- עוגות או עוגיות מבצק שמרים, פריך או עלים, הממולאות בגבינה, ובכלל זה עוגות שבסיסן פירורי בצק או ביסקוויטים ונאפו יחד בתנור, אף אם שכבת הגבינה עבה וגדולה, אם שכבת הבצק ניכרת לעצמה ונועדה ליהנות מטעמה בנוסף לטעם הגבינה – הברכה "בורא מיני מזונות" בלבד (משנ"ב קס"ח, מ"ד).
- משטח בצק או עוגה בחושה [- טורט, שיש, לעקא'ך או רולדה] שנאפו בתנור, ולאחר הוצאתם הוספה להם שיכבה ניכרת של גבינה או שמנת מתוקה – מברכים עליהן שתי ברכות: "בורא מיני מזונות" ו"שהכול". ובכלל זה, עוגת "קרם שניט" [נפוליון], רולדה, פחזנית או "משולש" ביסקוויטים טעימים, שמולאו בשכבה עבה של גבינה או שמנת [לא רק מריחה דקה על הטורט או הרולדה) – מברכים עליהם 2 ברכות, "מזונות" ו"שהכול"
[והעירני חתני הרה"ג מאיר דב פוקס שליט"א, שיתכן שרולדה ופחזניות, אף שהמילוי שבתוכם עבה וניכר לעצמו, מכל מקום, כיון שהבצק והגבינה כרוכים ועוטפים ומעורבים זה בזה, אף שלא נאפו יחד בתנור, לכאורה אינם שונים מכל תערובת שיש בה אפילו מיעוט דגן, שמברכים רק "בורא מיני מזונות" בלבד. בשונה מעוגה שהוסיפו עליה מחוץ לתנור שכבה עבה של גבינה וכדומה, או גביע גלידה שטעים לעצמו, או ביסקוויטים עבים שביניהם גלידה, שאזי דינם כ"דובשנים שעליהם מרקחת" ומברכים 2 ברכות – ראה שו"ע רי"ב, ז].
- עוגה המורכבת מגבינה, ומערבים בגבינה קמח דגן, אם מטרת הוספת הקמח היא לעבות את נפח העוגה או להגביהה בלבד, היינו "לדבק", אף שמורגש באכילה גם כן טעם הקמח – ברכתה "שהכול" בלבד. והוא הדין, כשבתחתית הגבינה שכבה דקה מאד של בצק שמטרתה רק להוות בסיס ומצע לגבינה שמעליה, ברכת העוגה "שהכול" בלבד. [אמנם, גם כשהשכבה התחתונה דקה, אם לאחר שאכל תחילה את כל הגבינה מלמעלה, כשהגיע לשכבת הבצק הדקה מעוניין לאוכלה – עליו לברך גם כן על הבצק, והיה ראוי לו להתחיל ולברך על הבצק תחילה – ראה שו"ע רי"ב, א ומשנ"ב קס"ח, מ"ו]. הייתה כמות הקמח רוב על הגבינה, נחלקו הפוסקים אם בטל הקמח, שהרי בעיקרו בא "לדבק", אך כיון שהוא הרוב וממיני דגן שמא ייחשב לעיקר, ולמעשה אין זה מצוי ועדיף להימנע מלהכין עוגת גבינה שהקמח שהוסף בה יותר מהגבינה (ראה שער הציון ר"ח, י"ג).
הערה: הקובע האם הדגן נועד ל"טעם" או "לדבק" – היא דעתו של מי שהכין את העוגה, וכשאי אפשר לברר, בדרך כלל קמח הניתן בתחתית העוגה והוא ניכר לעצמו – נועד לתת טעם ומברכים רק "מזונות", וקמח המעורב בגוף העוגה – נועד לדבק" ומברכים רק "שהכול" (הגר"נ קרליץ זצ"ל ב"חוט שני" ברכות עמ' ר"ה-ר"ו).
ברכה אחרונה:
- כל העוגות שמברכים עליהם "בורא מיני מזונות" או גם "בורא מיני מזונות", הרי שלעניין ברכה אחרונה, יש לבדוק אם אכלו מחלק הבצק [- המזונות] כזית [כ-30 גרם] תוך כדי אכילת פרס [4 דקות לרוב הדעות] – ואזי מברכים "על המחיה", ואם ברכו ברכה ראשונה גם על הגבינה [באופנים הנ"ל] – מברכים גם כן "בורא נפשות". אם אין בחלק הבצק "כזית", מצטרף חלק הבצק לשיעור הגבינה לברכת "בורא נפשות". כלשון מו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהסכמתו לספר "מקור הברכה": "וגם אעיר את כת"ר, שהאוכל כרוכית, בצק דק העוטף הגבינה או תפוחי העץ (שטורדל), אף שכיון שהבצק ניכר וניתן לטעם, מברכים תחילה רק "מיני מזונות", אבל כשסיים ולא אכל מחלק הבצק כזית, מצרפים אותו לשיעור לברכת "בורא נפשות" וכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל.
- עוגת גבינה שעירבו בה קמח דגן למטרת נתינת טעם, ומורגש טעם הקמח באכילה, שברכתה הראשונה מזונות – לדעת רוב הפוסקים רק אם אכלו בוודאי מן הקמח כזית ב"אכילת פרס" מברכים "על המחיה", ואם לאו – מברכים רק "בורא נפשות. (ראה שו"ע ר"ח, ט ביאור הגר"א, דרך החיים, שערי תשובה וכן פסקו מ"ב שם, מ"ג וכה"ח, נ"ג- נ"ד).
הערה: בזאת עוגת גבינה שונה מכל שאר עוגות בחושות היטב עם שמן ביצים וסוכר [טורט, לקע'ך, "כושית" "שיש"], שלדעת המשנ"ב סימן ר"ח סעיף מ"ח עפ"י החיי אדם והחזו"א, מעיקר הדין יש לברך "על המחיה" על כזית מהעוגה, אף שבפועל אכל כמה גרמים בודדים בלבד מן הקמח, מכל מקום , כלשון הפוסקים: "כיון שהביצים השוקולד והשמן וכו' באים להטעים את הקמח ולהכשירו – נחשבים אף הם כמו הקמח, כיון שבלולה היטב מנהג העולם לברך "על המחיה" אפילו אכלו רק "כזית" מן העוגה. ובספר "הליכות ברכות" לגרי"א מלכה שליט"א דייק מדברי הפוסקים, והוסיף: "ולכתחילה טוב להיזהר שיהיה במה שאכלו מהעוגה, קמח בשיעור כזית, והוא בערך 70 גרם מהעוגה) [לגר"ע יוסף זצ"ל שיטה מיוחדת בזה, שרק אם הקמח שישית מכלל התערובת רק אז מברכים "על המחיה", ובספר "הליכות ברכות" שם עמ' קנ"ו האריך להוכיח שלא נהגו כן.