*
מדיני ברכת כהנים
* מצוה מן התורה על הכהנים לברך את ישראל בכל יום. וכן המנהג ברוב המקומות בארץ ישראל. וברוב המקומות בחוץ לארץ נהגו שלא לברך ברכת כהנים אלא בתפילת מוסף של יום טוב, מפני שצריך לברך בשמחה, ובני ישראל בגולה היו טרודים במלאכתם ובפרנסתם, ולא היו שרויים בשמחה הראויה לברכת כהנים אלא בתפילת מוסף של יום טוב, בסמוך לסעודת היום.
* בשבע מילים מברכת כהנים מַפנים הכהנים את פניהם וידיהם לימין ולשמאל, כדי שתתפשט הברכה על כל המתפללים בבית הכנסת, ומאריכים בניגון ההברה האחרונה שלהן.
הכהן הראוי לברכת כהנים
* כהן רשע, אף שמפורסם לכל שעבר עבירות חמורות וטרם שב בתשובה, רשאי – וחייב – לברך ברכת כהנים, אך אם עובר את אחת העבירות 'להכעיס', נפסל מלברך.
* כהן שנשא אשה האסורה לכהן, כגון גרושה – כיון שחילל את קדושת הכהונה, פסלוהו חכמים מלברך ברכת כהנים.
* כהן ששתה יין – טהור או מעורב במעט מים – בכמות של יותר מ'רביעית', או ששתה רביעית יין טהור בבת אחת – פסול מלברך ברכת כהנים עד שתפוג השפעת היין.
* בזמנים עברו היו שותים יין במשך היום, ובשעת תפילת מנחה היתה השכרות מצויה, ולכן תיקנו חכמינו שלא לברך בה ברכת כהנים, שאסור לשיכור לברכהּ.
* אָבֵל לאחר שבעת ימי האבֵלות – לדעת השולחן ערוך יברך ברכת כהנים, ולדעת הרמ"א, במקומות שאין מברכים בכל יום, לא יברך עד תום שנים עשר חודש לפטירת אחד מהוריו.
* יש שנהגו שבתפילה המתקיימת ב'בית האָבֵל' אין מברכים ברכת כהנים; ויש שנהגו שהכהנים מברכים אף בבית האבל.
הטבת חלום בברכת כהנים
* אדם שחלם חלום אשר לא ידוע אם הוא טוב או רע, יאמר בשעה שהכהנים מאריכים בניגון בברכת כהנים את תפילת "רבונו של עולם" הנדפסת בסידורים, להטבת החלום.
* אף אשה יכולה לומר את התפילה הנ"ל מעזרת הנשים, ויועיל לה הדבר. והכהנים עצמם – יש שכתב שחלומותיהם נמתקים בעת שמברכים את ישראל, על ידי שמכוונים לכך בשעת הברכה.
* יש שכתב שברכת כהנים היא כעין נבואה, והחלום – על פי חז"ל – הוא אחד משישים בנבואה, והריהו 'בטל בשישים' בברכת כהנים.
מדיני קדושת הכהונה
* נאמר בתורה על הכהן: "וְקִדַּשְׁתּוֹ כי את לחם אלקיך הוא מקריב", ומפרשים חז"ל: "לפתוח ראשון" – כגון בעליה לתורה, "ולברך ראשון" – כגון בברכת המזון.
* אסור להשתמש בכהן. ואם מחל הכהן על כבודו – מותר להשתמש בו. ויש אומרים ששימוש חינם הוא בזיון לכהן, ועל בזיונו אין בידו למחול; ורצוי להחמיר.
* רופא כהן המעוניין לשמש כרופא בבית חולים, והדבר נצרך לו לפרנסתו – נחלקו הפוסקים באילו תנאים רשאי לעשות כן.