כתב הרה"ק בעל 'היכל הברכה' מקומרנא זיע"א בספרו 'מגילת סתרים' מעשה נפלא אשר סיפר לו חמיו הרה"ק רבי אברהם מרדכי מפינטשוב זיע"א ("ומעיד אני עליו שלא היה משנה בעד כל חללי דעלמא") את אשר הוא שמע באזניו מפה קדשו של הרה"ק מסדליקוב, בעל 'דגל מחנה אפרים' זיע"א, נכדו של אור שבעת הימים רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, אשר 'בדידיה הוה עובדא' והוא זה שראה את נפלאות זקנו להחיות מתים למעלה מדרך הטבע.
בעיירה מעז'יבוז', סמוך ונראה לביתו נאווה קודש של רבינו הבעש"ט, התגורר יהודי עשיר מופלג, ר' ליפא, אשר היה מתנגד מובהק לתורת החסידות בכלל ולרבינו הבעש"ט בפרט. אמנם היה ר' ליפא יודע ספר ומתנהג כאורח גוברין יהודאין, אבלשנאתו הנוראה לתורת החסידות העבירתו על דעתו
היה זה בתחילת ליל הסדר, כאשר אשתו של ר' ליפא יצאה לרגע אל חצר הבית. שולחן הסדר היה ערוך בטוב טעם ודעת, נברשות הפיצו אור יקרות, והמסובים אמרו את ההגדה בקול נעים ושתו מארבעת הכוסות. תוך כדי עריכת הסדר הבחינה בעלת הבית כי ראוי להוסיף עוד נרות לבנים ארוכים בפמוטות הכסף, והיות והנרות היו מונחים במחסן שבחצר, יצאה בעלת הבית אל החצר בדרכה אל המחסן, כדי להביא משם נרות.
לא חלפו דקה או שתיים עד שאשת ר' ליפא חזרה אל הבית, כשפניה חיוורות. היא בקושי הספיקה להשמיע קול צווחה עד שנפלה מעולפת על הרצפה. הקול נשמע בסלון הבית, והכל רצו לראות מה אירע לבעלת הבית. בראותם אותה שוכבת על הרצפה חסרת אונים, החלו לשפוך עליה מים צוננים ולנסות להעירה, עד שבקושי רב הצליחו להחזירה לחיים.
ישבה בעלת הבית על הכסא, רועדת כולה, וסיפרה בלחש את הסיבה שהתעלפה: דעו לכם, כי גופת ילד נכרי מת מונחת אצלנו בחצר… כל בני הבית הבינו היטב את משמעות הדברים. באותם הימים היו שונאי ישראל עסוקים בלהעליל עלילות דם על בני ישראל החפים מפשע וטוענים כלפיהם כי היות והם זקוקים לדם עבור אפיית מצות המצווה שלהם בחג הפסח הרי הם חוטפים נער נכרי ומקיזים את דמו.
ההמון הנכרי, הנבער מדעת, האמין לעלילה שפלה זו באמונה שלמה. משכך, היו שונאי ישראל משיגים פגר של ילד נכרי מת, אם שהיו הורגים אותו בעצמם, ואם שהיו מוציאים אותו מקברו, ואת הפגר היו מכניסים לביתו או לחצירו של אחד היהודים. המצאות פגר כזה, הייתה הוכחה ברורה ומוחלטת כי היהודי הוא זה שהרג את הילד הנכרי, ומכאן הייתה הדרך קצרה לפוגרומים שערכו הגויים בכלל היהודים שכאילו השתמשו בדם הילד עבור המצות.
העושים במלאכה בזויה ומרושעת זו היו בעיקר הכמרים האנטישמיים שהיו פזורים בערים ובעיירות. את מלאכתם הרעה היו פותחים בחדשים הסמוכים לניסן, בניסיון להשיג טרף לשיניהם. ומשעלתה בידם, היו מוצאים דרך פתלתלה להשליך את הפגר בביתו של יהודי, ותיכף היו מזמינים את השוטרים המקומיים לערוך חיפוש בביתו של החשוד, וכמובן שהשוטרים היו תמיד מוצאים את מבוקשם, וחייו של היהודי האומלל ובני משפחתו היו הופכים לגיהנום עלי אדמות.
בעלת הבית שמצאה את הפגר בחצר ביתה הבינה נכון את אשר מצפה לה, ובאותה מידה הבינו זאת גם בני הבית. האשה הוסיפה וסיפרה כי היא ראתה דמויות חשודות המסתובבות ומפטרלות סביב הבית. אין אלו, הסבירה, אלא שומרים מטעם המעלילים הרשעים, אשר הם משגיחים שלא 'נעלים ראיות' ולא נוציא את הפגר מביתנו.
