באחרונה הבאנו כאן בעלון 'לקראת שבת' מספר פעמים מדברותיו של הגאון רבי אברהם גולדשמידט שליט"א, בנו של הגאון רבי אליעזר גולדשמידט זצ"ל ונין הסבא מסלבודקא זצ"ל. בתוך השיחה שמענו מפיו של הרב גולדשמידט שליט"א כל כך הרבה עובדות מרתקות וסיפורים מפעימים על גדולי הדורות, ורק מפאת קוצר היריעה לא יכולנו לפרסם את כולם. על כן אנו מביאים הפעם בס"ד צרור נוסף של סיפורים ועובדות שהרב גולדשמידט עצמו היה עד להם, או שמע אותם מפי בעלי המעשה עצמם.
זכה הרב גולדשמידט לגדול בצלו של מרן החזון איש זצ"ל, ובאמתחתו כמה וכמה סיפורים הזכורים לו מאותן שנים.
"אבי מורי, הגאון רבי אליעזר גולדשמידט זצ"ל, היה מרבה לדבר עם החזון איש בלימוד. הרי אבא בכלל תכנן לעזוב את בני ברק ולעבור לפתח תקווה, והחזון איש היה זה שעיכב אותו מהצעד הזה, ואף דאג לסדר לו דירה בקרבת מקום.
בכל אופן, פעמים רבות אבא היה לוקח אותי יחד איתו כשהיה הולך אל החזון איש, ולפעמים גם היה מבקש ממנו שיברך אותי.
כמובן שכשהם היו מתחילים לדבר, מיד היו צוללים לעומקן של הסוגיות השונות, ואני כילד בן שש או שבע, הייתי צריך לשבת בשקט ולהיזהר שלא להפריע להם. נו… לפעמים הצלחתי ולפעמים קצת פחות… אני זוכר פעם אחת שכנראה הפרעתי קצת יותר מהרגיל, ואז קרא לי החזון איש, הוא הוציא מהכיס שלו אולר ונתן לי לשחק בו, כדי שיהיה לי במה להעסיק את עצמי בזמן שהוא מפלפל עם אבי בנושאים הלכתיים.
בערב יום הכיפורים האחרון לחייו של מרן החזון איש, באתי עם אבא שביקש מהחזון איש שיברך אותי. הוא תפס אותי ככה, הסתכל עלי ואמר לי: "אברהם, זאלסט איבער קערן די וועלט" – תהפוך את העולם… אבא שלי קצת נבהל ואמר לחזון איש, "זאת לא כזאת ברכה גדולה…". בכל אופן, אבא תמיד היה מסתפק מה היתה הלשון המדויקת של החזון איש, האם הוא אמר "זאלסט איבער קערן די וועלט", כלומר בלשון ציווי, תראה להפוך את העולם… או שהוא אמר "וועסט איבער קערן די וועלט", כלומר, בלשון של קביעת עובדה, כמי שחוזה מה יקרה בעתיד ומבשר לי שאני אהפוך את העולם…
מצד אחד יש סברה לומר שהחזון איש בירך אותי, כי אבא הרי ביקש ממנו ברכה. מצד שני, הוא הרי הכיר אותי וידע שאני שובב לא קטן, אז אולי הוא פשוט ציין עובדה.
בכל אופן, בין אם היתה זו ברכה ובין אם היה זה ציווי, אני חושב שבמידת מה כך אכן היה, ובצעירותי הייתי 'הופך את העולם', בעיקר כיד ימינו של אבי מורי שהיה מבכירי הדיינים, שם הוא היה לוחם את מלחמות היהדות החרדית בעוז ותעצומות, ואני הייתי זה שבחש מתחת לפני השטח. לא פעם הייתי מתרוצץ בין גדולי הדור, כדי לשאול בשם אבי מה דעתו המדויקת של כל אחד ואחד מהם בענייני השעה הנוגעים, ובהתאם לכך היה אבא פועל, ועומד על משמר חומות הדת.
