"אל נא תשת עלינו חטאת" (י"ב, י"א)
שנינו במשנה באבות (ד, יב): "יהי כבוד חברך כמורא רבך". מורא הוא דבר המסור לשמים, הוא מצוי בלבו של אדם. יש אפוא, צורך לכבד את הזולת בלב! איך מכבדים את הזולת בלב? על ידי שמחפשים בו מעלה! כשאתה מוצא מעלות שיש לזולת, הרי אתה מכבד אותו גם בלב.
לפני כמה שנים היה סיפור עם מטוס מלזי, שהמריא ממלזיה לסין ועקבותיו נעלמו ממסכי המכ"ם. חיפושים רבים לא העלו תוצאות. המטוס, עם מאתים וארבעים הנוסעים, נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. ביומיים הראשונים עלה חשש שאחד מנוסעי המטוס היה ישראלי. "אין מקום בעולם שאין ישראלי", אמרו.
לבסוף התברר שאותו ישראלי, אכן היה אמור לטוס בטיסה הזאת, ומעשה שהיה כך היה: הוא הלך לקנות כרטיס טיסה אצל סוכן נסיעות במלזיה. לפי השם זיהה הסוכן שהוא יהודי, וסיפר לו שגם הוא יהודי. שני היהודים התחבקו, התנשקו והחלו לספר סיפורים זה לזה.
בתוך הדברים שאל הסוכן: "למתי אתה רוצה את הכרטיס?"
"לטיסה שתצא בלילה", השיב.
"היום יום שישי. הלילה הוא ליל שבת. אתה מעוניין לטוס בשבת?", התפלא הסוכן.
"כן, אין לי בעיה עם זה. אני לא דתי".
"סלח לי! עד כאן!", אמר לו הסוכן. "אני יהודי, ואני לא מוכר כרטיס ליהודי לטוס בליל שבת".
"מה זה עסקך מתי אני נוסע?", התעקש הנוסע. "אתה תעשה את העבודה שלך, ותמכור כרטיס!".
"לא מוכר! יש עוד סוכני נסיעות במלזיה".
משנוכח לראות שהוא לא ימכור לו בשום פנים ואופן, פנה לסוכן אחר, גוי, ורכש כרטיס. הגיע הביתה והחל לארוז את המזוודות. הטיסה נועדה לשעה שתים בלילה.
דא עקא, במשך כל הזמן הזה לא הפסיקו מחשבות לנקר במוחו, על הסוכן היהודי שהסכים להפסיד כסף בשביל השבת. 'הוא הרי מרוויח פרמיה על כל כרטיס שמוכר, ולא זו בלבד, אלא אם יוודע למעסיק שלו על כך שסירב למכור כרטיס, הוא עלול לפטרו מהעבודה. הוא מוכן להסתכן ולאבד את פרנסתו בשביל דבר כזה שנקרא שבת, ואילו אני משלם כסף כדי לחלל שבת?'
המחשבות לא הרפו ממנו, עד שהחליט: אני לא ארמוס את הערכים של סוכן הנסיעות! אם אסע בשבת הריני דורך על הערכים שלו! עלי להתחשב ברגשות שלו!
הנוסע הישראלי החליט לכבד את רגשותיו של הסוכן ולא לרמוס אותם, גם אם הסוכן לא רואה ולא יודע. ברגע של התעלות החליט: אני לא נוסע! ומשום שפחד שיתחרט – קרע לגזרים את כרטיס הטיסה.
למחרת בבוקר התפרסמו החדשות בכל העולם: המטוס נעלם! חייו ניצלו! ביומיים הראשונים חששו במדינה שהוא היה בין הנוסעים בטיסה זו, וחששו לחייו.
ביום ראשון היו משרדי סוכני הנסיעות סגורים. ביום שני הוא הגיע לסוכן הנסיעות ואמר לו בהתרגשות: "הצלת את חיי! בסופו של דבר לא טסתי בטיסה הזאת! ולמה? את האמת אומר: לא משום שכיבדתי את השבת, אלא משום שכיבדתי את הרגשות שלך. לא רציתי לרמוס את הערך העליון שלך!"…
"אבל", הוסיף ואמר, "את השבת הבאה אני רוצה לשמור, כי רוצה אני לכבד את השבת! השבת הצילה אותי ואני מעוניין לכבד אותה! עכשיו אני מבקש ממך שתסביר לי מה זו שבת, ולמה צריך לכבדה".
