המשגיח רבי חצ'קל לווינשטיין זצוק"ל שאל שאלה מעניינת:
רגעי השיא ביום כיפור הם בשעה שהכהן נכנס עם כף ומחתה לפנים ולפנים לעבודת הקטורת. רגע אחד של חוסר ריכוז, או ח"ו עם הכהן לא היה ראוי מספיק, או קיבל את התפקיד בגלל קשרים פוליטיים – והכהן הזה לא הוציא את שנתו.
באותם רגעי הוד, בשיא הקדושה, כל העם שרוים במתח מצפים לראות האם נשתנה צבע הזהורית, בשעה זו היה מתפלל הכהן כמה תפילות. אחת התפילות היא, מצביע המשגיח רֶבּ חצ'קל, "ואל יכנסו לפניך תפילת עוברי דרכים", המבקשים שהגשם יפסק.
שאל המשגיח: זה לא מובן. כל העולם מבקש גשם, כולם מתחננים "ריבונו של עולם תן לנו מים, אנחנו לא יכולים בלי גשם", יש יהודי בודד בדרך שהגשם מפריע לו, האם יעלה על הדעת שהשם ישמע את התפילה של האחד נגד כל העולם, עד כדי כך שהכהן הגדול ביום הכיפורים בקודש הקדשים צריך לבקש "ואל יכנסו לפניך תפילת עוברי דרכים"?
ענה המשגיח: מה אתם יודעים מי זה האחד הזה שרוצה שהגשם יפסק? זה יהודי שיצא ליריד לקנות סחורה כדי להתקיים חורף שלם! הוא לא יכול לראות את הילדים שלו הולכים לישון רעבים ויצא לקנות סחורה להביא לחם לפי הטף.
סוף יום, היהודי אורז את הסחורה לעגלה הוא רתומה לסוסים ויוצא לדרך. היהודי שלנו כ"כ עייף, אבל אין ברירה, צריכים להגיע הביתה. לאחר שעות ארוכות של נסיעה מצא עצמו מיודענו בפתחה של חורשה. חשבון פשוט מביא אותו למסקנה הבאה – הרי אני נורא עייף, למה לי לעשות את הסיבוב הזה? ניכנס כאן לחורשה, אני אצא בצד השני ואקצר את הדרך!
אומר ועושה. מיד הטה את מושכות הסוסים שמאלה לתוך החורשה. לאחר נסיעה קצרה האמת המרה מתבררת לעומתו: זו לא החורשה המוכרת, אלא יער עבות שהוא איננו מכיר. יער מפחיד כמו שרק יער יודע להיות. כמובן, כל כולו רוצה רק דבר אחד, לצאת! ומהר! אבל איך? הוא ממש לא זוכר את הדרך הלוך, ואיך יזכור את הדרך חזור?
מסתבך ומסתבך, הלחץ דם עולה. מרביץ לסוסים כאילו הם האשמים, ואם זה לא מספיק – השמש שוקעת, היער מתחיל להחשיך וקולות חיות הלילה מקיפות אותו מכל עבר. ואם לא די לו בכל זאת – פתאום התקדרו העננים והסתירו את מעט אור הירח שסייע לו איכשהו, ואז מתחיל לרדת גשם!
נתאר לעצמנו, יהודי, יער חשוך, גשם מתגבר, האדמה בוצית, הגלגלים מסתובבים סביב עצמם… אומר המשגיח: אתם יודעים מה עושה יהודי באותו הרגע? נושא עיניו לשמים ומתחנן: "ריבונו של עולם, עכשיו, במצב שלי רק אתה ריבונו של עולם יכול לעזור לי. רק ממך תבוא הישועה!"
אדם שמרגיש שרק ה' יכול לעזור לו – השם ישמע את התפילות שלו, אפילו שזה נגד כל העולם! ורק הכהן הגדול ביום הכיפורים בקודש הקדשים יכול לתת משקל נגד, "ואל יכנסו לפניך תפילת עוברי דרכים".
על זה אנו כל כך שמחים, על הידיעה הזאת שיש לנו על מי להישען, יש לנו תמיד אבא לזעוק אליו. גם כשאני יהודי בודד מול כל העולם, ה' נמצא איתי ושומע את תפילתי.
אבא שלי הריני כפרת משכבו ז"ל, היה רגיל לומר לנו שסוכות זה 'בנק של שמחה'. בבנק, כמה שמפקידים יותר אפשר למשוך יותר. בסוכות, כמה שנשמח יותר, כך במשך השנה נמשוך יותר. —
(מתוך מאמרו של הרב משה פרידמן, משנתה של תורה סוכות תשפ"ב)