"ואל יחסר לנו"
ב"ה אני זוכה להיות אברך. במשך תקופה ארוכה היה לי קושי בפרנסה. הסתובבתי בכיס ריקן פשוטו כמשמעו, בלי מזומנים, ולא ידעתי לשית עצות בנפשי, איך להיטיב את המצב. לפני חנוכה קיבלתי מכמה כיוונים התעוררות מיוחדת בעניין ברכת המזון. קודם כול, ה' זיכה אותי לשמוע בקו שיעור של ר' דוד (קו השגחה פרטית), בו הוא דיבר הרבה בעניין ברכת המזון. באותם ימים גם הזדמן לי קונטרס שעסק בסגולת הברכה, ובכ' בכסלו, כאשר חל יום ההילולא של הרה"ק האמרי ברוך מוויזניץ, שמעתי עובדה נפלאה.
הרבי זי"ע היה נסתר מאוד, ולא היה אומר דברי תורה. אנשים היו נוסעים אליו רק כדי לראותו מברך ברכת המזון. המסרים האלו הגיעו בזה אחר זה, והבנתי שהקב"ה מדבר אליי ורוצה שאשנה את המהלך היומיומי שלי בעניין ברכת המזון. ואכן לקחתי את העניין ברצינות, והתחלתי לברך בכוונה ובמתינות מתוך הודיה לה' על כל הטוב שגמלני. והנה, מאז ששיניתי את הרגלי, הקב"ה מריק ברכה לכיסי. לא עבר עלי יום חול, מבלי שיהיה בכיסי מזומן. היום, יום חמישי, אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לפרסם בקו השגחה פרטית את הסיפור שלי, על הדרך בה השתנה מצבי לטובה באופן כל כך בולט, בזכות הקפדה על ברכת המזון כיאות.
אבל בדיוק באותו רגע לא היה אצלי כסף. היה עלי לערוך קנייה לכבוד שבת ועדיין אין בידי מאומה. איך אספר בקו דברים שאינם נכונים? אך הנה, לא עוברת שעה קלה וניגש אלי אדם ומציע לי עבודה, בעד חמש מאות שקלים. ראיתי בזה מסר כי הקב"ה רוצה שאפרסם את הסיפור שלי, כי אכן כן הדבר. מאז שאני מברך ברכת המזון כהלכה, השפע זורם ללא הפרעה, ובטובו הגדול לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד!
"השלך על ה' יהבך"
יש לי ידיד ירושלמי, אברך משי, היושב באוהלה של תורה. בלי לוותר על הכולל היה לו קשה בפרנסה ומשראה שהגיעו מים עד נפש, יצא לעבוד. הוא מצא עבודה טובה וכשרה, אבל אחרי כמה חודשים הוא הרגיש שאינו מסוגל יותר. נפשו צמאה ללימוד התורה הרצוף כמאז. הוא התגעגע לכולל וגמר אומר לחזור אל הגמרא.
פנה למנהל והודיע שהוא עוזב. כששאלו אותו, מה יהיה מעתה, ענה האברך, "אותו בורא שזן אותי עד עכשיו, ימשיך ויזון אותי ואת בני ביתי מעכשיו".
הוא חזר לכולל, כשהוא משליך יהבו על ה'. והנה, כעבור יומיים ניגש אליו מישהו ומציע לו לעסוק בעניינים שקשורים לאחזקה השוטפת של בית כנסת. מדובר בעבודה עם משכורת נאה, בשעות שמחוץ לשעות הכולל. הוא יכול להמשיך ללמוד כאשר איוותה נפשו, ולראות בחוש איך הבורא שזן אותו עד אז, ממשיך ומפרנסו בחסד וברחמים.
(גיליון השגחה פרטית, תצוה – כי תשא תשפ"ב)