ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון (לה כז)
ה'בית הלוי' שלח פעם את בנו הגר"ח, בהיותו ילד קטן, לקנות בולים בדואר.
אנשים בבריסק הכירו אותו, אחד מהידידים של ה'בית הלוי' פגש אותו בדרך ושאל אותו – "חיים, לאן אתה הולך?"
ענה לו הילד: "אני הולך לדואר לקנות בולים".
"אוי", אמר לו הידיד, "אני אעשה מצוה עכשיו. כמה בולים אתה צריך?"
– "עשרה בולים".
אמר לו: "הדואר רחוק מאד מכאן, לפחות חצי שעה דרך. בדיוק כעת קניתי שם בולים, חבל לך לבטל תורה, תיקח את העשרה בולים ותביא את זה לאביך".
השיב לו הילד: "אבא שלי שלח אותי לקנות בולים בדואר, ולשם אני צריך ללכת"…
(המחנך רבי משה טורק זצ"ל, מתוך שיחותיו בפני תלמידים, גיליון 'זכרו תורת משה')
*
סיפר הגאון רבי דוד אברהם שליט"א:
באזננו שמענו מפי עד ראייה, מזקני תלמידי החכמים שבדור, בעת שהתארח לפני קרוב לשמונים שנה בבית הגבירה ששון בעיר ליטשוורת' באנגליה. אישה דגולה הייתה והרבה זכויות נזקפו לזכותה.
בעת הקידוש – והיא כבר קשישה לימים – כיבדוה בני הבית בעריכת קידוש בליל שבת, לפי תנאים הלכתיים מסוימים. היא החזיקה את גביע היין בידה, אבל ידיה רעדו, לא הצליחו לייצב את הגביע כהלכה, והיין נשפך. כמעט מחצית מהכוס נשפכה חוצה.
אותו תלמיד חכם שליט״א סיפר כיצד עמדו בני הבית מסביבה בדומיה ואיש לא הושיט ידו לתמכה – מתוך יראה וכבוד. כי אם היו מסייעים בידה, אות הוא שאינה מסוגלת להחזיק כוס, ונמצאת אמא מבוישת!
זה אחד מהפנים של מצוות כיבוד אב ואם, לתור אחר ההרגשה שהאב או האם צריכים כעת, ולהסתיר את החיסרון שלהם. זו בדיוק המצווה!
(מתוך שיחה שהופיעה ב'קובץ גיליונות')