כמה חשוב לא לפגוע ברגשות של הזולת! ולא רק שלא לפגוע בו בפניו, אלא אפילו כשהוא לא רואה, לא שומע, לא יודע – צריך לכבד אותו!
למנוע בושה מהאיש המגמגם
רבי בן ציון ברוק זצ"ל, ראש ישיבת נובהרדוק, סיפר שפעם אחת הלך ברחוב בוילנא עם גדול הדור, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, מחבר ספר ה"אחיעזר", והם שוחחו בדברי תורה.
פתאום ניגש אליו בן אדם, ושאל אותו: "כבוד הרב! אולי תוכל להגיד לי היכן גר איש פלוני?"
רבי חיים עוזר הסביר לו בדיוק: "תעלה כאן במדרגות לרחוב למעלה, תפנה ימינה, ומיד אחר כך שמאלה, ושוב ימינה, בבנין השני". כשסיים להסביר, פנה אלי ואמר לי: "לך איתו. תלוה אותו עד המקום"…
"האמת", מספר רבי בן ציון, "לא הבנתי לשם מה ציוה אותי הרב ללוות אותו, הרי הוא הסביר לו בצורה הכי ברורה שיכולה להיות. אבל אם הרב אמר – מובן שעשיתי את מה שאמר.
"כשחזרתי, פניתי לרבי חיים ושאלתי לפשר הבקשה, והוא השיב לי: 'לא שמת לב שהאדם הזה היה מגמגם? עד שהעז לפנות אלי ולשאול אותי – זה לקח לו הרבה אנרגיה. לא נעים לו שידעו שהוא מגמגם. בסופו של דבר התגבר על עצמו ושאל. תאר לך שהוא יסתבך בדרך, ויאלץ לשאול שוב, ושוב להתבייש. רציתי למנוע אפשרות כזאת ולכן צויתיך ללוות אותו'"…
מדוע הניח הרב את ידו על הגמרא
סיפר רבי פנחס הירשפרונג:
"למדתי אצל רבי מאיר שפירא זצ"ל בישיבת 'חכמי לובלין'. בסוף הזמן, כשהייתי צריך לשוב הביתה, אמר לי רבי מאיר לעבור דרך וילנא ולהיכנס לרבי חיים עוזר: 'תוכל לראות שם מה נקרא אדם שלם', הוסיף ואמר.
"עשיתי כמצוות רבי, נכנסתי לרבי חיים עוזר והתחלתי לדבר איתו בדברי תורה. בתוך הדברים צטטתי גמרא במסכת יבמות דף נ"ז, ורבי חיים עוזר תיקן אותי: נ"ח. העזתי ואמרתי: רבי! זה עתה למדתי את הגמרא הזאת, והיא נמצאת בדף נ"ז. ורבי חיים עוזר אמר: נ"ח.
"הלכתי לארון הספרים, הוצאתי מסכת יבמות והבאתי אותה לשולחן. רבי חיים עוזר הניח את ידו על הגמרא ולא הניח לי לפתוח אותה.
"היה נראה לכאורה שרבי חיים חשש שאולי באמת הבחור – שלמד זה עתה את הגמרא – צודק, ויגרם בזיון בכבוד התורה.
"כשסיימתי לדבר עם רבי חיים עוזר מיהרתי לבית המדרש הסמוך, פתחתי את הגמרא ונוכחתי לראות שרבי חיים עוזר צדק. הגמרא שציטטתי אכן היתה בדף נ"ח כפי שאמר. התברר שהסיבה שרבי חיים עוזר הניח את ידו על הגמרא, ולא הניח לי לפתוח אותה, היתה כדי שאני לא אתבייש!"
(מתוך 'דורש טוב' – בהר)