מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב (במדבר כא ה)
הגאון רבי שלמה גולדשטוף חתנו של הגאון מטשעבין סיפר, כי בזמנו של ה'שפת אמת' היתה בפולין עניות נוראה. רבים מן החסידים נפשם חשקה לראות את הרבי, אולם לא היה באפשרותם לנסוע, ולכן התארגנו – עשו קופה משותפת, ובמשך חצי שנה היה כל אחד נותן מטבע עד שהצטבר סכום כסף שהיה אפשר לנסוע עמו לגור, והנוסע היה נוטל עמו קויטלעך מכל אנשי הקבוצה.
אירע פעם שהגורל נפל על חסיד עם הארץ. בחזרתו, שאלוהו מה היה אצל הרבי ומה שמע. השיב להם שהיה צפוף ובסעודה שלישית לא שומעים כלום, "אולם משפט אחד שמעתי מהחסידים, שהרבי אמר 'פתחו לי פתח כפתחו של בלעם"'… [כוונת החסידים היתה – "פתחו של אולם", אבל בהגייה החסידית – 'אילם', נשמעה המילה לאותו חסיד כ"בלעם"].
כעבור זמן נזדמן הרב מבנדין לעירם, וסיפרו לו סיפור זה, ולאחר מכן סיפר זאת ל'שפת אמת'. אמר לו ה'שפת אמת': יהודי זה אכן אמר טוב. כתוב שבלעם ראה שליהודים יש הצלחה בזכות 'שאין פתחיהן מכוונין'. והיינו, 'פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם', שאין זה מכוון אחד נגד השני, שזה כמחט וזה כאולם, וזה מה שרמז בלעם, וממילא זהו "פתחו של בלעם"…
(נר לשולחן שבת מתוך 'נר יהושע')