בטחוני בצורי – הרב מרדכי מלאכי שליט"א
התפילין שבו לבעליהם
מספר ידידי הרה"ח ר' יהושע העשיל הכהן שטיין שליט"א ירושלים בתפקידי אני מהאחראים על הסדר במרכז העולמי דחסידי בעלזא בירושלים עיה"ק, ואחראי בין היתר על "חדר השבת אבידה".
ערב אחד הגיע אלי בחור צעיר וביקש את עזרתי. הוא הניח את התפילין שלו על גדר הסמוכה לבית המדרש לכיוון רח' קדושת אהרן, והם נעלמו. הוא מחפש אותם כבר כמה ימים, ועל כן הוא מבקש שאבדוק במצלמות האבטחה מי נטל אותן.
בקשתי את עזרת מפעילי המצלמות, אך למעשה המצלמות לא הביאו לפתרון התעלומה, אבל שמתי לב שעל אותה גדר מונחות תפילין של בחור אחר, עליהם היה רשום השם "דוד זיכרמן". אמרתי לבחור שייתכן שהבחור נטל בטעות תפילין של מישהו אחר והשאיר את שלו, וכעת איננו יודע היכן קרתה הטעות.
ניסיתי להתחקות מיהו אותו "דוד זיכרמן", והבירורים העלו שהוא כנראה לומד בישיבה גדולה בעלזא באשדוד.
העברתי את הנתונים אל בחור שפנה אלי, כדי שינסה לבדוק עם אותו "דוד זיכרמן" האם נטל בטעות את התפילין שלו. הבחור התקשר לטלפון ציבורי של ישיבת בעלזא באשדוד, וביקש לקרוא לדוד זיכרמן.
הבחור שענה לטלפון הסביר כי לא ניתן כעת לקרוא לו. מדובר כנראה בבחור שעדיין לא למד פרק "לא יחפור" ואם למד לא שנה ולא שילש, שכן הוא המשיך וחקר את מיודענו המטלפן: "לשם מה אתה זקוק לדוד זיכרמן בדחיפות כזו"?
הבחור לא נרתע והסביר שאבדו לו תפילין, ויש לו צד שאולי דוד זיכרמן החליף את התפילין עמו בטעות.
הבחור שמעבר לקו אמר לו: "בלי קשר לדוד זיכרמן. אני עומד לידו בתפלה ואני יודע בוודאות שהתפילין שלו נמצאות ברשותו. אבל אני בדיוק שמעתי פה על מישהו שדיבר על אחד שמצא תפילין, שמא מדובר בתפילין שלך?"
בירור קצר, החלפת מספרי טלפון… והתפילין של הבחור שבו לרשותו!
איזו השגחה פרטית מופלאה!
הבחורצ'יק איבד תפילין בירושלים. בדיוק המלצתי לו לחפש מישהו בשם זיכרמן ש"בדיוק" השאיר את התפילין שלו על הגדר. מתברר שזה בכלל לא היה אותו זיכרמן… אבל זה גרם לו להתקשר לטלפון ציבורי לישיבה באשדוד, ישיבה אחת מתוך שבע ישיבות גדולות של בעלזא! ושם בדיוק ענה לטלפון בחור חקרן וחפרן, ששאל אותו למה הוא מתקשר. ובדיוק אותו בחור ידע לתת פרטים על התפילין שלו שנמצאו על ידי מאן דהו!
ברוך המשיב אבידה לבעליה!
מכשיר ניווט ללא כתובת
מספר ידידי הרה"ח ר' י. קליין שליט"א:
אחי שיחי' ערך בר מצוה לבנו בלונדון, ואני טסתי ללונדון כדי להשתתף בשמחתו. אמי שתחי' ביקשה, שאם אני טס ללונדון אכנס להתפלל בבית החיים "עדת ישראל" שבשכונת "אנפילד" בעיר, שם נטמן הרה"צ ר' שלום משאץ, אשר נפטר בשנת תשי"ח וקברו הוא מוקד עלייה להמונים, כפי שכתב בצוואתו:
"עוד זאת אומר בעניי, ידוע שתמיד רציתי להשיב רבים מעון, ולפעמים ב״ה עלתה בידי לי כהוגן. רצוני בזה אי״ה גם אחרי פטירתי מן העולם הזה השפל לג״ע, והיינו כן, מי שיצטרך ישועה ורפואה לו או לזולתו ילך על קברי ויעשה כזה, בבואו(טוב אם אפשר ביום ו׳ עש״ק בבקר) ידליק נר אחד עבור הנשמה שתלך ותודיע לי כי אני מתבקש. ואז ידליק ב׳ נרות עבורי, ויאמר המבוקש והשמות. ברור שאלך לאבותי הק׳ שהם יעוררו רחמים לישועה ורפואה. אבל תנאי כפול, שהמדובר או זולתו יבטיח לי להטיב דרכו לשמים בדבר אחד".
ובכן עשיתי כבקשתה של אמי ונסעתי אל בית החיים. כשסיימתי להתפלל, יצאתי מהמקום, ואז קלטתי שאני לא יודע את הכתובת שאליה אני אמור לחזור בלונדון… מכשיר ניווט המשוכלל בעולם לא יוכל לעזור לי בלי כתובת!
ניסיתי להתקשר לאחי, אבל הוא היה טרוד ביום השמחה וכנראה כיבה את הסלולרי שלו. עמדתי שם אובד עצות… איני מכיר את לונדון כלל, ואין לי שום סימני דרך להעזר בהם. לא נותר לי אלא להרים עיני לשמים…
ואז אירע הלא יאומן!
בעלת האכסניה אצלה אני מתארח, יצאה באותו רגע משער בית החיים! כמובן שהיא מסרה לי מיד את הכותבת והבעיה נפתרה.
הסבירות שתושב לונדון יגיע לבית החיים בסתם יום של חול היא נמוכה מאד… אבל הקב"ה הקדים לי רפואה למכה!