סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א: הגיע אלינו סיפור מופלא מהעיר לונדון, אותו פרסמנו לפני זמן-מה, אבל לאחר מחשבה נוספת ביקשנו למוחקו, וכששטחנו את הדברים לפני גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, אמר לי שיתכן שהדבר נכון ולא צריך למחוק…
הסיפור החל כאשר באחד מבתי המדרשות בעיר לונדון חלץ אחד המתפללים את תפיליו והניחן על השולחן, והלך לעיין בספר כלשהו. כשחזר, לאחר כמה דקות, נדהם להיווכח שהתפילין נעלמו ואיש לא יודע היכן הם נמצאים.
לפתע הבריק במוחו רעיון, הוא ניגש למנקה הגוי של בית המדרש, שהחל את עבודתו במקום אך לפני ימים ספורים, ושאל אותו אם ראה את התפילין על השלחן. הגוי לא ידע על מה הוא שח, לא ידע אפילו מה פירוש המילה תפילין… רק כשהיהודי הגדיר לו את האבידה כ'שתי קופסאות עם חוטים שחורים', אמר המנקה שאכן השליך את זה ל…פח האשפה, כי היה בטוח שמדובר בדברים שאין להם חשיבות כלל.
בעל התפילין נחרד לנפשו, ומיהר לצאת החוצה אל פח האשפה, והזדעזע לראות את משאית-הזבל יוצאת עם תכולת-הפח לאתר בו מרוקנים את כל אשפותיה של העיר לונדון. הוא רדף אחרי המשאית עד שהגיעה אל אתר-האשפה, אבל בשער עמד שומר, שגם הוא כמובן היה גוי, ולא נתן לו להיכנס. "על פי החוק אסור לך להיכנס למקום זה", אמר בתוקף. אבל היהודי בכה מאוד, וסיפר לו במה מדובר, ואף שלשל לידיו סכום כסף כדי שיסייע לו.
הגוי, שהשוחד דיבר אל ליבו, פנה אל היהודי ואמר לו שימתין כאן בכניסה, "ואני אלך לחפש לך את התפילין". בין-לבין אמר היהודי שהוא יתפלל להצלחתו של כל מי שיסייע לו בהשגת התפילין. הגוי אמר ועשה. ולאחר זמן חזר עם התפילין בידו.
עם השבת האבידה לבעליה, לא היה קץ לאושרו של היהודי הלונדוני, ואז פנה אליו השומר הגוי וביקש לשוחח עימו דבר-סתר, וביקש שאף אחד לא יידע מהסיפור שהוא עומד להשמיע באוזניו.
אני, סיפר הגוי, נשוי לאשה יהודיה (רח"ל), שאביה נפטר לפני זמן-מה. והנה, לפני כמה לילות נגלה הנפטר בחלום לאשתי, ופניו היו זועפות, ואמר לה: "מדוע לא לומדים משניות לעילוי נשמתי"… האשה נבהלה מאוד וסיפרה זאת לבעלה הגוי, שהבטיח לה שיסדר את הענין… אבל למחרת הוא שכח כמובן מכל הסיפור… בלילה הבא שוב נגלה האב לבתו, ושוב היא פונה לבעלה, ושוב הוא מבטיח לסדר, ושוב שוכח…
והנה, כך מספר הגוי ליהודי בעל התפילין, אמש התגלה האבא בפעם השלישית, והפעם החלטתי כבר לסדר את הענין. והנה התגלגל הדבר שבאת עכשיו עד אליי, לכאן, ואני רואה שהינך יהודי טוב. לכן, בקשתי ממך, תיקח בחזרה את הכסף שנתת לי לפני-כן, ובשכר זה תלמד משניות לעילוי נשמתו של אבי-אשתי. הגוי המשיך ואמר: "אני מקווה שתזכור את הדבר, ואם לא, ואבא של אשתי יבוא שוב בחלום, זה יהיה לא טוב", איים…
עד כאן הסיפור שהגיע אלינו. והנה, כשעיינתי שוב בפרטי הדברים, התעוררה לי קושיה עצומה: איך יתכן שאם נתנו לאבא רשות מן השמים להתגלות לבתו בחלום, הוא לא 'ניצל את ההזדמנות' להזהיר אותה מפני נישואיה לגוי? האם לימוד המשניות היה חשוב לו יותר מאשר העובדה שבתו נשואה לגוי? הרי עוון זה נזקף על גבו של אביה, והוא נענש על כך. שכן כך נאמר (דברים, כב כא) – וְהוצִיאוּ את הַנַעֲרה אל פתַח בית אָבִיה וכו', ומפרש רש"י: 'ראו גידולים שגדלתם'. לכן, רציתי למחוק את הסיפור הזה, בהנחה שהוא איננו נכון.
אבל, כששטחתי את הדברים לפני גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, אמר לי שיתכן שבשמים ראו שאין סיכוי שהאבא יצליח להשפיע על בתו לעזוב את בעלה הגוי, ולכן נתנו לו רשות לבקש ממנה שילמדו משניות לעילוי נשמתו. הגר"ח היה אפוא בדעה שלא צריך למחוק את הסיפור. מרן שליט"א הזכיר בדבריו גם את ענין התפילה של בעל-התפילין, ואמר שיתכן שבזכות זה התגלגלו העניינים כך שילמדו משניות לעילוי נשמת אבי-האשה.
(גיליון קול ברמה 327)