מספר הר"ר מ.ש. הי"ו, נהג אוטובוס בביתר:
אנה מפניך אברח!
אני עובד לפרנסתי כנהג אוטובוס בחברת "קווים" בביתר עילית.
במוצאי שבת שמחת תורה, כשכל העולם רעד, קבלתי משימה, לא פחות ולא יותר, להסיע חיילים לבסיס צאלים בדרום. לא שאלו אותי אם אני יכול, פשוט הטילו עלי תפקיד. חבשתי קסדה ואפוד מגן, ונסעתי, רועד ומרטט, נרעש ונפחד, כשמאחורי חמישים חיילים צעירים, אשר כל מילה ששמעתי מהם רק הגבירה בי את הפחד מהעומד לקרות.
למחרת שובצתי שוב בנסיעה דומה. רעייתי התנגדה, אני רעדתי, הסירנות לאורך הנסיעה הדהדו באוזני כמו אלף אזהרות, אבל זה לא עניין את אף אחד.
זו העבודה, ועליך להתמודד.
ביום שני הודעתי למפעיל שלי שאינני מסוגל לבצע עוד נסיעה אחת כזו, ויהי מה.
הפעם דברי נפלו על אוזן קשבת.
הובטח לי כי בעתיד הקרוב ישבצו אותי רק לנסיעות סדירות באיזור ביתר. שמחתי שמחה גדולה.
ביום שלישי, נהגתי באוטובוס ברחובה הראשי של ביתר, ולפתע נדרכו חושי. אזעקה.
פעלתי על פי הנוהל. עצרתי את האוטובוס, ופתחתי את הדלתות.
אחרוני הנוסעים הספיקו לרדת ואוזני צללו לשמע פיצוץ עז.
מול עיני נחת טיל בגודל טבעי… לתוך רכב שעמד מולי.
הרכב נשרף כולו, מכתש ענק נפער במדרכה, תחנת האוטובוס התרסקה, וילדים נפצעו מרסיסים. זה נגמר בנס גדול.
הסיוט מגבול הדרום קרם עור וגידים מול עיני ולתוך אוזני.
היה זה הטיל היחיד שטעה בדרכו והגיע בטעות לביתר [כך מטו משמו של האדמו"ר מאמשינוב שליט"א] והוא בא ללמד אותי שיעור באמונה.
אם רוצים להנצל צריך להתפלל, לא משנה היכן אני נמצא.
ואם במקום להתאמץ בתפילה אני אתאמץ לברוח, אז הטיל יגיע בעקבותי… עד שאלמד את הלקח הראוי!
(הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א)