אגב, מרן החזון איש היה זה שדחף את אבי מורי, תחילה הוא שלח אותו להיות ר"מ בישיבת 'היישוב החדש', שם קירב אבא כמה וכמה בחורים והביא אותם לחזון איש ולעולמה של תורה, בהם כאלו שנהיו בהמשך ראשי ישיבות ומרביצי תורה ידועים.
כך למשל, זיהה אבי מורי שאחד הדיינים, מרן הגרי"ש אלישיב הוא אדם משכמו ומעלה, ולמרות שהרב אלישיב היה אדם שקט ולא התערב מיוזמתו במקומות שלא דרשו ממנו להתערב, אבא היה זה שהקפיד שלא יעשו שום צעד בלי להיוועץ בו, ותמיד היה אומר שלפני שמקבלים החלטה צריכים לגשת לרב אלישיב ולשמוע מה הוא חושב על כך.
וכבר סיפרתי שמרן החזון איש שהכיר את הקשר החם שהיה לאבי עם מרן הגרי"ש אלישיב, השתמש בו גם כדי לקדם את השידוך של מרן שר התורה רבינו הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שכן אבא היה בן בית אצל החזון איש והיה בידידות מאוד גדולה עם הרב אלישיב.
**
שמעתי מאבא דבר מעניין מאוד. הוא בא פעם אל מרן החזון איש, ונתן לו לקרוא 'שטיקל תורה' שהוא כתב. אבא אמר לחזון איש שהיה לו מהלך מאוד יפה בדברי הגמרא בסוגיא מסוימת, והוא ניסח אותו תחילה בצורה פשוטה ולאחר מכן שיפר את הניסוח ונתן לי סגנון שמקובל יותר בעולם הישיבות, אבל החזון איש מיד העיר לו על כך: "הראשונים לא דיברו ככה!", והוסיף שצריכים ללמוד מהראשונים איך לכתוב חידושי תורה ומהלכים בסוגיות.
בהקשר זה אספר מעשה ששמעתי מדודי הגאון רבי אליעזר פלצינסקי זצ"ל, שכשהחזון איש הדפיס את ספרו על 'קדשים', הוא ביקש מהדוד שלי שייקח עותק אחד של הספר ויעניק אותו לרב מבריסק שהיה ידוע באופן מיוחד במינו בידיעות המסכתות שבסדר קדשים. מספר הדוד, איך שהוא נתן את הספר לרב מבריסק, שקע הרב זצ"ל בעיון מעמיק בספר והחל לדפדף מכריכה לכריכה במשך זמן רב. כשסיים לעבור על כל הספר, הוא אמר לדודי שהמתין שם לשמוע את התגובה: "ער האט דאך גארניטש איבער געלאזט" – הוא הרי לא השאיר שום דבר מבלי לעסוק בו!
בכל אופן, אבא היה אוהב ללכת להתפלל בלילות שבת אצל מרן החזון איש במניין שהיו עושים בביתו, אבל אני הייתי משתעמם שם נורא, לא היו לי שם חברים בגילי, ולכן תמיד הייתי מנסה לבקש מאבא שיבוא איתי להתפלל בפוניבז', שם היו לי חברים רבים.
באחת הפעמים שוחח אבי עם הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, שביקש ממנו שבפעם הבאה שהוא מגיע אל החזון איש, ישאל אותו איזו שאלה חמורה שהרב קרייזווירט התחבט בה מאוד, ואבי מורי הסכים לשמש כשליח שלו לעניין זה. התוכנית שלו היתה שבאותו ערב שבת הוא יצעד לבית החזון איש, יתפלל אצלו קבלת שבת ותפילת ערבית, וכך הוא ימצא הזדמנות לגשת אליו עם השאלה של הגר"ח קרייזווירט, אבל כשיצאנו מהבית בערב שבת, כדי ללכת לבית הכנסת, אני ממש התחננתי לאבא שיבוא איתי לפוניבז' כי נורא ישעמם לי אצל החזון איש… אבא נעתר לתחנונים שלי, ותכנן לשאול את החזון איש את השאלה למחרת, או באחד הימים הקרובים כי ממילא הוא היה מרבה לבקר אצלו ולשוחח עמו.
