יוחנן וסרמן
"ואהבת לרעך כמוך אני ד'" (יט יח)
"אני רוצה לספר לך מעשה נורא, על אחד מצדיקי בני ברק, הגאון הגדול רבי אריה אברהמס זצ"ל ראש כולל 'תורת אברהם'. הוא היה יהודי ענק שבענקים, קדוש וטהור. אבי מורי זצ"ל סיפר לי את אשר ראו עיניו לפני עשרות שנים.
"אבל לפני שנגיע לסיפור, אני חייב כמה שורות הקדמה וקישור לסיפור", פותח הרב יוטקובסקי את דבריו.
"תופעת טבע מוזרה במיוחד מתחוללת בעידן הנוכחי כאן בארץ הקודש. בדרך כלל, כשמתנהלת מלחמה, אנשים שמים לב לכך, שומעים את הדי הפיצוצים, קוראים את הכותרות בעיתונים, ברגע האמת שומעים את קולה של האזעקה העולה והיורדת, יש גיוס נרחב ברחובות, אוספים גברים ונערים כדי לשלוח אותם לחזית, כל העסקים שבעורף נכנסים למצב חירום, הציבור מצטייד ביותר מוצרי מזון בסיסיים, ופחות קונה דברים לא הכרחיים, אנשים מדביקים דבק על החלונות כדי למנוע התפזרות רסיסים ועוד ועוד.
"ולכן זה מאוד מוזר כשאני אומר לאנשים שאנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת עולם, והם מסתכלים עלי בפליאה, ולא מבינים על מה אני מדבר. אני אומר להם: 'רבותי, המלחמה מתנהלת מתחת לבית שלכם, מעבר לכביש, מאחורי תחנת האוטובוס הסמוכה, בכל פינה. מלחמת עולם!'
"שואלים אותי: 'על איזו מלחמה אתה מדבר?' ואני משיב: 'המלחמה על נפש הילדים שלכם! המלחמה על החינוך הטהור שלהם!'. ושוב אני זוכה בתגובה של חוסר הבנה. 'מה זאת אומרת? הבן שלי לומד בחיידר הכי טוב בבני ברק, הוא בדיוק סיים את כל משניות סדר מועד, ויודע לדקלם בעל פה את כולן, אחת לאחת, יש לו יום לימודים עמוס משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהרים, הילד לא מפסיק ללמוד תורה, ואתה אומר שיש מלחמה על החינוך הטהור שלו? במשך דורות רבים מאוד לא היו ילדים עם כל כך הרבה ידע תורני כמו הילדים של הדור שלנו!!!'.
"כל זה נכון", מסביר הרב יוטקובסקי, "אבל זה לא סותר את הטענה שלי. ואני אוכיח את דברי:
"אני מציע שתיגשו לארבעה או חמישה אנשים בגילאים בוגרים, 30, 40, 50… תשאלו אותם מה הם זוכרים מתלמוד התורה בו הם למדו. אני מודיע לכם מראש, שרוב רובם של האנשים, לא זוכרים שום דבר ממה שהם למדו בחיידר, וגם אם הן כן זוכרים, זה כאין וכאפס לעומת מה שהם למדו לאחר מכן. אדם מבוגר יכול ללמוד בחודשיים, מה שילד לומד שמונה שנים בחיידר.
"מה אנחנו כן זוכרים? אנחנו זוכרים את ההווי והאווירה. את המלמד שהיה מצחיק את הילדים, או זה שהיה מספר להם סיפורים מרתקים במיוחד. אנחנו זוכרים את האווירה, את הלך הרוח. אם היה מלמד קפדן במיוחד או כזה אחד שכל בוקר היה עצבני, ולא נרגע עד שהוא לא העניש איזה ילד או שניים – את זה אנחנו לא נשכח לעולם! לא בגיל ילדות, ובוודאי לא בשנים שלאחר מכן.
"הילד הזה שלמד את כל סדר מועד וגם נבחן עליו, האם המלמד שלו חייך אליו אתמול בבוקר? או שהוא היה עצבני וכעס על שטויות? הוא זכה לקבל מילה טובה בשבוע האחרון, או שמתייחסים אליו כאל מובן מאליו, ורק דורשים ממנו לחזור ולשנן עוד ועוד?
