הוא הגיע למולדובה לפני כחמש עשרה שנה, ומצא קהילה יהודית קטנה בת עשרות יהודים, הפיך טללי חיים בעצמות היבשות הקים קהילה לתפארת ונטל אחריות על שארית הפליטה של יהדות מולדובה || מעולם לא דמיין כי יגיע יום ויהפוך לפתע לרב ופטרון ויקח אחריות אישית על עשרות אלפי יהודים שנמלטו מאוקראינה וצבאו על דלתות ביתו ביום ובלילה || הרב הראשי למולדובה הגאון רבי פנחס זלצמן שליט"א מעניק הצצה לרב ראשי באירופה כפי שלא הכרתם
אשר קליין
רב ראשי של מדינה, מעביר גבולות, שוחט, יועץ צבאי, מוהל, חזן, טבח, בעל קורא, מטפל בקשישים, שגריר, ועוד.
גם אם לא בדקנו, סביר להניח כי הרב הראשי למולדובה הגאון רבי פנחס זלצמן שליט"א, עונה לתיאור רב ראשי כפי שלא הכרתם.
אין עוד רב ראשי שבעולם שנאלץ בפעם אחת לחבוש ולהחליף כובעים כה רבים. אין עוד רב ראשי בעולם שלפתע בלילה אחת הופקדו בידיו עשרות אלפי פליטים יהודים, אנשים, נשים, וטף, שהגיעו למולדובה עם תיק צד אחד, ולפעמים גם זה לא. עם תעודת זהות דרכון, ולפעמים גם זה לא. עם רצון להימלט מהתופת ולחיות, ולדאבון לב היו גם מקרים מסוימים שגם עם זה לא.
הרב הראשי למולדובה עזב את תפקידו הרשמי, את לשכתו ומשרדיו, ובמשך שבועות ארוכים לא ראה שינה בעיניו. התרוצץ בין הגבולות והמעברים, ולא פעם תחת אש וסכנת נפשות, ולו להציל עוד יהודי ועוד יהודי, כאלו שהוא מעולם לא הכיר ולא ראה, ולהביאם לחוף מבטחים.
עתה במסגרת המוסף המיוחד על אירופה היהודית, ניאות הרה"ר למולדובה לשתף אותנו במעט מן המעט ולנסות לתאר לנו את תפקיד הרב הראשי למדינה כיום, בנקודת הזמן בו הוטלה עליו בפעם אחת משימה שמימית, הצלת נפשות ישראל.
אז איך באמת הופכים מרב ראשי לאביהם של עשרות אלפי פליטים יהודים, זה לא משהו שכלול ב'היתר הוראה' או במבחני הדיינות?
"אכן כך, זכיתי ללמוד הוראה ודיינות אצל גדולי הרבנים בארה"ק, עברנו על אורח חיים, אבן העזר, חושן משפט. אך מעולם לא למדנו איך ל'הבריח' יהודים בגבולות, איך לבשל אלפי מנות מרק חם בתוך שעה אחת, ומה לעשות כשמאות תינוקות צורחים לידך באישון לילה…
"אבל, בעצם כן למדנו, הרי למדנו הלכות פיקוח נפש, וזה מה שהיה שם באותם לילות חורף מקפיאים וארוכים. פיקוח נפש של ממש. עשרות אלפי יהודים עמדו על הגבולות נמלטים מסכנת חיים. מאות רבות של יהודים שמגיעים אליך הביתה בליל שבת לאחר דרך של יומיים ויותר ומבקשים דבר אחד: לעשות קידוש ולהכניס משהו לפה. באותו רגע ועוד הרבה לפני אתה עוזב הכל והופך לעבד נאמן לאחיך היהודים". מסכם הרב זלצמן במשפט אחד.
שני חדרונים קטנים שהפכו למרכז יהודי
אז לפני הכל איך הגיע הרב שכיהן כדיין נחשב בבני ברק למולדובה?
"הכול התחיל לפני 15 שנה, תמיד הייתי משלב בין תורה לעסקים, והייתי צריך להגיע למולדובה לעיתים תכופות. חיפשתי עשרה אנשים למניין ומהר מאוד התברר לי שהנושא מורכב. הפתרון היה ששילמתי למספר יהודים מקומיים כדי שישלימו לי מניין לשלוש תפילות. כיוון שבערב לא היה הרבה מה לעשות פה, התחלתי למסור שיעורים ליהודים שהגיעו למניין, בהתחלה למבוגרים ובהמשך הצטרפו גם הילדים".