אווירת החג הנהדרת שהייתה בבית הפכה לשוד ולשבר. כל בני המשפחה החלו לבכות ביודעם כי אין זה אלא זמן קצר מאוד עד אשר יבואו השוטרים לחפש את גופת הילד הגוי, ומני אז והלאה חייהם לא יהיו חיים. כל מחשבותיהם למצוא פתרון לצרה הנוראה לא הועילו מאומה, עד שדווקא בעלת הבית היא זו שהעלתה רעיון מקורי ואמרה לבעלה ר' ליפא: רוץ מהר אל הצדיק הבעל שם טוב, הגר בסמוך אלינו, ותבקש את ברכתו. הלא תדע כי בעל מופת הוא ודבריו חיים וקיימים.
ר' ליפא עמד משתומם מול ההצעה, וטען לאשתו: וכי אינך יודעת שאנכי מראשי המתנגדים לצדיק?! מה פנים יהיו לי, כשאני, המתנגד המובהק, יבוא ויבקש את ברכת הבעל שם טוב?! האשה החלה לזעוק מולו: האם משחקי כבוד מבקש אתה לנהוג כעת בשעה שחייך וחיי כל משפחתך מצויים בסכנה מוחלטת?! אולי תסיר מעמך את גאוותך ותסכים סוף סוף להודות על האמת כי מדובר בצדיק יסוד עולם אשר הוא גוזר והקב"ה מקיים?!
נבוך כולו היה ר' ליפא מהדברים ששמע, ואף הוא בסתר ליבו ידע כי הם צודקים בהחלט, והוא החל להצטדק: חלילה וחלילה, בוודאי שאיני מסרב ללכת אל הבעש"ט, אלא שחושש אני כי דווקא הבעש"ט הוא זה שלא יסכים לראות את פני, שהרי הוא יודע כי כבר רבות בשנים אנכי עומד בראש המתנגדים לו במעז'יבוז', ואולי הוא יחליט עכשיו לגבות את חובו ויסלקני מביתו בבושת פנים.
האשה, שהתגלתה לפתע כיודעת דבר או שניים בהליכות הצדיקים, נענתה ואמרה לו בתוקף רב: לא מחשבותיו של הבעש"ט מחשבותיך ואין הוא עסוק בעניינים טפשיים ואסורים של נקימה ונטירה. הבעש"ט הוא צדיק הדור ונשמתו כוללת את כל יהודי דורנו, ואף נשמותינו בכלל זה, והגם כי חטאת נגדו, בוודאי יקבלך בסבר פנים יפות. ועתה, דחקה בו האשה ואמרה, אין לך אפילו רגע אחד להתמהמה, כי בעוד זמן קצר מאוד עתידים השוטרים כבר להגיע אל בתינו, לך אל הבעש"ט, ובוודאי הוא יפעל לנו ישועה בקרוב.
מצא ר' ליפא דרך כלשהוא להתחמק מעינם הפקוחה של השומרים שהשגיחו על מבואות ביתו ורץ במהירות אל ביתו של הבעש"ט שערך את הסדר בקדושה ובטהרה, כשצאצאיו ותלמידיו עוטרים את שולחנו. ר' ליפא התפרץ ובקול בוכים החל לצעוק: רבי, סלח לי ומחל לי על כל שחטאתי ופשעתי נגדך כל השנים, כי בצרה גדולה אנחנו. רבי, אל תזכור לי עוונות ראשונים, כי מקבל אני עלי מכאן ולהבא לחדול מכל מעשיי הרעים נגדכם. ועתה, יואיל רבינו לקרוע שערי שמים עבורנו, כי סכנת מיתה משונה וייסורים קשים מרחפת עלי.
הבעש"ט ביקש מר' ליפא להרגע ולספר בשפה ברורה את הסיבה שהביאתו הלום, והוא פתח וסיפר שלפני מספר דקות יצאה אשתו לחצר ומצאה שם גופת ילד נכרי, מוכנה ומזומנת לעלילת דם שתעמיד את כולנו בסכנה מוחלטת.
הבעש"ט התהרהר לרגע ופנה אל נכדו, הוא שלימים נודע כבעל 'דגל מחנה אפרים', ואמר לו ברגש קודש: אפרים, נכדי היקר, אל תתמהמה עתה וזאת אשר תעשה: קח את מקלי המונח כאן בפינת החדר, ולך יחד עם ר' ליפא אל חצר ביתו. שם תיגש לפגר ותאמר לו כך: זקני שלח אותי אליך לומר לך שתקום תיכף ומיד על רגליך ותבוא יחד עמי אל ביתו.