"ולמה זאת מלחמה? כי אני יכול לומר לכם, שכשהילד הזה הגיע למרפאת עיניים, המזכירה שם התייחסה אליו מאוד יפה, ורופא הילדים שאינו חרדי שאל אותו מה שלומו ואפילו צחק איתו קצת, כשהוא עלה לאוטובוס, הנהג השתדל להיות נחמד, וברוב המקרים כשהוא פוגש מישהו שאינו חלק מהצוות החינוכי בחיידר בו הוא לומד, ואינו מתפלל איתו באותו בית כנסת – הם מחייכים אליו ונחמדים אליו.
"רבינו הגאון מווילנא כבר אמר את זה, לפני מאות שנים, שדרכם של האפיקורסים להיות נחמדים ומסבירי פנים, וזה חלק מהניסיון שצריך האדם לעבור בעולם, להתרחק מגורמים בעלי השפעה רעה, למרות שהם מזמינים ומחייכים בדרך כלל.
"כשהילד שלנו, שלומד בחיידר הכי טוב בבני ברק או באשדוד או במודיעין עילית, משווה בין היחס שהוא זוכה לו בין כתליו החמימים של בית המדרש, אל היחס לו הוא זוכה במחוזות אחרים – שבו הם גם מתלהבים מהעדינות של ילדים החרדים, מה היא התוצאה שעומדת לנגד עיניו? איזה מהצדדים מנצח במלחמת העולם הגדולה הזאת על נפשו של הילד?".
מלחמת עולם
"ועכשיו", אומר הרב יוטקובסקי, "כפי שפתחתי, אספר לכם מעשה נורא, שבא ללמד אותנו עד כמה חשוב היחס האבהי והאוהב לכל ילד, גם ואולי אפילו בעיקר מצדם של אנשים רמי מעלה:
"אחד מצדיקי בני ברק, היה הגאון הגדול רבי אריה אברהמס זצ"ל ראש כולל 'תורת אברהם'. הוא היה יהודי ענק שבענקים, קדוש וטהור.
"אבי מורי זצ"ל סיפר לי את אשר ראו עיניו לפני עשרות שנים, כשרבי אריה עוד היה אברך צעיר יחסית. אבא זצ"ל היה מאושפז בבית החולים לאחר שלקה בצהבת, והיה זקוק לטיפול רפואי אינטנסיבי, ובמיטה לידו שכב איש רע מעללים, שלמרבה הצער היה רחוק מאוד משמירת תורה ומצוות.
"אותו אחד לא היה בכלל חולה, כך טענו אנשי הצוות הרפואי בבית החולים. הוא היה 'מתחלה', כלומר, עושה את עצמו כחולה, כדי להרוויח כמה לילות על מיטת האשפוז בבית החולים, לאחר שפרצה מריבה בביתו, והוא ברח מהבית ואיים שלא לחזור אליו לעולם…
"רבי אריה זצ"ל בא לבקר את אבי מורי כדי לקיים מצוות ביקור חולים, ואותו איש רע מעללים פער את פיו והחל לדבר באופן שאינו ראוי, בלשון המעטה. רבי אריה נתן בו את עיניו, ואבי מורי העיד באוזני פעמים רבות, שבאותו רגע החל להתדרדר פתאומית מצבו הרפואי של שכנו לחדר, התדרדרות שלא נעצרה… ממש כמו שמסופר על חז"ל שבמקרים שראו צורך בכך, היו נותנים עיניהם באדם ועושים אותו גל של עצמות.
"אבא היה מספר את זה בהשתוממות גדולה, ואומר שבאותם רגעים הוא נוכח לדעת עד כמה גדול ועצום כוחו של תלמיד חכם אמיתי, גם אם הוא חי בדור שלנו.
"אותו רבי אריה אברהמס, שכאמור יכול היה להיות תקיף עד מאוד מול האפיקורס, נצפה פעם ברחובה של עיר, כשהוא מסייע לילד לתקן את האופניים, לאחר שהשרשרת שלהם נפלה מגלגל השיניים. הוא ראה שהילד אינו מצליח לתקן את השרשרת בכוחות עצמו, ולכן ניגש ועזר לו, החזיק את האופניים בצורה יציבה, בזמן שהילד סידר את השרשרת.
"שאלו אותו, ילמדנו רבינו, הכי ראוי שכך ינהג אדם גדול בתורה, המכהן כראש כולל חשוב בישראל, כולל 'תורת אברהם' שבו לומדים מאות אברכים?