אחרי שהרב זלצמן ראה את הצימאון ליהדות בקרב יהודים שעד לא מזמן נאסר עליהם לקיים חיים יהודים תחת השלטון הקומוניסטי, הוא החליט לארגן שיעורים גם בתקופות שאינו נמצא במדינה. "התחלתי לארגן שיעורים, שכרתי בזול שני חדרונים קטנים ששם התקיימו השיעורים ודאגתי לארוחה קטנה אחרי ערבית. כך יצא שפעם בחודש הייתי מגיע לקהילה, ובמשך הזמן שלא הייתי פה הפעילות המשיכה".
סופת השלגים שיסדה קהילה
נראה שהמטרה של הרב זלצמן הושגה, יש לו מניין מסודר במולדובה, יש אפילו שיעורים, באופן טבעי במצב הזה הייתה אמורה להסתיים פעילותו במדינה המזרח אירופאית. אך כאן התרחשה תפנית בעלילה, כאשר יד ההשגחה כיוונה לכך שהרב נתקע במולדובה לשבת.
"זה היה ביום חמישי, עלינו למטוס כדי לחזור ארצה לקראת שבת, אבל אז הודיעו לנו ששדה התעופה נסגר בשל סופת שלגים חריגה. חזרתי לדירה שלי בשעת לילה מאוחרת והבנתי שצריך לארגן שבת.
הרב זלצמן ממשיך לשחזר את השתלשלות האירועים שייקבעו את עתידה הרוחני של הקהילה היהודית המקומית: "הודעתי בתקשורת המקומית שמתארגנת בקישינב שבת יהודית אותנטית 'כמו פעם', ויהודי שמעוניין להצטרף מוזמן לבוא". אחרי ההודעה נדרש הרב להכין את השבת, ללא ידיעה כמה אורחים ישבו סביב השולחן.
"היה לי במקרר בבית חצי עוף, קילו שניצלים וגרונות הודו. מהעוף ומהגרונות הכין הטבח של המניין טשולנט, את השניצלים פוררנו והכנו 'ממולאים'. ביום שישי עוד הספקתי להגיע למאפיה שאופה רק לחמים ועשיתי הכשרה לתנור שלהם, התייעצתי עם מומחה כשרות מישראל לגבי חומרי הגלם, וסמוך לכניסת השבת הייתה לנו כמות גדולה של חלות".
השבת הזאת הייתה מיוחדת, הגיעו 50 יהודים לסעודת השבת והייתה אווירה של התרוממות וחיזוק. אחרי ההצלחה ואחרי שראיתי עד כמה זה חסר, החלטתי שאני משקיע כדי להקים פה קהילה יהודית ולהחזיר את החיים היהודיים למולדובה אחרי שנות הדיכוי",
כך התחילו להתקיים בקישינב חיים יהודיים באופן קבוע, ויהודים מקומיים ביקשו ללמוד יהדות. מצויד בידע התורני שרכש בלימודי הדיינות ובכלל. במקביל, הגיע הרב לבית ספר בשם "רמב"ם" שלמדו בו יהודים, אך לצערנו לא היה בו זיק של יהדות.
"האכילו שם את הילדים טריפות ונבלות, לא היה שם לימודים שקשורים ליהדות, וצוות ההוראה היה רחוק מהדת. למעשה זה היה בית ספר כמו כל בתי הספר של הגויים. במסע שכנוע מול ועד ההורים הצלחנו להביא להסכמה שמוציאים מתפריט בית הספר את הבשר, כך שהילדים יוכלו חלבי ופרווה וחלילה לא טריפות. כך נוצרה תשתית של בית ספר, בית כנסת ושיעורים.
עם התשתית הזאת החל הרב זלצמן לפעול בקרב הסטודנטים היהודים, בקירוב ובדאגה לאוכל כשר, ובמשך הזמן יצא הרב לערים נוספות מחוץ לקישינב הבירה.
"במהלך השנים הבנתי שיש צורך לפתח קשרים עם הפקידות במולדובה כדי לקדם את פיתוח הקהילה היהודית. כיום יש לנו יחסים מצוינים עם כל גופי השלטון. היחסים הביאו לכך שהקהילה היהודית הפכה לכתובת של מדינות רבות שמבקשות לקדם את צרכיהם במולדובה". היחסים הקרובים עם הממשל במולדובה הביאו להתפתחות מרשימה של הקהילה היהודית שזוכה למעמד מיוחד כהראש הראשי למדינה.
