גיטין דף כא
כיצד הכריע מרן הגראי"ל שטיינמן על כשרות מקווה טהרה בחו"ל?
מחובר לקרקע
פעם אחת הגיעה שאלה מטהרת המשפחה על המצאה של מקוה העשוי מפלסטיק [שהוא מחובר לקרקע] שניתן להקים בזמן קצר לאין ערוך ממקוה רגיל. כאשר שומעים על הצעה כזו בארץ ישראל ניתן לבטלה בקלות ולא להתייחס אליה, אך במקומות רבים בעולם יכול המקוה הזה לחולל מהפכה מבורכת.
מדובר במקומות שאם יוקם בהם מקוה מפלסטיק יהיה לתושבים מקוה ואם לאו לא יהיה להם מקוה בתקופה הקרובה ושמא אף יוותרו בלא מקוה רח"ל. הפיתוח הגיע לפתחו של אחד מגדולי תלמידי החכמים שבדור, בקי עצום ומופלא בתורת מקואות, שאמר שלפני הכל יש להניח השאלה לפני מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שיכריע אם להזדקק לדבר אם לאו? והאם יש בכך פרצה אם לאו?
לא ניכנס כאן לכל הפרטים שהתעוררו, אך הנה דוגמה לפירצה אפשרית במיזם החדש: גם הרבנים שבדקו את המקוה ציינו שחובה להקימו אך ורק בפיקוח הדוק של רב מוסמך ובקי, וכאן נשאלת השאלה אם המקוה מגיע מוכן מראש יחסית, מי ערב לך שאדם בלתי מוסמך לא יתפתה להקים בעצמו את המקוה, צעד שעלול להוביל למכשולות מדאורייתא. מאידך אתה יודע בוודאות על מקומות שכרגע אין בהם כלל מקוה והפיתוח הזה יכול להוות קרש הצלה גדול שיציל יהודים מכריתות רח"ל. מי יכול ליטול על כתפיו הכרעה נוראה וגורלית שכזו?
כאשר הוצגה השאלה בפני הגראי"ל התבטא שזו שאלה קשה מאוד, ובמשך זמן ארוך מאוד דן בה מכל צדדיה בשיקול דעת נוקב, לבסוף הכריע שאי אפשר להתיר זאת.
אך מה לגבי כל המקומות שפיתוח זה יכול להצילם? נענה רבנו ואמר: מצינו שחז"ל פוסלים מים שאובים לטבילה, ודעת הרבה ראשונים והפוסקים שזהו רק מדרבנן. ואיך פסלו זאת חז"ל והרי ברור שמקוה ממים שאובים הוא מצוי ונגיש בלא השוואה למי גשמים, והיה ניתן להציל הרבה חייבי כריתות רח"ל, ובכל זאת חז"ל פסלו. אכן דעת לנבון נקל, אין הכוונה ללמוד מגזרת חז"ל כי אם בבחינת מראה מקום, שהאפשרות להציל יהודים איננה השיקול המכריע היחידי.
(מוסף שבת קודש ית"נ פר' חוקת תשע"ה)