"נענה רבי אריה ואמר: 'נאה ויאה הדבר, אין דבר ראוי מלסייע לילד שזקוק לעזרה, ואתם יודעים ממי למדתי את זה? ממורי ורבי, מרנא ה'חזון איש' זצ"ל. בעיני ראיתי פעם, כשעמדתי עם החזון איש ברחובה של עיר ושוחחתי איתו בלימוד, ובסמוך היה 'ארגז חול' שבו שיחקו ילדים קטנים בחול וניסו לבנות 'מגדל' או 'ארמון' של חול. עצר מרנא ה'חזון איש' את שטף דבריו, פנה אל הילדים והסביר להם: 'לא כך', הוא אמר להם, 'כך לא תצליחו לעולם, החול היבש מתפזר על נקלה. אם אתם רוצים לבנות 'ארמון יפה', תביאו ספל עם מים, תשפכו על החול ותערבבו היטב, ואז יהיה לכם הרבה יותר קל לבנות 'ארמון' גבוה ויפה!'
"'אם ה'חזון איש' יכול לתת לילדים הדרכה מפורטת אין בונים ארמונות של חול, גם אני יכול להחזיק את האופניים כשהילד מסדר את השרשרת שנפלה…'".
רגע גורלי
"השתתפתי בשמחת הקידושא רבא, שנערכה לרגל הולדת נינה לשלוחא דרבנן הרב שלמה לורנץ. במהלך האירוע קם הסבא וסיפר מעט על הסבתא שהיתה אשת חבר, בעלת שאר רוח, אשר הקימה יחד עם בעלה משפחה לתפארת, בית נאמן לה' ולתורתו על אדני התורה והיראה.
"באותם ימים שבהם היתה רעייתו של הרב לורנץ בגיל הנעורים, לא היה זה עניין של מה בכך להתחתן עם בחור ישיבה שכל חשקו ללמוד תורה. הם חיו בגרמניה שבה פשה נגע ההשכלה מאות שנים קודם לכן, החרדים לדבר ה' היו מעטים מאוד, ובני התורה מביניהם היו ממש יחידי סגולה. כל נערה נורמלית באותם ימים, רצתה בבעל שמחזיק בתואר אקדמי ומרוויח שכר חודשי נאה, אדם מתקדם ומשכיל שיידע לפרנס אותה בכבוד ובהרחבה, לצד הקפדה על קיום המצוות.
"כך גם היו חברותיה של הגב' לורנץ, ומכל החברות, רק היא לבדה חפצה בבעל תלמיד חכם. אבל איך היא זכתה לזה?
"את התשובה סיפרה הסבתא בעצמה. בהיותה ילדה צעירה, היא השתתפה בפעילות של תנועת הנוער היהודית המקומית, כמו שאצלנו הבנות הולכות בשבת אחה"צ ל'בתיה', או בכל שם וחניכה אחרת שיש לארגון הזה, כל אחד בשמו הטוב יבורך.
"במסגרת הפעילות, נערכה באחת ההזדמנויות הגרלה בין החניכות. קבוצה קטנה ומצומצמת תזכה להגיע לבית של הרבנית גוגנהיים, ולתרגל יחד איתה בדיקת תולעים בפירות וירקות, בדיקת דם בביצים, הפרשת חלה והכשרה של עוף. זאת פעילות פשוטה שעושים בכל בית יהודי, ובכל זאת, לעשות את זה יחד עם הרבנית, זאת רמה אחרת, הזדמנות איך ללמוד לעשות זאת בצורה מדויקת וקפדנית, בדיוק לפי כללי ההלכה.
"הגיעה הילדה הצעירה לבית הרב, כדי לשהות במחיצתה של הרבנית, שכמובן קיבלה את פניה בשמחה וחביבות גדולה. ובעת ששהתה שם, היא הבחינה שהדלת של הסלון פתוחה קמעא, הציצה הילדה הסקרנית דרך החריץ הצר, ולעיניה נגלה מחזה מפעים! היא ראתה את הרב יושב ולומד תורה.
"ארון הספרים הגדול והמרשים נגלה לנגד עיניה, במקביל אליו ניצב שולחן ארוך, ובסופו ישב הרב הדור המראה ולמד גמרא במתיקות ובקול נעים. היא הרגישה כמו זרם חשמל שמכה בכל גופה, הצטמררה והתרגשה מאוד. את הדמות הזאת, את המראה הזה של הרב הלומד תורה, היא לא שכחה!
