מעשה שקרה זה עתה כפי ששמענו אותו מבעל המעשה: מדובר ביהודי בעל משפחה ברוכה, תלמיד חכם וירא שמים מרבים, תושב אנטוורפן, שבתו הגדולה הגיעה לפרק האשה נקנית ולא היתה לו פרוטה לפורטה. חיפשו דירה ובזול לזוג החדש, ולאחר מאמצים מרובים, מצאו דירה קטנה בקומה השישית, שעדיין היתה מושכרת לאחרים. הם קנו אותה כאשר נאמר להם שאת המפתח יוכלו לקבל רק לאחר כמה חדשים מהחתונה, כשהשוכרים יעזבו את הדירה. בינתיים שכרו דירה אחרת לזוג. כמו כן היה צריך להתחיל לחפש ריהוט לדירה הקנויה שיקבלו בעוד כמה חדשים, אך משפחת הכלה מאחר שלא היתה לה את האמצעים לכך, לא נטלה בזה חלק.
משפחת החתן עסקו רבות בחיפושים ובירורים אחר ריהוט יד שניה, אך משפחת הכלה לא התייחסו כלל לכל התמונות ששלחו להם משפחת החתן, ואף לא הביעו את דעתם לגבי ההצעות שהפנו אליהם, כי לא היה להם כסף אפילו לקניית ריהוט יד שניה. הם רק ישבו והתפללו לה' כי ידעו שאין עליהם חובת ההשתדלות מאחר שאין להם עם מה לגשת אל ההשתדלות.
מטבע הדברים יש שמסתכלים על אנשים כאלה בחוסר שביעות רצון, כי סבורים שהם משתמשים עם בטחונם באופן בלתי נכון, ואז החוסים בה' בבחינת יבושו ויכלמו. אכן לילה אחד לפני שהיו צריכים לקבל את המפתח של הדירה הקנויה, מקבל יהודי זה שמספר לנו את הסיפור אשר הוא קרוב משפחתו של אבי הכלה – שיחת טלפון מחברו, שהוא לומד אתו בחברותא, שהוא הולך לשפץ את דירתו והוא צריך להיפטר מכל הריהוט שלו, מיטות, ארונות, שולחנות, בסלון, במטבח, ובחדרי השינה. מהכל הוא צריך להיפטר, והוא מוכן לתת אותם חינם אין כסף. הוא צריך רק שמישהו יסכים לקחת אותם. היהודי מיד התקשר למשפחת הכלה. הם באו לראות את הריהוט וראו כי טוב הוא והודיעו שיקחו אותו.
זאת יש להוסיף שאחת מהסיבות שמשפחת הכלה לא התעניינו בקניית ריהוט היתה, כי ידעו שגם אם נניח שימצאו ריהוט ויהיה להם כסף לשלם, לא יהיה להם היכן לאכסן אותם. וכאן, הפלא ופלא, הקב"ה הזמין להם ריהוט מושלם לילה אחד בלבד לפני קבלת המפתח של הדירה.
הסיפור עדיין לא תם. אבי הכלה ידע שלהעביר את הריהוט ממקום כבודם אל הדירה הקנויה בקומה השישית, אינו דבר של מה בכך, והוא עולה סכום לא מבוטל של כסף. התקשר לאיש אחד מומחה בדברים האלה ושאל אותו כמה יכול לעלות להזמין חברה של פועלים שיפרקו את הארונות והשולחנות וכל השאר, ישאו אותם אל הדירה החדשה ויבנו אותם מחדש. הסביר לו האברך שמדובר בסכום כסף באמת מכובד, ומעבר לזה, הן לא יוכלו להעלות את כל אלה דרך המדרגות, אלא יצטרכו להביא מנוף שיכניס אותם דרך החלון, ובשביל זה צריך אישור מיוחד להעמיד את המנוף ברשות הרבים. אמר לו אבי הכלה: "מה אעשה? הרי אני זקוק לכך מחר בבוקר". אמר לו האיש: "אין לך סיכוי שזה יקרה, כי בדרך כלל צריך להגיש בקשה, ולוקח כמה שבועות עד שהאישור מגיע. ובכלל, במקרה שלך לא נראה שהם יתנו לך אישור, כי הרכבת עוברת באותו כביש, וכדי להעמיד שם מנוף, יצטרכו לעצור אותה". "שורה תחתונה", אמר לו האיש. "אתה יכול לבטוח כמה שאתה רוצה, אני לא רואה איך הדבר הזה קורה".
היה זה ביום חמישי. ומה עשה אבי הכלה? הוא נכנס לבית הכנסת ועשה מה שעשה עד כה. אמר תהלים ונתן צדקה והתפלל לה' שיעזור לו. ומה היה בסוף? בעל הריהוט מוכרח היה להוציא את הריהוט מביתו בכל מחיר. שילם לקבלן אותו הזמין לשפץ לו את הדירה שיוציאנו מביתו, והקבלן התחיל לברר לאן הוא יכול לשלוח אותם. אדהכי והכי נתברר לו שהמזכירה שלו גרה באותו בנין שבו נמצאת דירת הזוג החדש, ולא רק באותו בנין, אלא גם באותה קומה, אך הדירה נמצאת בצד השני של הבנין אשר שם אפשר להעמיד מנוף בלי קשיים מיוחדים. אתם שומעים? תוך ימים ספורים כל הרהיטים עברו דרך הדירה של המזכירה אל דירתו של הזוג החדש, כשאת הכל משלם התורם. להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח. באמצע זה נראה מפחיד. זה נראה שאין שום סיכוי. אבל הקב"ה הוא כל יכול והוא מקיים את הבטחתו שהבוטח בו חסד יסובבנו.
(מתוך שיחה נרחבת 'גליון הבינני')