"וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (בראשית ל"ב, י"א)
מר חשוון תשנ"ז
הפסד זמן
בשמחה רבה התבשרנו על הולדת בן לאחי מנחם שליט"א, וביום שני לסדר חיי שרה נסענו לירושלים כשהרב משמש כסנדק. מיד כשנכנס למכונית של יהודה פורת, שאל אותי ראש הישיבה אם אני לא אומר שיעור. אמרתי לו שאני מוסר שיעור אחה"צ, אבל אני מפסיד חברותא טובה את הר"ר חזקיהו מישקובסקי.
וענה: "אין הכי נמי, אתה עוד יכול לרדת"…
והוסיף: "אני לא יודע למה אני נוסע, אפשר להרוויח עוד כ"כ הרבה זמן של לימוד. כשרבי חיים קנייבסקי נוסע חושב בלימוד, ואני?!"… ומיד החל באמירת תהילים.
בזמן שהקול קול יעקב
בדרך עצרנו, ומרן ירד ואמר תפילת הדרך. כשנכנס מיד פתחתי ואמרתי כמה המצב קשה, אווירת מלחמה, וכ"כ הרבה צרות. וענה: "בזמן שהקול קול יעקב – אין הידיים ידי עשו". ואמרתי: "מה רוצים? הרי יש ריבוי תורה בכמות, בעלי תשובה וכו'", וענה: "אין הכי נמי, אבל יש מחלוקת ושנאת חינם וזה גורם לכל הצרות! לולא זאת כלל ישראל היה במצב הרבה יותר טוב!"
ושאלנו: מדוע היום אין איכות ויש כמות.
ומרן השיב ודיבר על עולם הזה: "פעם בעיירה הלחם היה קמח ומים – ותו לא, לא היו צריכים כשרות כי אין הרבה בעיות. היום על לחם צריך כשרות, כי יש בו כ"כ הרבה מרכיבים. פעם ידענו כשהגיע דבר עם 'הכשר' זה בעיה, כי מה פתאום צריך הכשר, האוכל היה פשוט וזה היה מספיק. והיום?"…
חובת האדם בעולמו
יהודה פורת דיבר על הר"ר… כמה הוא לוקח על עצמו חובות עם כל הכוללים. ואמר מרן: "מי יודע כל אחד למה הוא בא לעולם הזה. תיקחו לדוגמא את הפונוביז'ער רב, אם הוא היה מחבר ספרים, עשר עשרים ספרים, היו קצת מסתכלים וכו', אבל כל תפקידו בעולם הזה היה בהקמת ממלכת התורה.
מוציאים ספרים וכו'. מי זכה לתלמידים על ידי ספריו? אחד!", ובהתרגשות גדולה פרץ הראש ישיבה בבכי: "החפץ חיים!… הוא היחיד שזכה וזוכה עד היום הזה".
אף אחד לא יודע מה תפקידו בעולם הזה.
אסיפות הורים בישיבות
המשכנו לדבר מדוע לא עושים אסיפות הורים בישיבות קטנות, מסוג שמצויות שם בעיות חינוכיות. ואמר ראש הישיבה: "חבל שרמי"ם ומלמדים לא קוראים מיד להורים, לפני שמתפוצצת אש גדולה. היו חוסכים הרבה בעיות".
אבל לגופם של דברים אמר, שאם הר"מ יגיד לאבא שבנו לא בסדר, האבא יתנפל על הבן ולא יחנך, וזה יותר גרוע. והוסיף: "מה יעזור לדבר, אם בבית יש דוגמה לא טובה. אצל רובם – בלא גוזמא – יש בעיות של שלום בית, האב מקניט את אשתו לעיני הילדים. אבל מה אפשר לעשות, אי אפשר לצאת בכזה 'קול קורא' לכולם, וחלקם באמת לא מוכשרים ללימוד גפ"ת בעיון. ולכן יש שם בעיות חינוכיות ולא יעזור לזה אסיפת הורים".
שמחה בלימוד
הגענו לברית, ומרן זצוק"ל כובד בסנדקאות ושמח. לאחר מכן עלה לישיבת 'באר אברהם', ודיבר ברבים כמה דקות, על כך שבחור בכל מצב משבר וכדו', צריך להיות מאושר ושמח על שזכה ללמוד, ואינו צריך לשים לב לקשיים, כי הוא מחזיק את העולם ולומד תורת ה'.
יום חמישי, ר"ח שבט
ייסורים
ביום ראשון קובי רוזנשטיין התקשר שהרב מצונן, מאד ואמרתי שאני רוצה שרופא יבוא מיד.
נכנסתי ביום שני אל חדרו, ומיד אמר: "עבירות" וכו'… אמרתי: "הראש ישיבה, אסור להקל ראש במצב, אולי זו דלקת ריאות… נביא רופא". ד"ר טלר אמר למדוד חום והיה 38.3, ור' יצחק רוזנגרטן הלך לקרוא לבחורים שיבואו לשיעור בבית, ובינתיים ישבתי ולמדתי לידו.
לפני שהתחלנו אמר בהתרגשות: "ב"ה כולי ניסים, אני סובל מ… וד"ר אדלר מאנגליה ראה צילומים ונבהל, וגם ד"ר שטיין מירושלים נבהל. ורצו לעשות ניתוח וב"ה מסתדרים בלי ניתוח. ניתוח הוא מסוכן, ומי אמר שזה יעזור. גם עם הריאות זה לא פשוט כל הזמן, וב"ה הכל בסדר. אין לי שום זכויות"… והחזרתי לו: "זכות הציבור".
והמשיך בהתרגשות: "היו לי אבא ואמא, אחים, כולם צדיקים ולא נשאר מהם כלום… כולם נשרפו, ואני נשארתי לבד… 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות', ב"ה זכיתי לילדים צדיקים, בנים, נכדים, נכדות, כולם צדיקים. 'מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי', הכל חסדים והכל ניסים".
אשרי האוזן ששמעה זאת.
החיים זה מופת
בערב שבת סידרו שיהיה חשמל למנין של הנץ, אף שמרן לא רצה כל כך.
השעון זז ולא נדלק, ומרן שמח מאד. נכנסתי ואמרתי לו: "ממש מופת". מרן חייך וענה: "כל החיים זה מופת! כל נשימה, כל רגע בחיים זה מופת!"
(הפנקס – קטעים מתוך יומנו האישי של הג"ר יצחק לוינשטיין זצ"ל)