ההחלטה הגורלית
עד כאן הכל יפה. קהילה יהודית לא גדולה ששבה לחיים יהודיים, תחת ניהולו המסור של הרב. מתי החלה התפנית?
מסתבר שכבר מספר שבועות לפני פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, כאשר רוב העולם עדיין זלזל במודיעין המערבי שטען כי פניו של פוטין לפלישה, קבל הרב זלצמן החלטה גורלית:
"ספק דאורייתא לחומרא", אלה המילים שהובילו אותו להשקיע מאות אלפי יורו במערך שיקלוט פליטים יהודים שבועות לפני הפלישה הרוסית. "גם אם המודיעין המערבי צודק וגם אם לא, לנו יש ציווי שבענייני פיקוח נפש אנחנו לא עושים הנחות", משחזר הרב את מה שהוביל אותו להחלטה שבזמנה לא הייתה מובנת, אך בהמשך התבררה כהחלטה שהצילה עשרות אלפי פליטים.
"פניתי לעשרות שגרירויות שלהם נציגים בקישנוב בבקשה להצטרף אלי להיערכות, איש לא נענה, אפילו לא הגיבו. זה נראה היה משהו כל-כך רחוק. בלית- ברירה החלתי להתארגן לבד. 'סגרתי' חוזה עם 11 בתי מלון ואכסניות כי אם וכאשר תפרוץ מלחמה המלונות יעמדו לרשות הקהילה. כמובן ששילמנו גם 'מקדמה', ובעלי המלון היו מרוצים אך לגלגלו על עצם הרעיון.
אך לא רק מלונות הרב זלצמן רכש בתוך מספר ימים טונות של מוצרי מזון: "עברנו בשוקי העיר ורכשנו כמויות של 'מוצרים יבשים' כמו קמח, ביצים, אורז, ועוד. העמסנו מחסנים בכל רחבי העיר".
"בין שאר הפניות שעשיתי לפני המלחמה היה לארגוני הצלה שונים, אך איש לא נענה. מלבד נשיא איחוד הצלה אלי ביר ומנכ"ל הארגון אלי פולק הבינו שצריך להתכונן למלחמה גם אם כל העולם מזלזל באפשרות שזאת תפרוץ. נשאלתי לכמה מתנדבים אהיה זקוק במידה ותפרוץ מלחמה. השבתי כי לדעתי אזדקק ל-150 איש. הם השיבו קבלת 300. ואכן הם פעלו כך וכבר בשבוע הראשון שלחו לפה מטוס עם אנשי רפואה מארה"ב ומטוס נוסף של מתנדבים".
עזבו הכל ברגע אחד
לפתע הידיעות זרמו אליהם ללא הרף. עוד-ועוד קבוצות יצאו מאוקראינה בדרכם אליהם למעבר הגבול עם מולדובה, אך לחלק מהם אין דרכונים. הם עזבו הכל ברגע אחד, נמלטו עם תיק צד אחד. ללא תעודות, ללא מסמכים.
והנה במעברי הגבולות מתעקשים השוטרים שלא להכניס אדם ללא דרכון מסודר. "זו שעת מלחמה" הם טוענים בתוקף, ומי יודע איזה גורם עוין יכול לנצל את המצב להשתחל פנימה. אנשים שהגיעו ללא דרכון, נאלצו לחזור לאחור למדינה הבוערת, שבתוך שעות או ימים ספורים היתה אמורה ליפול.
מספר הרב זלצמן: "בסיעתא דשמיא נודע לי שאחד מהאנשים החזקים השולטים על תעשיית ההברחות במעברי הגבולות, הינו יהודי. בקשתי להיפגש עמו במידית. הסברתי לו בדמעות את המצב הנוכחי בשני מילים: באם שם במעברים ימשיכו להתעקש על הצגת דרכונים, זהו גזירת מוות לפליטים.
"הוספתי כי אנו חווים עתה כעין מצב שהיה בפרוץ השואה האיומה כשיהודים ניסו להימלט החוצה מפולין הבוערת. סיפרתי לו על הגאון רבי מנחם זמבה הי"ד שהבטיח כי כל מי שיציל יהודים, יהיה מי שיהיה, חלקו מובטח לעולם הבא.
"הדברים עוררו בו סערת רגשות אדירה, ולאחר דקה של מחשבה הבטיח לעשות מה שהוא יכול בנידון, אך ביקש שאחתום על ההבטחה הנ"ל כי הוא בן העולם הבא. מעולם לא עסקתי בדברים כמו אלו. אך לא היה מידי הרבה זמן לחשוב, נטלתי עט וחתמתי.
