מחזה כזה לא ראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין מעולם!
ולא הוא בלבד, אלא כל מי שזכה להכיר את טיבו ולמצות את תכונותיו של מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א, אינו מאמין למשמע אזניו! אבן יסוד עיקרית בחיי מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א, היא מידת 'מנוחת הנפש'.
מרן הגרי"ש זיע"א התבטא פעמים רבות, שעיקר הצלחת התלמיד חכם, לרכוש את קנייני התמדת התורה הוא באמצעות מידת 'מנוחת הנפש'. אף הבינו מתוך דבריו, שהצלחתו להעפיל לדרגות נשגבות בהתמדת התורה כיחיד בדורו ולדורות, באה לו הודות למידת מנוחת ושלוות הנפש.
מי שרוצה להתעלות בתורה, צריך לראות שלא לקחת שום דבר ללב! מי שלוקח כל דבר אל ליבו, יטביעוהו הטרדות והפגעים המתחדשים מידי יום ביומו, עד שיאבד את ה'צילותא דשמעתתא' הדרושה כל כך להתעלות בתורה. למרות שהיה מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א בעל רגש גדול, לא הראה מעולם את המתחולל בליבו כלפי אחרים. אף אם היה זה בשעות קשות, לא הראה מאומה מן המתחולל בלבו אל החוץ!
כמי שכל משא הדור מונח היה על כתפיו, היו פעמים רבות בהן נעשו דברים שהסבו לו עוגמת נפש נוראה, אך הוא לא הראה שום אותות עוגמת נפש החוצה, כלא את הכאב בליבו וצלל אל תוך תלמודו… אף כשמשמשו ובאו עדני שמחה וגיל, לא ראו על פניו מאומה. מראהו המרוכז בסוגיא אשר לפניו, היה המראה היחידי שנתגלה אל מול עין כל מכיריו ובאי ביתו. ריקוד, מאן דכר שמיה!
משום כך נקל לתאר את תדהמתו הגדולה של חתנו, הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, באותו ערב פסח, שעות ספורות לפני התקדש החג, כשהוא עומד ומרקד! איזהו הדבר בעולם, שיכול היה להוציא את מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א מכליו, ולהביאו לידי ריקוד?
אכן, כל מי שזכה לקיים בו, במרן הגרי"ש אלישיב זיע"א, את דברי מרן החזון איש זיע"א: "ידיעת חכמי התורה ומדתן הן הן גופי תורה", אינו מסוגל להאמין שתתכן מציאות כזו. הבה נופתע יחדיו כשנעמוד על פשר הריקוד הנדיר!
כל אימת שהיה חג הפסח ממשמש ובא, נמסכה מידה קטנה של עוגמת נפש בליבו של רבינו. בבית מרן הגרי"ש זיע"א, היה מונח גביע כסף מירושתו של הסב הגדול, מרן הגאון הקדוש בעל ה'לשם' זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.
והיה גביע זה חביב עד מאד אצל מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א. שכן, מי כמוהו הכיר את זקנו, ענק הקבלה וחכם הרזים?
למי מאיתנו יש בכלל השגה, בכוונות הטמירות שכיון מרן הגה"ק בעל ה'לשם' זיע"א, שגדלות רוחו נשגבה עד אין חקר, בסתרי העולמות העליונים, כשקידש על היין בגביע זה, וכאשר היה מונח לפניו בשעת אמירת ההגדה וסיפור יציאת מצרים בסילודין? אשרי עין ראתה זאת!
ברם, כיון שגביע זה נוצק בטרם נודעה הכרעתו של מרן ה"חזון איש זיע"א בענין שיעור 'רביעית', ועל אף שגדולי עולם בדור הקודם (כמרן החפץ חיים זיע"א ועוד רבים), השתמשו בגביעים הקטנים משיעורו של מרן החזו"א זיע"א, בכל זאת לא יכול היה מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א לקדש על גביע מקודש זה…
שנה אחת התבטא בצער בפני חתנו, הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, אודות כאבו הגדול וצערו. כששמע על כך, החליט לנסות לעשות משהו.
פנה לדודו הר"ר דוד בולימובסקי ז"ל, שהיה לו שיג ושיח והבנה בעניינים אלו, ושאלו מה ניתן לעשות. לקח הלה את הגביע ל'הצורפים', שטיפלו בו בעדינות ובזהירות יתרה, והוסיפו לגובהו של הגביע, עד שהכיל הגביע שיעור 'רביעית' אף לפי הכרעו של מרן החזון איש זיע"א.
כשהגיע הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א לבית חותנו, מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א, והגיש לפניו את הגביע, לקחו לידו ולא יכול היה לשים מחסום לרגשותיו, שפרצו וגאו מעל ומעבר בשמחה של מצוה, עד שיצא מכליו ופרץ בריקוד של שמחה!!!
מחזה נדיר שלא נראה מעולם!
על מה רקד מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א? על הגביע שכיוון בו זקנו הענק, בנסתרות את כוונותיו הטמירות? יתכן שכן! אין לנו השגה בנסתרות. אך עיקר ריקודו ושמחתו של מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א היה, כשעלתה בידו להוסיף הידור בהלכה.
כך נפסק ב'שולחן ערוך' (סימן תע"ב ס"ב): "יסדר שולחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו". הכלי הנאה ביותר שהיה ברשותו של מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א, היה הגביע של זקנו ענק הקבלה בעל ה'לשם' זיע"א. במשך שנים נמנע ממנו לקדש בו ולעטר בו את שולחנו, מחמת הכרעתו של מרן ה'חזון איש' זיע"א.
עתה, כאשר קיבל לידו את הכוס הקדושה והנכספת, ששיעורה מתאים גם פי הכרעתו של מרן ה'חזון איש' זיע"א, לא יכול היה לעצור בעד רגשותיו ופרץ בריקוד של שמחה.
הבה נתבונן לעצמנו, מה מסוגל להוציא אותנו מכלינו, ולגרום לנו לריקוד מרוב שמחה ואושר, ומה הביא את מרן הגרי"ש אלישיב זיע",א לידי ריקוד של שמחה!
הידור בהלכה!
דקדוק נוסף בהלכה!
זה מה שהוציאו מכליו והביאו לידי ריקוד של שמחה!
(מתוך הגדה של פסח – 'חישוקי חמד')