לילות השבת החורפיים הם זמן נפלא להסב עם בני המשפחה בסעודת שבת ארוכה, לזמר שירות ותשבחות לכבוד שבת קודש. על הכוח העצום הטמון בזמר קדוש של שבת המלא בדביקות להשי"ת, סיפר הרה"ג ר' גואל אלקריף שליט"א סיפור מדהים:
המעשה התרחש עם אברך צעיר מהמרכז שנישא וקבע את מגוריו בחיפה. לפני החתונה, בעודו מתגורר במרכז, היה לומד עם בחור צעיר וחיזק אותו. לאחר חתונתו והמעבר לחיפה, הצטער לשמוע בטלפון מפי הבחור שאין לו חשק לכלום והוא לא מצליח להתמודד. ברגע שהאברך עבר לחיפה, נהיה אצלו רפיון גדול ומצב-רוח ירוד מאד.
באחד הימים הציע לו האברך שיבוא אליו לחיפה. שם, אל מול הנוף המשכר של חוף המפרץ, טייל האברך עם הבחור, ניסה לעודדו, טפח על שכמו, אך הוא עדיין היה שבור מאד. אמר האברך לבחור: "אני חסיד קארלין! רבי אהרן הגדול מקארלין חיבר שיר לכבוד שבת לאחר שקיבל הוראה מרבו המגיד הק' ממעזריטש. שמו של השיר הוא: 'י-ה אכסוף'. משמעותו של השיר: אני כוסף ומתאווה להתקרב להשם יתברך, ויש שם מספר בתים". הציע האברך לבחור: "בוא ונשיר ביחד י-ה אכסוף, ריבונו של עולם, אנחנו משתוקקים אליך ונשמתנו נכספת להתחבר אליך".
מיד כשהאברך התחיל לשיר את השיר – הבחור התחיל לחייך, השיר פתח לו את הלב. הם שרו את השיר ברגש ובהתלהבות. תוך כדי שהם שרים לפתע הם רואים איש שמסתובב בלחץ סביבם. דמעות עמדו בעיניו והוא ניגש אליהם ושאל אותם בהתרגשות: "האם אפשר להקליט אתכם?"… הם התפלאו על הבקשה וביקשו לדעת: "מדוע אתה רוצה להקליט?".
"בואו ואספר לכם", אמר האיש ופתח בסיפורו האישי:
אני עברתי לגור בחיפה יחד עם הוריי. אמי היתה ילידת העיר קארלין, בביתה היו שרים כל שבת את השיר 'י-ה אכסוף'. כל שבת היו שרים את השיר הנפלא הזה, וכשהם היו שרים את השיר הזה בכל שבת, זה היה ברגש ובחדווה ממש. כאשר אמי עלתה עם משפחתה לארץ, היא קיבלה את ה'פנקס האדום', קיבלה דירה בחיפה ועזבה את הרוחניות לגמרי. הכל התפורר והתנדף ברוח ולא נשאר לה כלום מהתורה והמצוות.
"אך לאמי היתה הנהגה אחת עליה לא וויתרה. כשאני ואחי היינו ילדים קטנים, אמי ע"ה היתה שרה לנו שיר, במקום שירי ארץ ישראל, אמי היתה שרה לי ולאחי את הניגון 'י-ה אכסוף'. אמא שלי נפטרה לפני הרבה שנים, אך הניגון הזה נחקק בעצמותיי ומאוד מרגש אותי לשמוע אותו".
"עדיין אנו לא מבינים למה רצית להקליט את הניגון?" שאלו אותו האברך והבחור.
"יש לי אח שנמצא במחלקה האונקולוגית בבית הרפואה רמב"ם שבחיפה", ענה להם האיש. "האח הזה הוא חולה סופני, הוא עומד למות ויש לו רק מספר ימים לחיות. אני יודע ללא שום ספק, שאם יש משהו שיכול לשמח את אחי לפני מותו, זה רק הניגון הזה ששמענו מאמי ע"ה".
"למה לך להקליט? בוא נזכה יחד במצוות ביקור חולים", אמרו לו האברך והבחור פה אחד.
הם הלכו שלושתם לבית הרפואה וראו את החולה שוכב שם ומחובר לצינורות מכף רגל ועד ראש. ואז הם מתחילים לשיר את הניגון 'י-ה אכסוף' ואומרים: "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך". הם שרו ברגש ובהתלהבות. לפתע, פרץ החולה בבכי והתרגש. הוא סימן להם בידו שהוא מודה להם מקרב לב שהחזירו אותו לשירה של בית אמא.
הם יצאו מבית הרפואה והלכו לכיוון תחנת האוטובוס, והנה פתאום הם רואים את אותו יהודי מבוגר, אחיו של החולה הסופני, רץ אליהם ואומר להם: "אחי נפטר! אבל במקום למות עם כדורגל הוא נפטר עם שיר שכולו כיסופים לריבונו של עולם".
מדהים לחשוב על-כך שאמו היתה אשה שפרקה עול, לא שמרה שבת, לא פסח וגם לא יום כיפור, גרה בחיפה וילדיה חילונים גמורים שלא חונכו בדרכי התורה.
זהו כוחו של שיר אחד בקדושה, שאפילו קירות הבית סופגים קדושה כזו.
(המבשר תורני)