"היהודי הזה עשה את מה שעשה. ושעות אחדות לאחר מכן, קבלתי טלפון מהקצין האחראי על מעברי-הגבולות, כי מעתה ואילך כל פליט שיגיע מאוקראינה לגבולות, גם אין בידו דרכון, הוא יכול לעבור, ובלבד שיהיה בידו תעודה כל-שהיא שהוא מאוקראינה.
דרמה בליל שבת
ואז זה החל. זרם הפליטים בימים הראשונים של הפלישה הרוסית היה בסדר גודל של אלפים ליום. הפליטים המשיכו להגיע גם בשבת קודש ובקהילה נאלצו להכין 4 פעמים כל סעודה.
הרב זלצמן נסע בשבת לגבול אוקראינה, קיבל עשרות טלפונים והודעות טקסט, שילם כסף במידת הצורך, נתן פקודות לבשל בשבת לנשים וילדים, פעילויות החילוץ וההברחה כללו מקרים הומניטריים קשים בהם קשישים, פצועים, תינוקות שהגיעו למתחם הקליטה של הקהילה בשבת, "אם האנשים הללו היו נשארים באוקראינה, היה חשש גדול לחייהם, זה היה פיקוח נפש של ממש.
במהלך השבת סיפקה הקהילה ביחד עם מתנדבי איחוד הצלה, ארוחות שבת לפליטים השוהים במתחמי הקליטה של הקהילה ומאות מנות חמות לפליטים במעברי הגבול של מולדובה וקלטה מאות משפחות שחצו את הגבולות והגיעו לקהילה במהלך השבת.
"עשינו את הכול כדי שיהיה כמה שפחות חילולי שבת. גוי הדליק את האש ומה שיהודים היו חייבים לעשות דאגנו שיעשה בשינוי", מספר הרב. סעודות השבת ההמוניות נערכו לצד פעילות חירום להצלת עוד ועוד משפחות יהודיות עם ילדיהם.
במהלך השבת שיגרה הקהילה ארוחות שבת לפליטים השוהים במתחמי הקליטה של הקהילה ומאות מנות חמות לפליטים במעברי הגבול של מולדובה, זאת לצד קליטה של מאות משפחות שחצו את הגבולות והגיעו לקהילה במהלך השבת.
הרב זלצמן פיקד על פעילויות החילוץ גם במהלך התפילות ולאורך כל שעות השבת. פעילויות החילוץ וההברחה, שכללו מקרים הומניטרים קשים בהם משפחה יהודית בת 7 נפשות שהגיעה למעבר גבול בדרום מולדובה, וכן קשישים, פצועים, תינוקות שהגיעו למתחם הקליטה של הקהילה בשבת וטופלו על ידי צוות הקהילה ואיחוד הצלה.
מספר הרב: "באמצע סעודת השבת קיבלתי דיווח על קהילה חרדית שלימה מאוקראינה שנמצאת בגבול, הם התקשרו ואמרו שחששו עד ההגעה לגבול לדבר בטלפון, כעת הם בגבול, עשרות משפחות עם תינוקות, ילדים והורים. היו שם תינוקות שעדיין לא הוציאו דרכון ור"מים ומגידי שיעורים עם אזרחות ישראלית שקיבלו צווי גיוס לצבא האוקראיני, בגלל שההוראות לא היו ברורות היה אפשרות לחלץ אותם", נזכר הרב זלצמן בשבת הדרמטית, "הבנתי שזה מצב מורכב ושאני חייב להיות במקום. מיד יצאנו עם אוטובוס ומנות אוכל לגבול כדי לחלץ את הקהילה".
"מצאנו את עצמנו באוטובוס חשוך, בלי ספרים ובלי אפשרות לעשות דבר. הדרך שלפנינו אורכת 4 שעות, אז התחלנו לזמזם זמירות שבת", נזכר הרב. הוא מתאר את הנסיעה כאירוע מרגש במיוחד: "עברנו מזמירות שבת לשירים במעגל השנה, ראש השנה, תפילות יום כיפור, חנוכה. הייתה אווירה שקשה לתאר במילים".
