שח רבי שמשון פינקוס זצ"ל: "אני עצמי זכיתי להרגיש פעם מהי תפילה מעומק הלב. היה זה בקטנותי, בערך בגיל חמש. באותה תקופה התגוררנו באמריקה. פעם בליל שבת עלה לי החום, ומאחר וגרנו בבית בעל שתי קומות, בקומה השניה היו חדרי השינה שלנו ובקומה הראשונה היו נערכות סעודות השבת, הודיעה לי אמי שלא אוכל להשתתף בסעודת השבת משום שאין בכוחי לרדת מחדרי לקומה הראשונה.
"כשהגיעו אבי ואחי מהתפילה חשתי רצון עז לאכול עם כולם את סעודת השבת. כולם באו לבקר אותי בחדרי, ואז הודעתי להם שברצוני לסעוד עמם. אמי אמרה שאי אפשר, מאחר ויש לי חום. אולי תמדדו לי את החום פעם נוספת? התחננתי לפניהם, מתוך תקוה שהחום ירד ואוכל לרדת לאכול. והם הסכימו.
"בשעה שהלכו להביא לי את המודד חום, פניתי לרבש"ע בתפילה מעומק הלב שיוריד לי את החום. אבל לאחר שמדדו לי אותו התברר לאכזבתי שהחום עדיין לא ירד. אבל אז ארע הנס. אבי אמר לאמי: 'נו, נוותר לו, נניח לו לרדת לאכול אתנו למרות שיש לו חום'.
"באותה שעה הרגשתי בחוש איך שתפילה עוזרת מיד. ואמנם לא בכיוון שאני חשבתי, הורדת החום, אך הדבר שכה רציתי והתפללתי עליו, התקיים במלואו. אכלתי את סעודת השבת עם כל המשפחה.
"חשבתי לעצמי שממעשה זה ניתן להפיק שני לקחים חשובים: א) תפילה מעומק הלב נענית מיד. ב) אין צורך לתת 'עצות' כביכול לקב"ה כיצד לעזור לנו. הוא יתברך כבר ידאג לעזור לנו ולהיטיב עמנו בצורה המופלאה ביותר הנראית בעיניו".
(אהל מרים – שיחות הגר"ש פינקוס)