הרב אברהם פוקס
כשאנו מתקרבים לסיומה של תורה וקריאת פרשת וזאת הברכה, חשבתי לכתוב את הסיפור המדהים על הצימאון הנורא לתורה של ראש ישיבת 'בית ישראל' של חסידות גור שבאשדוד, הגאון רבי אברהם מרדכי איזבי זצ"ל.
את הסיפור על הרב איזבי שרבים כבר שמעו בגירסאות שונות, החלטנו להביא את הסיפור האמיתי כפי ששמענו מבנו הרה"ג רבי צבי יעקב שליט"א ראש רשת הכוללים 'אהבת תורה'
ראש הישיבה הגאון רבי אברהם מרדכי איזבי זצ"ל, כבר אינני איתנו כשלוש שנים אך הסיפור עדיין מכה גלים.
'ראש הישיבה נולד באמריקה, אליה היגר אביו הרה"ח ר' צבי יעקב זצ"ל כילד עם משפחתו לאמריקה מהעיר לודז' שבפולין שם היו חלק מהקהילה הגדולה של חסידות גור עוד בטרם מלחמת העולם הראשונה. כשהגיע לימי בחרותו למד בישיבת טעלז שבקליוולנד והיה תלמיד מובהק של ראש הישיבה הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל.
לאחר נישואיו עלה לארץ ישראל ומילא כרסו בש"ס ופוסקים, ו'נחטף' ע"י גדולי ישראל להרביץ תורה ולהעמיד תלמידים הרבה, ואכן עשה זאת ללא גבולות כשהוא מהווה ספר מוסר חי של שקיעות והתמדה בתורה. ילדיו מספרים שכמעט תדיר הוא היה יושב ולומד ליד השולחן בבית עד לשעות המאוחרות של הלילה ופשוט נרדם על הכסא כשרגע לפני שהוא נרדם מושך לעצמו כסא נוסף לשכיבה, וכך היה ישן עד שעות הבוקר המוקדמות.
שיעורים תמידים כסדרם היה מוסר בישיבת 'קמניץ' וכן בישיבת 'אור שמח' ובישיבת גור 'בית ישראל', שנפתחה כגרעין בירושלים ולאחר מכן עברה לאשדוד שם נקרא לכהן רשמית כראש הישיבה ע"י האדמו"ר מגור ה'לב שמחה', שחיבבו ביותר והכיר עוד את משפחתו מפולין. וכך יום יום במשך כשלושים וחמש שנה היה נוסע באוטובוס לישיבה באשדוד, כאשר גם נהג האוטובוס רחש לו כבוד רב, והיה דואג לו למקום ישיבה מסודר, כדי שיוכל להמשיך ולהגות בתורה עם ספריו הרבים שהיו הולכים איתו לכל מקום.
גם בחתונות של תלמידיו, היו רואים אותו הוגה בתורה וכותב חידושים, הוא היה יושב ב'מזרח' עם גמרא ומחברת החידושי תורה, וטעמו עמו: הרי הגמרא אומרת בברכות (ו:) 'שהמשמח חתן זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות', אז כאן בחתונה זה המקום לזכות בברכה זו ולחדש חידושי תורה. לפעמים גם היה ניגש לחתן ואומר לו את החידושים שחידש בחתונתו תוך שהוא מוסיף לו שזוהי המתנה הטובה ביותר שהוא יכול לקבל…
הוא היה עושה מבחני מפעל הש"ס 30 דף לחודש ושנים ארוכות שהיה עושה גם תוכנית 30 וגם 20 דף, הוא היה מסתגר בחדר לילה קודם המבחן ומשנן לעצמו היטב את הדפי גמרא
יחד עם זאת בהיותו למעלה מגיל 60 החליט שצריך לעשות גם מבחנים שמיועדים לבחורים צעירים עד גיל 25 מקסימום
ובהכנסו למבחן סברו האחראים כי בטח רוצה הגאון שליט"א להתרשם מעושי המבחן והתחילו להסביר לו ולפתע אמר להם בסה"כ באתי לעשות מבחן והיה זה פלא וחידוש מאוד לא שגרתי וניסו להסביר לו שהמבחנים נועדו לבחורים צעירים ולא לראש ישיבה מכובד, אך הגאון זצ"ל ענה להם בפשטות וכי רק בחורים צעירים צריכים לחזור על ש"ס גם אנו בגיל מבוגר חייבים לידע את הש"ס ולחזור עליו תמיד ואכן נתיישב בין כל בחורי הישיבות ועשה המבחן שווה בשווה עם הבחורים – לימים כשיתחילו בארגון 'דרשו' במבחנים, עשה גם את מבחני "דרשו .