"בהגיעה לפרקה, היא החליטה החלטה אמיצה מאוד. כזה ראה וקדש! היא רוצה בעל שיהיה מסוגל גם הוא לשבת כך וללמוד תורה בהתמדה מופלאה כל כך. גם אם המשכורת שלו תהיה נמוכה יותר, גם אם הוא לא יחזיק בתואר אקדמי מתקדם מספיק. העיקר שיישב וילמד, היא רוצה לראות את המחזה הזה בבית שלה, לא רק פעם בחיים כשהיא מבקרת בבית הרב".
חוויה צדדית
"הסיפור הזה עשה עלי רושם מאוד חזק", מספר הרב יוטקובסקי, "ולמה? כי קרה כאן דבר לא צפוי. לכבוד מה הוזמנה הילדה לביתו של הרב? היא באה בכלל לשהות עם הרבנית, ללמוד איך בודקים ביצה ואיך מפרישים חלה. הדלת של הסלון היתה סגורה בכלל, היא לא היתה אמורה להיפגש עם הרב או לראות אותו בכל מהלך הביקור.
"הרבנית גוגנהיים הרי ידעה מה המצב הרוחני בגרמניה של אותם ימים, סביר להניח שהיא התאמצה מאוד ללמד את הבנות עד כמה שידה משגת, להשתדל להסביר להן את החשיבות הגדולה של שמירת התורה והמצוות, את הנחיצות הגדולה שבהימנעות מאכילת מאכלים שהכשרות שלהם לא מושלמת.
"אבל מכל הביקור הזה, מה שתפס את הנערה זה משהו צדדי בכלל. החריץ הקטן שנותר פתוח אל סלון הבית, ומה שהיא ראתה דרכו בטעות, זה מה שעיצב את המשך החיים שלה חזק יותר מכל דבר אחר. זאת בכלל לא היתה חוויה מתוכננת, זה לא היה חלק מתוכנית הלימודים, אף אחד לא ציפה ממנה להסביר אחר כך מה היא ראתה דרך החריץ, ומה היא למדה מזה לחיים. זאת סתם חוויית ילדות קטנה ופשוטה, רגע אחד של משובת נעורים שגרמה לה להציץ במקום שבו לא היתה אמורה להציץ – רגע קטן שהתברר כרגע הכי גדול והכי משפיע על החיים שלה.
"וזאת רבותי, זאת מלחמת העולם שעליה אני מדבר. מלחמת עולם על חוויות הילדות של הילדים שלנו. האם הרגע הזה שהילד נפגש עם אדם שמגיע מעולמות אחרים, יהיה חלילה הרגע המכונן שלו, או המפגש המחמיא עם המנהל של החיידר שעבר לידו ואמר לו, בהערת אגב, שהוא שמע מהמלמדים שלו דברים מאוד טובים, והוא מזכיר לו איזה תלמיד שלמד בחיידר לפני 20 שנה, וכיום הוא משמש כמורה הוראה…
"כשהילד שלנו מטייל בין הספסלים בבית הכנסת ,והוא נפגש באברכים תלמידי חכמים, ה'פנים' של הקהילה, אלו שיושבים ולומדים יומם ולילה, מה הוא מקבל מהם, איזה משוב? האם הוא כמו אוויר בעיניהם והם בכלל לא שמים לב שהוא קיים? האם הם חלילה מחמיצים לו פנים כי הוא מפריע להם להתעמק בדקות הכוונה של דברי הרשב"א, או שהם מאירים לו פנים ונותנים לו הרגשה שהוא בן בית רצוי בבית המדרש, ושזה המקום הטבעי שלו?!
"במלחמה הזאת, אין מנצחים! זאת מלחמה אינסופית והיא רק הולכת ומתחזקת עם השנים, כי בחוץ כל הזמן משפרים את השירות, מעצימים את חוויית המשתמש, משקיעים מאמצים רבים כדי שכל לקוח ירגיש טוב ונעים, שיקבל את היחס הכי חם ואוהב כביכול, וככל שבחוץ יותר חם ונעים, אנחנו צריכים לדאוג שגם בפנים יהיה יותר חם ונעים, כדי שחלילה חלילה, לא יהיה מצב שבו מי שחסר לו חום יחשוב שהמקום לקבל חום ואהבה, זה מעבר לכביש".