באותה שבת התקבל דיווח על קהילה חרדית נוספת שהגיע לנקודה דרומית בגבול. לאחר שעברו את הגבול נשלחו לשטח מאות מנות. הרב זלצמן מספר על 'פטנטים הלכתיים' שהיו יכולים להיווצר רק בסיטואציה הייחודית בה הם היו. החל מטלטול מעל עשרה טפחים כדי למעט באיסורים ועד הזמנת משפחות העובדים הגויים לסעודות כדי שהבישול ייעשה גם עבורם.
נציגים בכל נקודות הגבול
הסיוע לפליטים החל עוד בגבולות, כאשר הרב זלצמן שלח נציגים מטעמו לכל נקודות הגבול עם אוקראינה שמטרתם הייתה אחת: לאתר יהודים ולשלוח אותם לקישינב. גם בצד האוקראיני היו פעילים ש'שלפו' יהודים וישראלים מהתורות הבלתי נגמרים ודאגו לזרז את העברתם. ומפני דרכי שלום וכדי לא לעורר זעם מיותר, במקרים רבים הם גם העניקו סיוע לאוקראינים שאינם יהודים.
כבר במפגש הראשוני בגבול קיבלו הפליטים ארוחה קלה, אחרי מסע שארך לפעמים ימים. מהגבול הם נשלחו לקמפוס הקהילה היהודית בקישינב, שם הם כבר זכו לארוחות טובות, יחס חם ודאגה לכל מה שנזקקו באופן ראשוני. לאחר מכן הם נשלחו לאחד מאחד עשרה בתי המלון שהיו בהסכם עם הקהילה לקבל את הפליטים.
הרב החליט להפוך את בית הכנסת שלו למקלט לפליטים אוקראינים, ואמר למתפללים הקבועים להישאר בבית, כי לא היה מספיק מקום היכן לשכן אותם, הרב זלצמן מספר כי לא הייתה ברירה. "אמרתי לאנשי העיר, לא להתפלל ולא לאכול כאן, כי לא היה לנו מושג איפה לשים אנשים שברחו מאוקראינה, היו לנו מקרים של ממש פיקוח נפש שלא יכלו להמתין לצאת השבת, מה שיכולנו לדחות לאחרי שבת דחינו".
"זכינו שמאות יהודי מלדובה השתתפו עמנו ועצם זה שלהבנתם חזינו את העתיד, יהודים שבקושי באים לבית הכנסת עמדו 24 שעות ועבדו במטבחים.
פליטים שהו תחת חסות הקהילה לפרקי זמן משתנים. היו כאלה שהייתה להם כתובת להמשיך אליה, כמו קרובים בישראל או מדינה אחרת, היו כאלה שאנשיו של הרב זלצמן היו צריכים לדאוג להם ליעד המשך, והיו כאלה שנשארו לתקופות ארוכות בשל נסיבות שונות, כמו בעיות בירוקרטיות או משפחה שנשארה באוקראינה. כולם זכו ליחס מיוחד, עד כמה שהתנאים איפשרו.
אך הטיפול הבירוקרטי לא יכל לספק מזון ולינה לעשרות אלפי הפליטים. כאן מדגיש הרב זלצמן את היהודים שפתחו את ליבם ונידבו תרומה קריטית להצלחת המבצע. היו אלה חבר מועצת העיר וינה שבאוסטריה, הרב יעקב פרנקל, ומנהלת ארגון 'עם אחד' בישראל הגב' אהרוני, שכבר בימים הראשונים למלחמה שלחו טונות של מזון לפליטים.
"התכוננו עם 60 טון מזון כמו קטניות, אורז, בשר ופירות. אך ברגע שפרצה המלחמה גילינו שיש מחסור חמור במוצרים בסיסיים כמו סוכר מלח וקמח, שאותם לא הכנו. היה צורך במשלוח דחוף של מוצרים אלה ו'המלאכים' מוינה סיפקו מיד את כל מה שנדרש", משחזר הרב זלצמן.
חופות בחצר בית הכנסת
כמות הפליטים הביאה איתה גם שמחות שלא יכלו להידחות לזמן אחר. 7 חתונות נערכו במהלך מבצע החילוץ, אחת מהן מרגשת במיוחד של זוג מבוגרים שהיו אמורים להתחתן באוקראינה, אך איבדו קשר עם פרוץ המלחמה. השניים נפגשו באקראי בחצר הקהילה וריגשו את כל הנוכחים בסיפורם יוצא הדופן. הרב זלצמן ערך בירור עם הרבנות הראשית בישראל לגביהם ולאחר האישורים הנדרשים, ערך הרב זלצמן חתונה מרגשת לשניים בחצר הקהילה.