בנו הרה"ג צבי יעקב שליט"א מספר כי אחד מהחברותות שלו עשרות שנים קודם לכן סיפר את הסיפור המדהים הבא: כבר מילדותו סבל ראש הישיבה מפזילה קלה בעיניו, הרופאים אמרו שרק בגיל יותר מבוגר ניתן לטפל בזה, ואכן כשהגיע לגיל המתאים לטיפול הוא פנה לרופא שאישר באוזניו שניתן לפתור זאת, וזה כרוך בניתוח לא מסובך שלאחריו יאלץ להימנע מקריאה שלושה ימים. סח ראש בישיבה באוזני החברותא, חשבתי לעצמי מהי מטרת הניתוח שבעבורה אתבטל מלימוד תורה למשך כמה ימים, לראות – אני רואה ברוך השם, ללמוד – אני גם יכול, ענין יופי חיצוני – לא שייך. נשאר דבר חשוב אחד. הלא אני כהן, ואולי זה מום שיפסול אותי מלשרת בבית המקדש, ועל כן אמרתי לרופא שאני מעוניין בניתוח אך לא כעת, וביקשתי ממנו שירשום אצלו ביומן הרפואי, שברגע שהמשיח מגיע, אני הראשון להיכנס ולעבור את הניתוח…
וכאן מגיע בנו לסיפור המפורסם:
בשנותיו האחרונות חלה אבא במחלת האלצהיימר, ורוב הזמן, לצערם הגדול של כל המשפחה ותלמידיו הרבים היה מנותק מהסביבה, מבחינה גופנית הוא תיפקד לגמרי, אך ללא קשר עם העולם החיצון. יום אחד הוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים, טיפול שהצריך אשפוז לכמה ימים. באחד הערבים, הרופאים הבחינו שאיננו רגוע והחליטו לתת לו כדור שינה והרגעה כדי שיוכל לישון היטב, אותו כדור מספר בנו, הוא כדור פשוט ביותר הנמכר בבית המרקחת בכמה שקלים, ולא כפי שפורסם שהיה זה כדור נסיוני בעלות של אלפי שקלים. בכל אופן להפתעת הרופאים הכדור פעל בצורה אחרת לגמרי, אבא נהיה ערני לסביבה ומיד שאל היכן אני נמצא וכדו', וכשקיבל את התשובות מיד 'נכנס לענינים', והחל לשאול 'מה עם תפילין'? 'היכן עומדים כעת בפרשיות התורה? אני צריך להספיק שנים מקרא ואחד תרגום', הוא גם רצה לנצל את ההזדמנות ולעשות ברכת כהנים. לאחר מכן הוא ביקש גמרא, וספר תהילים ועד מהרה שקע בספריו. הרופאים והמשפחה הבינו לאחר ימים מספר, שכדור כזה יכול להביא תועלת לכמה שעות כשהוא ניתן פעם בכמה ימים.
ההכנות לחתונה שהיתה אמורה להיות בקרוב לאחד מנכדיו, הפכו להכנות שמחות ביותר בידיעה שהסבא היקר יהיה נוכח בה במלוא מובן המילה, שלא כמו בחתונות קודמות שהיו במשפחה. ביום החתונה ההתרגשות במשפחת הגיע לשיא כאשר בשעות האחר הצהריים הסבא היקר קיבל את התרופה ולאחר זמן לא רב כבר החזיק בידו את מסכת סנהדרין.
'סבא' ניגשו אליו בני המשפחה בשמחה ואמרו 'יש חתונה היום, כולם מחכים לסבא', והוא שומע ומצביע על הגמרא, וממלמל: גמרא, גמרא, ומיד חוזר ללימודו. וכך במשך השעות הקרובות יענה לכל אחד ואחד שידבר איתו על החתונה, גם לאחר שיצאו מהבית, ונשאר איתו מישהו ולחש באוזניו 'עכשיו החופה' הצביע על הגמרא, הוא פשט ישב ולמד בצמאון אין קץ. בשעות המאוחרות של הלילה כששבו בני המשפחה מהחתונה, הם נדהמו לראות אותו יושב באותו מקום שהיה לפני כעשר שעות עם אותה גמרא סנהדרין לפניו, רק הדף השתנה – מדף ב' המסכת לדף כ"ב…
אבא כאב את מחלתו, בספר תהילים שלו, על הפסוק לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת (סח כא) הביא בכתב ידו את דברי הגמרא במסכת ברכות (ח.) 'תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: למות תוצאות – תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן – אסכרא'. והוסיף וכתב: והחולי שלי קשה מאסכרא. הניתוק בעל כרחו מהתורה זה היה הדבר שציער אותו מכל.