 'לנחש' לבד באילו אופנים מותר לו לדבר ובאילו לא, צריך ללמוד לדבר.
"כמעט רוב האנשים נכשלים מצד חסרון זה דהיינו חסרון ידיעה, והנה לחסרון זה אין שום עצה, רק שילמד תחילה כל אפני פרטי איסור לשון הרע, ויידע הדין על בוריו עד היכן מגיע כוחו של לשון הרע על פי דין, כמו שבארנו בספר חפץ חיים" (שער התבונה ט"ז).
לוח מתמידים – דרך חיים