סיפר לי הסבא רבי מרדכי יהושע קרויזר זצ"ל, שכשהוא רצה להשיא את בתו שהיתה מוצלחת מכל הבחינות וגם היתה נכדתו של רבי חיים מוולוז'ין, מצד אמה. הציעו לו את רבי אהרן קצנלנבוגן, שהיה אז כבן שבע עשרה.
הסבא היה תלמיד חכם מופלג, הוא היה אומר כל יום 12 שיעורים בבתי כנסת שונים בכל שעות היום, לפני הנץ, אחרי שחרית כותיקין לפנות ערב, בלילה, באמצע היום, היו לו שיעורים לרוב.
אבל הוא לא סמך על עצמו, ורצה שאדם גדול יבחן עבורו את רבי אהרן קצנלנבוגן, כך הוא סיפר לי, לכן הוא שלח אותו להיבחן אצל רבי זלמן סנדר שפירא זצ"ל, מבני משפחתו. רבי זלמן סנדר היה גאון עצום, הוא היה לומד בחברותא עם רבי חיים בריסקער! במשך מספר ימים הוא בחן את רבי אהרן קצנלנבוגן, ולבסוף כתב מכתב לסבא שלי, שבו הוא מפרט את תוצאות הבחינה. אתם יכולים לקחת את הבחור הזה לחתן, הוא כתב, אני מעיד עליו שהוא יודע את כל השו"ע 'יורה דעה', עם כל הש"ך והט"ז ואת כל 'חושן משפט' עם הש"ך והט"ז והסמ"ע. בחור בן שבע עשרה שנה!!!
אחרי החתונה שלי, היה לנו סדר, אני ועוד כמה אברכים, למדנו עם רבי אהרן קצנלנבוגן. הרי הוא היה דוד של אשתי, אז יכולתי לבקש ממנו שילמד איתי…
מה למדנו? חומש רש"י. היום זאת בושה גדולה לבחור ישיבה או לאברך ללמוד חומש עם רש"י. בחור שכבר יודע ללמוד חידושי רעק"א, ילמד חומש עם רש"י? זה לא נעים, אבל אנחנו כן למדנו חומש עם רש"י. השיעור היה נמשך שעתיים, ולא הספקנו ללמוד יותר משני פסוקים בכל פעם. למה? כי בתוך שני הפסוקים הללו, הוא היה מכניס את כל הש"ס, את כל הילקוט שמעוני, שעתיים רצוף הוא היה מדבר על שני פסוקים. היה לי איתו סדר לימוד גם בטור ושו"ע. איזו גאונות!
היום אנחנו בדור יתום. לומדים מעט מזעיר ממה שהיה אז. 'א שמעק טאבק' במסכת בבא קמא ועוד 'א שמעק טאבק' במסכת בבא מציעא, וחצי קמצוץ טבק במסכת קידושין. לומדים עשרה דפים בעיון ועוד 25 דפים בבקיאות במשך 'זמן' שלם, ואולי אני אפילו מגזים, זה מדי הרבה 25 דף ללמוד ב'זמן' אחד…
ובמשך השנה הם חזרו על מסכת קידושין המונה 82 דף, עשר פעמים!!!
אז מה תגידו? זה הראש. להם היה ראש חזק ולנו אין כאלו כשרונות… זאת טעות! זה לא נכון! תדעו לכם, לכולכם יש ראשים טובים! לומר שאין לכם כישרונות זה רק תירוץ. הסיבה האמיתית היא שמונחים בעוד דברים. מתעניינים בעוד דברים צדדים, וזה מוציא את הראש מהתורה!
הבן שלי ר' יצחק זונדל, (הגאון רבי יצחק זונדל שטרן שליט"א מרבני קהילת הפרושים), למד אצל הגאון רבי נטע פריינד, בתלמוד תורה 'עץ חיים'. בכיתה האחרונה, לפני שעולים לישיבה קטנה. הם למדו אצלו מסכת קידושין , ועד היום, כך מעיד בני, הוא זוכר את מסכת קידושין טוב יותר מכל המסכתות האחרות שבש"ס. למה? כי את זה הוא למד אצל רבי נטע, שלימד אותם בעיון גדול, ובמשך השנה הם חזרו על מסכת קידושין המונה 82 דף, עשר פעמים!!!
(אגב אורחא, דעו לכם שרבי נטע הוא מגדולי ירושלים. הוא מסתובב כאן ברחוב, אנשים לא יודעים בכלל, חושבים שהוא סתם עוד מישהו שמסתובב ברחוב, הוא מגדולי ירושלים! נדמה לי שרהגרא"ז מלצר מצטט אותו בספרו, עוד כשהיה אברך צעיר החידושים שלו היו ראויים להיכתב בספרו של הגרא"ז מלצר!)