האחריות מחייבת
"האחריות לכך מוטלת על כולנו!!! קודם כל על ההורים כמובן, בשלב הבא היא מוטלת על המלמדים והמנהלים וכל מי שקשור למערכת החינוך שלנו, ובשלב השלישי על כל הציבור, על כל מתפללי בית הכנסת והאנשים שהילדים שלנו פוגשים במהלך היום יום שלהם בקהילה החרדית".
"אבל כאן אני רוצה לחדד מסר נוסף, דווקא לקוראים הצעירים יותר: האחריות מוטלת גם על הצעירים, על הילדים, הילדות, בחורי הישיבה ותלמידות הסמינרים, כל אחד ואחד אחראי כלפי עצמו וכלפי החברים שלו, במסגרת הלימודית שבה הוא נמצא.
"פגשתי פעם בחור שאמר לי, שהמשגיח שלו זרק אותו מהישיבה לאחר שהתחצף אליו, ולכן מכאן ולהבא הוא רואה את עצמו פטור מללמוד. 'זה על הכתפיים של המשגיח', הוא הסביר לי בביטחון מלא. 'אם אני אצא עם הארץ, זה בגלל המשגיח הזה, שלא פחד לזרוק אותי מהישיבה אל הרחוב…'.
"שאלתי אותו: 'מה אתה מתכנן לעשות?' הוא הסביר לי שיש חנות ירקות לא רחוק מהבית שלו, והוא מתכוון לעבוד שם כמשלוחן. הבעלים של החנות דווקא מחבב אותו, והוא בטוח שיקבלו אותו לעבודה…
"'ואם לא תצליח בעבודה ויפטרו אותך אחרי שבועיים, מה תעשה?', הוספתי להקשות, והבחור הסביר לי שזאת לא בעיה, הוא ימצא עבודה אחרת. הוא יעבוד כמוכר במכולת, לדוד שלו יש מכולת והוא בטח יקבל אותו לעבודה… ומה יקרה אם גם שם לא יהיו מרוצים ויפטרו אותו? אה, זאת לא בעיה בכלל, יש מספיק מקומות עבודה, הוא ינסה עוד אחד ועוד אחד, עד שימצא מקום שבו הוא יוכל להחזיק מעמד… כמו שכל האנשים שעובדים מצאו מקום עבודה, גם הוא ימצא בסוף משהו שמתאים לו.
"עכשיו שאלתי אותו את השאלה הקשה מכולן: 'למה בעצם? למה לך לטרוח לחפש עוד עבודה ועוד עבודה. הכי טוב זה שתישאר בבית ותאשים את הבעלים של חנות הירקות. הוא היה הראשון שפיטר אותך מהעבודה, נכון? אז כל יום שאתה לא עובד, זה באחריותו. על הכתפיים שלו! אם הוא לא חשש לזרוק עובד מהעבודה, שישלם את המחיר, שידע שאתה תהיה מובטל כל החיים רק בגללו!!!'
"השיב לי הבחור: 'נו באמת, מה אכפת לי אם הוא אשם או לא, אני אישאר בלי כסף בכלל! כשאני ארצה לקנות מנת שווארמה עם חומוס וצ'יפס, לא יהיה לי כסף, זה לא משנה מי פיטר אותי ראשון. כסף לא יהיה לי מזה'…
"עכשיו הגיעה השעה לשלוף את הקלף המנצח: 'ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר! כשמדובר בכסף ובהנאות העולם הזה, אתה מבין טוב מאוד שלזרוק את האחריות על מישהו אחר, לא ישפר את מצבך ולא יקדם אותך לשום מקום, רק כשמדובר בלימוד תורה אתה יודע להסביר יפה מאוד, שכל האחריות מונחת על כתפי המשגיח. מה זה יעזור לך שהמשגיח אשם, אם אתה תישאר בור ועם הארץ? זה יקדם אותך לאן שהו? זה יפתור לך את הבעיה שאתה פשוט 'בוק' ומנוער מתורה ויראת שמים?'
"לכן, אני פונה אליכם, הקוראים הצעירים, זה שהמבוגרים בסביבתכם אולי לא דאגו לכם מספיק לחוויות ילדות מועילות, ולאווירה נוחה ונעימה מספיק בהיכלי התורה והמצווה, זה אולי לא בסדר, אבל זה לא פותר אתכם אפילו לא מקמצוץ קטן של האחריות שלכם על עצמכם, כי בסופו של דבר, האדם אחראי על עצמו יותר מכל אחד אחר".
תודה
פשוט תודה
לפתוח את היום עם דבר חיזוק.
תודה רבה רבה על הכל!!!!!