סיפר בעל המעשה, אברך חשוב ובן עליה, אשר מאוד איוותה נפשו 'לקנות' מקום בבית הכנסת של קהילתו לימים הנוראים דשנת תשפ"ג, בכדי שיוכל להתפלל בישוב הדעת מבלי להיות נע ונד… אך דא עקא שלא היה ברשותו את הסכום הנדרש ובעל כרחו נאלץ לוותר על משאלת לבו ולא קנה מקום, אך התחזק בבטחון בבורא כל עולמים שהוא כל יכול ובידו 'לסדר' לו מקום גם מבלי שיקנה.
כך בכל חודש אלול התאזר באמונה עם תפילה, עד שבערב ר"ה, בהגיעו לבית הכנסת, מרוב שהיה לבו סמוך ובטוח שבוודאי יש לו מקום, ניגש ל'מפה' שתלתה בחצר בית הכנסת לבדוק איה מקומו… אך שמו נעדר מרשימת מזמיני המקומות.
בדלית ברירה נעמד באחד ה'מעברים' שבין השורות, כשהוא נדחף בין המון הבחורים, והנה לפתע קורא לו אברך אחד ואומר לו: מה לך נדחף, והרי הנה מקומך על יד מקומי… הוא התפלא מאוד, כיצד יתכן כדבר הזה, אך הלה אמר לו: הנה, הבט וראה ששמך רשום על גבי הספסל במקום הסמוך לשלי.
הלך לבדוק, ואכן, ראה זה פלא, על כל המקומות כתוב שם האיש אשר עבורו מיועד המקום ושם עירו, כשמצוין על הדף (מדבקה) 'ימים נוראים תשפ"ג', ואילו במקום שעליו רשום שמו כתוב 'ימים נוראים תשפ"ב'… נתברר, כי 'בטעות' (שאינה מצויה כלל) שכחו למכור מקום זה, והניחו שם ספסל שעוד היה מודבק עליו דף מהשנה שעברה…
בא וראה כמה פלאות סיבב מסבב כל הסיבות כדי 'לסדר' לו מקום הגם שלא קנה בשנה זו. להודיעך כוחם של בעלי אמונה, ולהודיעך שהקב"ה מושיע את האדם באופן שלא עולה על דעתו. (ובוודאי מחובת האדם להשתדל ולסדר ענייניו, אך אם אין ביכולתו, מכל סיבה שהיא, יתחזק באמונה וידע שהקב"ה יעזרהו, ואונס רחמנא פטריה…).
(באר הפרשה)