הרב זלצמן משתף בסיפור מרגש במיוחד: "בוקר אחד אחרי התפילה שמתי לב לילדה שהייתה במתחם עם פנים עצובות במיוחד. ניגשתי אליה ושאלתי אם חסר לה משהו והיא השיבה שהיום הייתה אמורה להיות שמחת בת המצווה שלה. בררתי עם מי היא הגיעה אלינו והתברר לי שהיא נמצאת עם הסבתא שמאמצת אותה לאחר שהוריה נהרגו בתאונת דרכים לפני מספר שנים".
הסיפור נגע לליבו של הרב זלצמן שנרתם לסייע: "החלטנו שמארגנים אירוע. אשתי שתחי' נזכרה שבמשלוח הצעצועים ששלח הרב מאיר קווין, מנכ"ל עמותת "רפואה ושמחה", היו ערכות מיוחדות לבת מצווה. במקביל גייסנו שתי ליצניות רפואיות שהגיעו לעבוד בבית חולים שדה שפתח משרד החוץ הישראלי, וכן שני רופאים מאותו בית חולים, אחד זמר והשני מנגן. תוך שעות הופק אירוע מיוחד ומרגש".
טוב שכן קרוב
ומי מימן את הכל? שאלנו את הרב והוא השיב: "אכן, אלה לא סדרי הגודל שהכרתי ועד היום הסיפור הזה השאיר חוב גדול על הקהילה ועלי באופן אישי. היו גם יהודים מיוחדים שפתחו את ליבם וסייעו, חלקם מעדיפים להישאר בעילום שם, אך העלויות היו גבוהות מהתרומות". הרב מבקש להדגיש את תרומתו הנדיבה, בממון וברוח, של הרב שלמה נח מנדל מקנדה, ומשפחת נעכט היקרה שנענתה כבר בימים בראשונים לאתגר ופתחה את ליבה למען המטרה, אגודת ישראל בארה"ב, ועוד.
בעתות משבר מתגלה עם ישראל בתפארתו. הרצון לסייע ולהציל את עשרות אלפי היהודים שחיו באוקראינה עד לערב המלחמה הביא להתגייסות כוללת, אך נראה שהפעם עזרה מרחוק לא ממש יכלה לסייע, וסיפור ההימלטות מאוקראינה הדגיש את 'הטוב שכן קרוב מאח רחוק". השכן הקרוב הייתה הפעם הקהילה היהודית במולדובה בראשות הרב הראשי של המדינה, הרב פנחס זלצמן, שהפכה לכתובת הראשונית של עשרות אלפי יהודים נמלטים, מאז ועד היום.
צו השעה: ערבים זה לזה
לסיום הרב זלצמן מנצל את ההזדמנות בכדי לחדד נושא שחשוב לו מאוד: "אפשר לומר כי אנו עשינו את חלקינו, ב"ה עשרות אלפי הפליטים שעברו כאן טופלו ברוחניות ובגשמיות, במסירות נפש של ממש, כשעל כתפיי הקהילה ועלי באופן אישי עדיין מוטלים לפרוע הלוואות ענק שלקחנו לשם מצוות פיקוח נפש, אך זן הייתה השליחות שהוטל עלי, ואני עשיתי וממשיך לעשות זאת בשמחה, כשמידי יום עדיין מגיעים יהודים מאוקראינה ומשתכנים כאן חלקית או קבוע.
"האחריות על גורל יהודים אלו מוטל על כולנו באותה מידה, כל ישראל ערבים זה לזה. אך לצערי לאחר שהם הלכו מפה והמשיכו הלאה בכדי למצוא מקום קבוע, אין מי שדואג לגורלם ולעתידם. ולצערנו הרב יהודים לא מעטים כבר אינם שומרי תורה ומצוות באותה רמה שהיו באוקראינה וד"ל.
"וכאן המקום להזכיר את חסידי חב"ד על כל גופיהם וארגוניהם בערים שונות בארץ ישראל, שהם לקחו אחריות לדאוג לאותם פליטים. אבל אין הקומץ משביע את הארי. מדובר בעשרות אלפי יהודים שהיו מאורגנים בצורה כזו או אחרת בקהילות יהודיות ועתה אין להם אבא. זה לא דבר שמוטל רק על חב"ד, כולנו צריכים להירתם לכך. נכון כבר קצת מאוחר, אבל עדיין אפשר להציל, כל ישראל ערבים זה לזה.