בראות הבעש"ט את ההלם המוחלט שתקף את נכדו לשמע שליחות זו, אמר לו הבעש"ט: אפרים יקירי, אל תירא ואל תחת, אל תחשוש מהפגר המת. עשה ככל אשר אנכי מצווך, ושוב לכאן במהירות יחד עם הפגר. ואל ר' ליפא אמר הבעש"ט: יכול אתה להמשיך בעריכת הסדר כתיקונה, לספר ביציאת מצרים ולקיים את כל מצוות החג, כי הלילה הזה הוא 'ליל שימורים' והוא מוכן ומזומן לניסים ולנפלאות.
במהירות רבה פנה ר' ליפא יחד עם נכדו של הבעש"ט אל החצר שם שכב הפגר, והנכד עשה ואמר ככל שאר ציווהו הבעש"ט. ואכן, למרבה הפלא, הפגר כאילו התנער משינה עמוקה, נעמד על שני רגליו והלך יחד עם הנכד אל ביתו של הבעש"ט, שם הורה לבעש"ט לפגר שהקם לתחייה שיישב יחד עימו על מיטת ההסבה.
דקות ספורות לאחר שהפגר הלך אל ביתו של הבעש"ט, נשמעו מהלומות על דלתות וחלונות ביתו של ר' ליפא שבחצירו הושלך הפגר. הייתה זו קבוצת שוטרים גדולה שבסבר פנים חמורות אמרה לבעל הבית: הגיעה לידיעתנו שמועה ברורה כי הייתם מעורבים בהריגת ילד נכרי כדי להשתמש בדמו עבור אפיית המצות. הנה אנחנו רואים על השולחן את המצות, ובוודאי שנמצא אצלכם גם את גופתו של הילד. איש אל יעז לזוז ממקומו, במשך כל זמן החיפוש!
במשך שעה ארוכה סקרו השוטרים את כל הבית והחצר, כשהם מחפשים את גופת הילד, ולשווא. הם היו בכל חדרי הבית, פתחו את הארונות והמגירות וחיפשו בכל מקום אפשרי, אך העלו חרס בידם.
הגויים, שהשליכו את גופת הילד אל החצר של ר' ליפא, לא ידעו את נפשם מפלא ומהשתוממות. הלא הם בעצמם הכניסו את גופת הילד לחצר, וכיצד נעלם הילד כאילו לא היה. לפתע, צעק אחד מהם, דעו לכם כי ראיתי את בעל הבית מתחמק מקודם מהבית והולך לבית שכנו הבעל שם טוב. בוודאי הוא לקח אתו יחד את הגופה והטמינה בביתו של הבעש"ט, שהיה שותפו למעשה זה.
השוטרים שנואשו מלמצוא את הגופה בביתו של ר' ליפא, קפצו על המידע החדש כמוצאי שלל רב ומיהרו אל ביתו של הבעש"ט כדי לחפש שם את הפגר.
תיכף כששמע הבעש"ט את הקולות של השוטרים בדרכם אל ביתו, הוא לקח את כובעו של נכדו השני, הלוא הוא הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' זיע"א, אחיו של בעל 'דגל מחנה אפרים', והניח אותו על ראשו של הפגר, אף הוסיף ונתן בידו 'הגדה של פסח' והורה לפגר: נהום! השמע קולות!
הפגר החי ציית כמובן לדברי הבעש"ט והוא החל להתנועע אנה ואנה במרץ רב ולהשמיע קולות משונים אותם כביכול הוא קרא מתוך ההגדה שהייתה בידו. גם שאר בני הבית המשיכו לקרוא את ההגדה בהתלהבות אש קודש, וכשהשוטרים נכנסו אל הבית הם לא יכלו כמובן לזהות אותו ולהכירו. הם חיפשו הדק היטב בכל הבית, אך גם בזו הפעם הם נאלצו להודות כי אין הם מוצאים מאומה.
רק כשוך הסערה הגדולה, כשהגויים התפזרו מאוכזבים על טרפם שנמלט מהם, קרא הבעש"ט לר' ליפא שבחצירו הושלך הפגר ואמר לו: עתה שהכל הסתיים, יצא שוב רוחו של הפגר ועליך להשיבו לאדמתו! קח את הפגר בחשאי והבא אותו לקבורה, מבלי שמישהו יבחין במעשיך.