התפללנו בפוניבז', אני גם מצאתי זמן לשחק ולהשתולל עם החברים, והכל התנהל כשורה. גם למחרת, בבוקר יום השבת, הלכנו להתפלל בפוניבז', ופתאום באמצע התפילה הגיע מישהו וסיפר שהחזון איש נפטר…
אני זוכר שהייתי המום, מה? החזון איש ? מה פתאום! הוא בכלל לא היה חולה, זה לא יכול להיות. בלי לחשוב הרבה יצאתי בריצה מהירה, דילגתי ביעף על המדרגות היורדות מהישיבה, טסתי לבית החזון איש ששכן איפה שהיו מתנוסס לתפארה תלמוד התורה תשב"ר, ברח' חזון איש, וכשהגעתי לשם כבר הבחנתי שבחוץ מתחילים להתגודד אנשים. הייתי ילד כבן שמונה, נדחקתי בין האנשים ושאלתי בחשש: זה נכון? והאנשים שם ענו לי בצער רב שאכן, זה נכון…
הייתי מסוחרר, הרגשתי שאני חייב לחזור לישיבה ולספר את זה לאבא שלי. הסתובבתי לאחור ויצאתי בריצה בכיוון ההפוך, עליתי את כל העלייה ולאחריה את המדרגות הרבות, הגעתי לישיבה, וכשראיתי כמה בחורים בחוץ, ניגשתי ואמרתי להם: "שמעתם? החזון איש נפטר…".
באותו רגע חטפתי תפס אותי בחזקה אחד הבחורים: "היי ילד, תשמור על הפה שלך", הוא אמר לי, "איך אתה מדבר? אתה יודע מי זה החזון איש? לא אומרים דברים כאלו!!!".
אני בכיתי, ואמרתי להם, "בטח שאני יודע מי זה החזון איש, הייתי אצלו המון פעמים. אבל זה אמת! עכשיו הייתי בבית שלו וראיתי שם את כל האנשים שמתאספים מסביב…".
**
הסיבה שבגללה היה הכעס, לא היתה סתם רוח קנאות שלבשה את הבחור הזה. הבחורים בישיבת פוניבז' היו באמת קשורים עם החזון איש, הם אהבו אותו אהבת נפש, כי הוא היה משקיע בהם, הוא היה מגיע לישיבה בשמחת תורה כדי לרקוד עם הבחורים ולשמוח איתם בשמחת התורה, הם היו באים אליו והוא היה מדבר איתם בלימוד, מדרבן אותם לעמול ולהתייגע.
כמו שהחזון איש זיהה את הכוחות שהיו באבא שלי, הוא זיהה כך את כל מי שרק עבר לידו. היתה לו טביעת עין מאוד מאוד חדה על אנשים, והוא יכול היה לזהות מראש מה יצא מכל אחד. זה מדהים.
אבא סיפר לי שהחזון איש השקיע הרבה בשידוך של מרן ראש ישיבת סלבודקא הגאון רבי דב לנדא שליט"א. הוא זיהה עליו כבר בצעירותו שהוא עתיד להיות אחד מגדולי הדור, והוא טרח רבות בשידוך כדי לוודא שהגר"ד לנדא ייכנס למשפחה שתרומם אותו ותאפשר לו להיות גדול הדור. ואכן, רבי דב התחתן עם ע. שר, נכדתו של ראש ישיבת סלבודקא הגאון רבי אייזיק שר, ובתוך זמן קצר כבר התמנה לר"מ בישיבה. החזון איש אמר לאבי מורי על רבי דב לנדא בזו הלשון: "ער איז דך א שאגת אריה'דיגער", כלומר הוא הרי 'שאגת אריה'ניק', הוא חושב ולומד כמו ה'שאגת אריה', שגאונותו היתה לשם דבר עוד לפני 250 שנה!