לפני למעלה משלושים שנה במלחמת הסקאדים בשנת תנש"א, כאשר מורי ורבי הגה"ק רבי רפאל בלום מקאשוי זצ"ל בעל ה"ברכת שמים" על הש"ס, הורה לחסידיו ולכל השומעים לקולו לצאת מארה"ק ולנוס לשאר מדינות העמים, והיות שהיה קשה היה לי הדבר מטעמים שונים, וגם אני הקטן סברתי שלא יארע שום דבר בוודאות גמורה, פניתי אליו בטלפון לשאול מה דעתו באמת על זה, ונענה לי שמי שרק יכול יצא מיד מארצנו הקדושה.
והוסיף שבזכרונו בימים שלפני השואה ל"ע, היו הרבה אנשים מצחקים מאלו שחששו מן הבאות באמרם בתמיהה, היתכן שהנאצים יכנסו לאונגרין וכדומה? והאמת יודע היום כל אחד, שקרה מה שקרה! ה"י.
ואז אמרתי ועניתי לו: אם היה הרבי יודע ורואה מה שקורה פה בארץ, איך מאות ואלפי אנשים נשים וטף מתכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ומתפללים ובוכים לה' בחוזקה שיצילם מכל רע, ושיכניע את השונא, ומה גם שקיימו אז שלושה ימים של משמרות תפילה לילה ויום, שמדברים אל ה' ברצף, היה אומר אחרת, כי לא ייתכן שיקרה משהו, ובוודאי היה משנה דעתו ומחשבתו.
ובשמעו זאת, שמח מאוד והרעיף עלי ברכות לרוב מעומק ליבו ונפשו על שהחייתי אותו באמירה זו, שלא ידע על כל זה, ותיכף ומיד הפך דעתו ומחשבתו, והסכים לדברי, ולא רק שהסכים, אלא ששמעתי מאחורי הפרגוד שאכן שינה דעתו בזה, באומרו כי אם כן הדבר, אין לחוש עוד, ואפשר להישאר כאן בארץ ישראל ללא חשש ומורא, כי אין כמו תפילת רבים.
וכאשר משתמשים אנו באותו כלי זיין כמו במלחמה ההיא של מלחמת הסקאדים, והיא "תפילה", יותר אין כבר ממה לדאוג ולחשוש, וזאת יודע כל אחד אשר בשם ישראל יקרא, ש"תפילת רבים" – תפילת הכלל מעומק הלב פועלת מהרה בלי שום עיכוב כלל, אפי' שאיננו ראויים לניסים, וכמו דאיתא בגמ' (ברכות ח.) מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: 'ולא ימאס כביר כח לב'. ובפרט הדברים אמורים, לאחר הימים הנוראים ש בהם שבנו כולנו בתשובה והכרזנו "המלך", על כן בטוח אני באלה, שיגאל אותנו הקב"ה במהרה בקרוב ממש שוין שוין אמן.
(מתוך מאמר חיזוק מיוחד לרגל המצב הביטחוני – מכון שפתי חיים)