עד כאן סיפר הרה"ק בעל 'דגל מחנה אפרים' להרה"ק מפינטשוב, את אשר חווה בעצמו. ממקורות אחרים שמע הרה"ק מפינטשוב את המשך הסיפור: הכישלון הצורב לא הרפה את ידו של הכומר הרשע במעז'יבוז' שהיה אדריכל התוכנית להעליל את עלילת הדם על היהודי החף מפשע, והוא החליט לחזור ולעשות שוב כדבר הזה.
היה זה בזמן אפיית המצות, כשהבעש"ט עזב את המאפייה והלך בפתאומיות ובהפתעה לביתו של הכומר הרשע, ואמר לו דברים כדורבנות: מדוע לך לחזור ולעשות רעות לעם ישראל? מפני מה אתה מחפש את רעתם ומבקש לשפוך דם נקיים? וכי אינך יודע שאני נמצא בעולם ואני יודע ומכיר את כל מעשיך שעשית ואת כל המעשים שאתה חפץ לעשות? הרי גם בשנה שעברה נסית לעשות כך, ולא עלתה בידך! הגיעה השעה שתדע כי הפגר שמת שהשלכת אל חצר ביתו של ר' ליפא, אני החזרתי אותו לחיים, והוא ישב על יד שולחן הסדר וקרא מההגדה בקול גדול.
הכומר נרתע מדברי הבעש"ט והוא נשבע כי יותר לא יחזור לסורו, ולא יהין לעשות עוד כדבר הזה. ואכן מני אותו היום והלאה לא נשמעו עלילות דם שקריות במעז'יבוז', בזכות כוחו הגדול של הבעש"ט.
**
אם פגר נכרי זה זכה לשעה של תחיית המתים בליל הסדר, הרי שמידה טובה מרובה היא שבוודאי כל אחד ואחד מישראל יכול לזכות בליל הסדר לתחיית המתים אמיתית בנפשו וברוחו.
וכך למדנו הרה"ק הישמח ישראל מאלכסנדר זיע"א (שבת חוה"מ פסח, אות קלט): הנה אמרו חז"ל (מגילה לא.) אפטרי בפסח העצמות היבשות (יחזקאל לז)… ובטור (או"ח סי' תצ) בשם רב האי וז"ל: שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן, ע"ש, ולכן מפטירין בפסח העצמות היבשות. והנה עתה כי לא זכינו עדיין לתחיית המתים בגוף, עם כל זה בכל ליל התקדש חג הוא בחינת תחיית המתים בנפש, כי נתעורר רוח החיוני, בחינת 'אתערותא דלעילא', ומפיח רוח חיים לנפשות ישראל שהם בחינת מת… ועל ידי ההארה נפלאה ואתערותא דלעילא מקדושת חג הפסח משיב ומחיה את נפשו בחיים האמתי לידע הדרך האמת כי הכל הוא מצדו ית"ש, וזהו ענין תחיית המתים בפרטות, שהחג הקדוש הזה מסוגל לזה, כמו שאנו אומרים (בפיוט לפרשת החודש) 'אמיץ לעורר מרדם ישנים', וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ד) כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו' אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ומצפים ומחכים אנחנו בכליון עינים בכל רגע ורגע לתשועת ד', ולתחית המתים בכללות להחיות מתים ממש.
וכיוצא בזה גם כתב הרה"ק ה'שם משמואל' זיע"א (שבת חוה"מ פסח תרע"ב): בשבת חול המועד של פסח מפטירין בעצמות היבשות, וכתבו הגאונים משום דקבלה בידיהם שתחיית המתים תהיה בפסח. ונראה הטעם, משום דתחית המתים הוא מצד חסד לבד, ובמדרש (ב"ר מד טז) שאמר השי"ת לאברהם: לכשיעשו בניך פגרים בלי גידין ועצמות זכותך עומדת להם, וזוהי מדת אברהם אבינו ע"ה שמדתו חסד, ועל כך בברכת 'מחיה מתים' יש נוסחאות 'מחיה' בצירי, ובנוסח הרב דהוא תנא דווקנא כתיב בסגול, כי נקודת סגול הוא בחסד כידוע. ועל כן תהיה תחית המתים בפסח שהוא זמן החסד, ומתיחס היום טוב לאברהם. ונראה דכמו תחיית המתים האמיתית יש דוגמתה בכל שנה, שאף לאנשים שהם פגרים בלי גידין ועצמות, היינו בלי התקשרות הרומז לגידין ובלי התחזקות הרומז לעצמות, זכות אברהם עומדת להם ביו"ט הזה לקיים בהם ונתתי רוחי בכם וחייתם אף שאין להם זכות לזה כלל, אם אך רוצים מהיום ולהלאה לשוב לתחיה.