דמותו של הרב אברהם קאפ, מוכרת מאוד בעירו בית שמש וגם מחוצה לה. הוא ידוע כאחד מאנשי החסד הבולטים בציבור, וכמי שהקים בעשר אצבעותיו את ארגון החסד 'עזרת אחים', שחולש כיום על כל ענפי החסד בבית שמש, מהשאלת ציוד רפואי ומתן שירותים שונים בתחום הרפואי, ועד להקמת רשת מועדוניות לילדי החינוך המיוחד, לפעילויות יומיומית בשעות אחה"צ ובסופי שבוע.
כשארגון החסד שבניהולו כבר היה גדול ונחשב לאחד הבולטים בתחום בארץ כולה, החליט הרב קאפ להוסיף נדבך חדש לארגון, והקים אגף מיוחד לחלוקת מזון מבושל למשפחות. בשנים הראשונות הוא היה מגייס מתנדבות שהיו מבשלות בבתיהן, ודואג להעביר את המזון מבתי הנותנים לבתי המקבלים, אבל בשנים האחרונות הקים הרב קאפ בית תמחוי ענק, מטבח תעשייתי מתקדם ומרווח שמסוגל לבשל אלפי מנות ביום, וממנו מוציאים מתנדבי הארגון משלוחים של מזון מבושל לכל חלקי העיר.
הייחודיות של בית התמחוי הזה היא, שהוא מחלק מזון לא רק לעניים אלא גם למשפחות מבוססות כלכלית ולפעמים אפילו למשפחות עשירות. זאת, משום שהפרמטרים לקבלת המזון אינם תלויי הכנסה חודשית לנפש וכדו' אלא שונים לחלוטין. בבית התמחוי הזה מחלקים מזון למשפחות ש… אין מי שיבשל להן, בגלל שאמא מאושפזת בבית החולים או שעליה לשהות שם לצד מישהו אחר מבני המשפחה שמאושפז שם.
הרב קאפ מספר לנו כיצד הגיע להקמתו של הפרויקט המדהים הזה:
"קרה פעם שאיזו משפחה שיש לי קשר קרוב איתה נקלעה לאתגר רפואי כלשהו והאמא לא יכולה היתה לבשל להם. אשתי החליטה להכין להם ארוחה חמה ואני הייתי השליח להביא את האוכל.
"דפקתי בדלת והגשתי להם את האוכל. הם פרצו בשאגות של שמחה, כל הילדים באו בהתלהבות… וואו! מרק ירקות! קוגל תפוחי אדמה! רוטב פטריות…
"הייתי המום. אני מכיר את המשפחה ואני יודע שהם לא עניים. מה הם מתלהבים כל כך ממרק ירקות!!!
"בערב התקשר אלי ידידי, אבי המשפחה, וסיפר לי שהילדים שלו לא אכלו אוכל מבושל כבר יותר משבוע. אפילו בשבת הם הסתדרו עם דגים מעושנים ועם פסטרמה במקום עוף. 'אשתי מאושפזת, אני נמצא לידה כל הזמן למעט קפיצות קטנות לבית פה ושם כדי לבדוק שהכל בסדר, ופשוט אין מי שיבשל. ב"ה יש לי אמצעים כלכליים לקנות הכל, אבל אין מי שיבשל'…
"המילים שלו הכו בי, וגרמו לי לחשוב על זה הרבה. אני מתעסק כל כך הרבה עם משפחות שמתמודדות עם אתגרים רפואיים, איך לא שמתי לב לנקודה הזאת עד עכשיו? הרגשתי כאילו הייתי אטום לכאב שלהן, או לפחות לחלק מהכאב. זה זעזע אותי מאוד, ומאז התחלתי לעבוד בכיוון הזה, עד שב"ה כיום אנחנו זוכים להאכיל מדי יום מאות ילדים ומבוגרים שאין להם מי שיבשל עבורם".