הם חזרו על מסכת קידושין עשר פעמים בשנה אחת, זה נכנס להם לראש, כמונח בקופסא! פעם, בחור שלמד בישיבה לא עניין אותו מה שקורה ברחוב. לא עניין אותו מה הנייעס של המדינה. את מי זה מעניין? כן מדינה לא מדינה, מה זה נוגע אלי???
בין ההצעות שהגיעו אליו היה גם בחור אחד שהיה מתמיד עצום
בתקופת כהונתו של המהרי"ל דיסקין כרבה של בריסק, היה שם 'ראש הקהל', יהודי עשיר מאוד ובעל יכולת, שהיתה לו בת כלילת המעלות. הוא חיפש עבורה חתן תלמיד חכם, והציעו לו כמה וכמה תלמידי חכמים מופלגים.
בין ההצעות שהגיעו אליו היה גם בחור אחד שהיה מתמיד עצום, לא היה לו בעולמו שום דבר מלבד עסק התורה. דא עקא, הבחור הזה לא היה מהמוכשרים ביותר. יודעיו ומכריו הגדירו אותו כ'בינוני' בכישרונות.
ראש הקהל חשב לעצמו למה לי לקחת בחור בינוני? הרי הבת שלי מוצלחת ומוכשרת, כסף לא חסר לי. אני יכול לקחת עילוי שבעילויים, למה לי להסתפק בבחור עם כישרון בינוני?
אבל בלי לשאול את הרב לא מקבלים כאלו החלטות. הוא ניגש אל המהרי"ל דיסקין ושאל את פיו. האם להתייחס לכזאת הצעת שידוך, או שעדיף לדחות אותה בנימוס ולהמתין שתבוא הצעה טובה יותר.
אמר לו רבי יהושע לייב, שזה נשמע שידוך מצויין. הוא ממליץ בחום, כדאי לעשות את השידוך הזה.
הקשה ראש הקהל, ילמדנו רבינו, הרי כתוב שצריכים לקחת תלמיד חכם כחתן, ואני יכול לקחת תלמיד חכם גדול יותר, למה לי להסתפק בבינוני?
אבל רבי יהושע לייב, רוח אחרת היתה עמו. הוא אמר פשט מאוד חזק על המשנה בפרקי אבות "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני".
מה הפשט הפשוט? מי שלומד תורה למרות שאין לו יכולת כלכלית, הוא רעב ללחם ובכל זאת לומד ולומד, סופו שיהיה עשיר ולא יחסר לו דבר ויוכל ללמוד תורה בהרחבה, וכן להיפך חלילה.
המהרי"ל דיסקין הסביר את זה באופן נוסף, על כישרונות. מי שמקיים את התורה ועוסק בה מעוני, עם כישרונות חלשים, הוא עני בכישרונות. יש לו ראש חלש, ובכל זאת הוא עוסק בתורה, סופו לקיימה מעושר. הוא יהיה עם כישרונות ברוכים, עם זיכרון נפלא והבנה מעמיקה ומיוחדת במינה. וכין להיפך…
שמע ראש הקהל לעצתו ועשה את השידוך. ואכן, האברך הצעיר עלה ונתעלה והיה לאחד מגדולי הדור, הלא הוא רבי יוסף זונדל מאיישישוק, שכתב חיבורים מופלאים ונרחבים על כל ארבעת חלקי ה'שולחן ערוך', 'גנזי חיים' על אורח חיים, 'אולם המשפט' על חושן משפט, 'חדרי דעה' על יורה דעה ו'חוקי העזרה' על אבן העזר. הוא היה נערץ על כל גדולי דורו, והחפץ חיים היה נוסע אליו, מראדין הסמוכה לאיישישוק, כדי לדבר איתו בלימוד ולהתייעץ עמו בנושאים שונים. (החפץ חיים גם ביקש ממנו הסכמה לספרו 'ליקוטי הלכות').
הוא היה בינוני! כישרון חלש… אבל הוא התייגע בתורה, והיה לאחד מגדולי הדור.
לא פעם מגיע אלי בחור ואומר לי "המשגיח, יש לי כישרונות חלשים", ואני אומר לו "אולי אתה צודק, אולי באמת אין לך כישרון חזק, אבל מי מונע ממך להיות מתמיד? מי מונע ממך להתייגע בתורה. גם זה תלוי בכישרונות שלך? לא! זה תלוי אך ורק בבחירה האישית שלך. צריכים לקבל קבלה, ללמוד שלושה סדרים מלאים, אני לא מבקש יותר משלושה סדרים, אבל שזה יהיה העיקר. מה זה משנה מה נותנים לאכול בחדר אוכל בארוחת הצהרים? מה זה משנה מה מדברים החברים? התורה צריכה להיות העיקר. בחור ישיבה צריך שתהיה לו בושה פנימית כשהוא מדבר דברים בטלים! כך צומחים להיות גדול בתורה.
(חלק ממאמר נרחב שיופיע אי"ה בגליון 'לקראת שבת')