בספר "שלום רב" (עמו' תתקט"ו) מסופר מעשה נפלא (הובא בספר "אגן הסהר" עמו' 283) שסיפר אחד ממקורביו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרי הדברים המובאים שם כלשונם:
"לפני שנים רבות נזדמנתי לביתו (של מרן הגרש"ז) בעת שהתרחש בו אירוע מביש, כאשר נכנסתי לבית ראיתי קבוצת אברכים קנאים גוערים בכבוד הרב ומטיחים בו האשמות בעזות מצח חמורה [הדבר היה כאשר הרב פרסם הצעה הלכתית בנושא רגיש מסוים] והנה נדהמתי לראות איך שהרב יושב ומחייך למולם ואינו מגיב כלום ולו במילה אחת.
הייתי המום ומופתע מהתנהגותו המופלאה של הרב. לאחר שיצאו הללו מהבית אזרתי אומץ ושאלתי את הרב ילמדנו רבנו מהיכן שואבים את הכוחות ותעצומות הנפש לכך?
השיב לי הרב בחביבות: הבה שב ואספר לך מעשה שאירע בימי נערותי בשכונת 'שערי חסד' בה גדלתי. "יום אחד התבשרו תושבי השכונה בבשורה מרנינה: הגה"צ רבי אהרן כהן זצ"ל (חתנו של רבינו ה'חפץ חיים' זצ"ל) שהגיע לארץ ישראל באותה תקופה החליט לקבוע את מקום מושבו בשכונה.
הדבר עורר התרגשות גדולה בקרב הציבור כולו, ותכף ומיד קבלו את פניו בכבוד גדול, והעמידו לרשותו דירה נוחה, וכל מה שהיה דרוש לאותו גדול בכדי שיוכל לשבת על התורה ועל העבודה בנחת.
"והנה לאחר פרק זמן קצר של מספר חודשים, רבי אהרן אינו מופיע משום מה בבית הכנסת. לאחר שבוע שלם של היעדרות, החליטו רבני השכונה לגשת לביתו ולדרוש בשלומו, דפקו בדלת הבית – אך אין קול ואין עונה, ניסו לפתוח את הדלת והנה נפתחה, אך הבית ריק לחלוטין מכל דבר, ורבי אהרן וכל חפציו אינם בבית.
"ניסו לברר בקרב השכנים, שמא אי מי מהם יודע היכן רבי אהרן, אך אף אחד אינו יודע מאומה. הכריזו בבית הכנסת ובקשו לדעת אם יש מי שיודע מה התרחש אצל רבי אהרן, ואז לפתע ניגש אחד המתפללים יהודי זקן וסיפר כמסיח לפי תומו שראה את רבי אהרן יוצא מן השכונה לפני כשבוע עם כל מטלטליו בעגלה לעבר יפו. הדבר היכה בתדהמה את ראשי הציבור: מה אירע לרבי אהרן שהביא אותו לעזוב את השכונה לאחר שכה דאגנו לו למיטב הנוחיות והכבוד ובצורה מסתורית כל כך? הענין עורר אצלם פליאה והשתוממות עצומה להבין את פשר התעלומה, עד שהתעורר בלבם חשש שמא היה זקוק רבי אהרן לתמיכה כספית רחבה יותר ממה שהבטיחו לו וכדומה, ולכן החליטו לשגר משלחת ליפו אל רבי אהרן ולנסות לשכנעו לחזור לשכונה.
"כאשר הגיעה המשלחת אל רבי אהרן, קיבלם בחביבות ובסבר פנים יפות, תוך שהוא מודה להם על כל מה שהעניקו לו בנדיבות עצומה וברוחב לב. לאחר מכן המשיך ואמר להם: כנראה אתם מתפלאים בנוגע לעזיבתי הפתאומית, אסביר לכם את פשר הענין: כשבאתי להיפרד מחותני ה'חפץ חיים' זצ"ל לפני נסיעתי לארץ ישראל, שאלתי בעצתו היכן הוא ממליץ לי להתגורר בארץ הקודש, בירושלים, או בצפת, או שמא בחברון או ביפו. השיב לי חותני, לא כל כך חשוב היכן תתגורר, אבל דבר אחד, אנא הבטח לי בתקיעת כף 'ממקום של מחלוקת ברח במהירות', לעולם אל תציג את כף רגלך במקום שכזה, והיה אם נקלעת אליו עזוב אותו באופן מיידי!
"ואכן המשיך ואמר רבי אהרן הבטחתי זאת לחותני בתקיעת כף שאכן כך אנהג, ונפרדתי ממנו מתוך התרגשות עצומה ודמעות. והנה ממשיך רבי אהרן לומר לבני שיחו, לאחרונה התעורר דין ודברים בבית הכנסת שבשכונתכם בנוגע למשרת הגבאות, ואז לפתע חרדה עצומה התעוררה אצלי. הרי אינני יכול להמשיך ולגור כאן בכדי לא להיכשל ח"ו בעוון החמור והנורא של העובר על הבטחה הנעשית בתקיעת כף, ולכן נאלצתי לעזוב את המקום באופן מהיר ומידי.
"המשיך וסיפר הגרש"ז אויערבאך בהתרגשות למקורבו, כשחזרה המשלחת לשכונתנו וסיפרו לכל התושבים בבית הכנסת את הדברים אשר השיב להם רבי אהרן, הייתי נער צעיר והענין עשה עלי רושם אדיר.
"כל כך חדרו הדברים למעמקי לבי עד שגמלה בלבי החלטה נחושה אני לעולם לא נוגע בעניין שיש בו מחלוקת כל שהיא. המשיך ואמר לו עכשיו בוודאי אינך מתפלא איך הצלחתי להחזיק מעמד ולא להיגרר לויכוח עם אותם אברכים".
אוצר פנינים ועובדות ח"ב